"אנחנו שומעים בקשר תצפיתניות שמדווחות על מאות חדירות, שומעים את הקו הצבאי נופל, שומעים קולות קשר, ומנסים להקפיץ את כיתות הכוננות", משחזר ליאם סגלוביץ' בן 20 בריאיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות". למרות העובדה שהוא כבד שמיעה, הצבע האדום הקפיץ את ליאם ממיטתו בבוקר 7 באוקטובר וכבר ב-06:45 הוא היה בחמ"ל מועצת אשכול, ערוך להכווין כוחות לאנשים במצוקה ולסייע למי שניתן. "הכול קרה לפני שהספקנו להגיב. כשהגעתי כבר הייתה מלחמה. לא הייתה שנייה של הדרגתיות".
הכאוס, כאמור, שלט ברחבי יישובי העוטף והחמ"ל ניסה להשליט קצת סדר ללא הועיל. "בדקות הראשונות הם היו אבודים לגמרי, לא הבינו מה קורה עד הסוף", נזכר ליאם. "השיחות שלנו היו נגמרות בזה שהבנו שבצד השני לא נשאר אף אחד. התקשרתי לכל המספרים בחטיבה ולא קיבלתי מענה, ואז פשוט הבנו שאנחנו לבד".
3 צפייה בגלריה
ליאם סגלוביץ (20) כבד שמיעה  משרת ב מוקד יחד עם אבידע בכר שנפצע ואיבד את רגלו ב-7 באוקטובר
ליאם סגלוביץ (20) כבד שמיעה  משרת ב מוקד יחד עם אבידע בכר שנפצע ואיבד את רגלו ב-7 באוקטובר
"אין מילים לגבורה שלהם". ליאם סגלוביץ עם אבידע בכר שנפצע ואיבד את רגלו ב-7 באוקטובר, במפגש שלשום
(צילום: גדי קבלו)
ליאם מקיבוץ מגן בעוטף עזה חלם תמיד לשרת את המדינה, אבל כבדות השמיעה מנעה ממנו להתגייס לצה"ל. במקום לוותר, הוא מצא דרך אחרת לתרום – והצטרף למוקד של מועצת אשכול במסגרת תוכנית "שילוב במדים" של משרד הרווחה לשילוב צעירים עם מוגבלויות. חודש לאחר שהחל את תפקידו, הוא מצא את עצמו ב-7 באוקטובר בלב הזוועה, ברגעים שאיש אינו יכול לשכוח.

"הוא פשוט הפסיק לענות"

כעבור כמה שעות מפרוץ המתקפה התחילו להגיע לחמ"ל שמות הרוגים, שמות שהוא מכיר אישית. מנהלת בית הספר שלו הודיעה לו על מורים שנרצחו והוא זיהה בין השמות את אביה של חברתו מהקיבוץ. אותה החברה התקשרה לבדוק אם ידוע לו על גורל אביה, אך הוא לא היה יכול להודיע לה את הנורא מכל. "זו הייתה שיחה שהעיפה לי סטירה לפנים. קלטתי שזה אנשים שאני מכיר. אני חי במועצה כבר 20 שנה, ומכיר את רובה", תיאר. "הבנתי לרגע מה זה אומר על המשפחה שלי ובאיזו סיטואציה השארתי אותם. לא העזתי להתקשר אליהם".
"אחד הסיפורים הכי כואבים עבורי הוא של רמי נגבי, רבש"ץ קיבוץ עין השלושה". נגבי נפצי בדקות הראשונות בשער הקיבוץ והתחבא בשיחים. ליאם סיפר שכל חצי שעה נגבי עלה בקשר מולו וביקש ממנו סיוע רפואי, אך לא היה לו איך לסייע. "אין פה מד"א, אין תאג"ד, אין כוחות רפואה, אין לי איך להציל אותו. לא נצליח. נגבי הלך לעולמו. הוא פשוט הפסיק לענות".
ליאם סגלוביץ על התסכול ביום הטבח: "אין פה מד"א, אין תאג"ד, אין כוחות רפואה, אין לי איך להציל אותו. לא נצליח. הרבש"ץ הפצוע רמי נגבי הלך לעולמו. הוא פשוט הפסיק לענות"
באותן שעות קשות, הוא שמע זעקות אחרונות של אנשים שלא שרדו. "הם לא יוצאים לי מהראש", הודה בכאב. גם היום, שנה וחודשיים לאחר מכן, ליאם סוחב עימו תחושת אשמה מאותו היום. "התפקיד שלי היה להגן על התושבים ואני נכשלתי בו. באופן מערכתי. התפקיד שלי היה שהצבא הגדול יבין את תמונת המצב, מה קורה ביישובים, ולשלוח כוחות – ובסוף זה לא קרה", חרץ. "אפשר לנתח עד מחר למה. בסוף זה לא קרה. לא הצלחנו כחמ"ל להוציא תמונת מצב הלאה. כל הזמן אני שואל את עצמי הרבה שאלות של מה היינו יכולים לעשות יותר טוב, ואולי היינו יכולים יותר".

"אני לא מפסיק לבכות מאז"

אולם, בתוך הכאב הכבד, ליאם נזכר גם במשפחת בכר מבארי, שבזכות התושייה של הדר, בת 13, חייו של אביה אבידע ניצלו. "ילדה התקשרה אליי ולחשה לי שאמא שלה ואחיה, דנה וכרמל בכר ז"ל, נרצחו מולה והתחננה שאעזור לה להציל את אביה שנפצע", סיפר ליאם איך למרות המגבלה שלו הצליח לשמוע את לחישותיה של הדר. "הסברתי לה איך לעשות חוסם עורקים והצלחנו להציל אותו ביחד". האזינו לשיחה המוקלטת בין ליאם להדר:
הקלטת השיחה בין הדר בכר לליאם סגלוביץ' ב-7 באוקטובר

למפגש הראשון של אבידע בכר וליאם שלשום, אבידע מגיע עם מה שהוא מכנה "מגבת בכי", איתה הוא מסתובב בקביעות מאז 7 באוקטובר. "אני לא מפסיק לבכות מאז", סיפר אב משפחת בכר.
3 צפייה בגלריה
דנה בכר ובנה כרמל נרצחו ב-7 באוקטובר
דנה בכר ובנה כרמל נרצחו ב-7 באוקטובר
דנה בכר ובנה כרמל נרצחו ב-7 באוקטובר
(צילום: אלבום משפחתי)
3 צפייה בגלריה
משפחת בכר לפני 7 באוקטובר. דנה בכר ובנה כרמל נרצחו
משפחת בכר לפני 7 באוקטובר. דנה בכר ובנה כרמל נרצחו
משפחת בכר לפני 7 באוקטובר
(צילום: אלבום משפחתי)
כשהשניים התקרבו, אבידע הסתכל לליאם בעיניים והודה לו: "אני חושב שאתם עושים עבודת קודש. עוזרים כמה שיכולים. אני רוצה להודות לך מקרב לב". לאחר שהשניים מסיימים להתחבק ואבידע מנגב את דמעותיו, הוסיף: "ילד מדהים. אין מילים לגבורה שלהם. בתוך הממ"ד אתה לא מרגיש כלום. אתה מרגיש חום ורשף, וזהו. לא רגש, לא כאב. אתה במצב הישרדותי. חשבתי רק על האנשים שמתפעלים את האירועים האלה ואיך הם עושים את זה".
אבידע התייחס לכאב האישי שלו ולצוואה הלא כתובה של אשתו ובנו שנרצחו. "אני מבין שדנה וכרמל לא יחזרו", אמר. "אם אני הייתי חוטף את כדור כמו שדנה חטפה, הייתי מאחל לה חיים טובים. היא ייחלה לי חיים טובים וחובתי לקיים את זה עכשיו".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.12.24