זה היה מפגש שלא נשארה בו עין אחת יבשה. אל המבואה הקטנה בקצה מחלקת השתלות האיברים בבית חולים בילינסון בפתח-תקווה הגיעו רעות בר תבל וינון ביטון. הם לא הכירו האחד את השני לפני, אך כעבור שעות אחדות ייווצר ביניהם חיבור לתמיד, לאחר שאחת הכליות של ינון הושתלה בגופה של רעות.
ראשון הגיע ינון, התורם, היישר משירות מילואים בחרמון הסורי, מלווה באשתו ובאמו. לאחר מכן הגיעה רעות, אוחזת בידו של פלג בעלה. הנשימה של כולם כמעט נעצרה כשהתורם יצא לקראת הצעירה הנרגשת. אחרי שנייה של הלם והפתעה נפתחו הידיים לחיבוק ארוך. צפו בריאיון שלהם לאולפן ynet:
רעות בר תבל קיבלה חיים במתנה בזכות תרומה של ינון ביטון
(צילום: ירון ברנר)
"אני צריכה רגע לשבת", אמרה רעות כשרגליה איבדו קצת יציבות מגודל המעמד, ומיד קלחה שיחה טבעית ופתוחה בין המשתתפים, שעד לפני זמן קצר היו זרים גמורים זה לזה ועתידים בתוך שעות להפוך למשפחה.
הגוף הרגיש בריא
רעות בר תבל (34), נשואה ואם לתאומים בני תשעה חודשים, מתגוררת בכפר השיתופי יד חנה. היא גדלה בבארי עד גיל 17 להורים תושבי חוץ. "אבא שלי", היא לא מסתירה את גאוותה, "היה אחראי בקיבוץ על החינוך מגיל לידה עד י"ב וכשפינו את תושבי בארי למלון באילת הוא הקים גם שם מערכת חינוך".
במלחמה איבדה חברים ומכרים רבים. עיקר צערה הוא על שירי ביבס שנחטפה עם בעלה וילדיה. "הינו חברות עוד מהחטיבה וקשה לי מאוד עם חוסר הידיעה באשר לגורלה ולגורל בעלה וילדיה", היא אומרת.
מחלת הכליות שלה התגלתה באקראי, בבדיקות לצו ראשון. "גילו חלבון בשתן אבל לא התרגשו מזה. הרופאים אמרו לי שזה בכלל לא נורא, ומדובר בתופעה רווחת בקרב בנות שלא שותות מספיק. רק שמעתי את זה וכמורעלת צבא, מהר לגמתי כמויות של מים. אבל בבדיקה חוזרת התוצאה הייתה גרועה יותר".
הרופאים הפנו אותה לביופסיית כליה, שתוצאותיה היו תקינות, אבל היא בכל זאת לא גויסה לצה"ל. "התנדבתי לצבא והייתי מש"קית הדרכה והסברה כשאני מרגישה בריאה וחיונית כרגיל, ולא הייתה לי שום מגבלה".
באמצע השירות דיאטנית המליצה לה על דיאטה ייעודית לחולי כליות, שמוציאה מלח וחלבון מהתפריט. לאחר השחרור יצאה לטיול בדרום אמריקה שנמשך חצי שנה, שבמהלכה הרגישה מצוין ולא ויתרה על שום אתגר. "חזרתי מהטיול מלאת כוחות וחוויות. נרשמתי ללימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד בשילוב אמנויות וישר המשכתי לתואר שני".
רעות בר תבל: "אושפזתי כי התחלתי להרגיש רע, חולשה ובחילות, וגם רזיתי מאוד. בבדיקות ראו שספיקת הכליות שלי מינימלית. משמעות הדבר הייתה שאזדקק מיד לדיאליזה ולאחר מכן גם להשתלת כליה"
אבל תנופת מרוץ החיים הפעלתניים שסיגלה לעצמה נבלמה באחת, בעקבות ביופסיה נוספת מהכליה שעברה בגיל 27. "התבשרתי על התוצאות הקשות של הביופסיה, שמהן עלה שאני חולה במחלה אוטואימונית - מצב שבו הגוף תוקף את עצמו - שתקפה את הכליות וגרמה להן להצטלק. זה נפל עליי, צעירה דינמית, ואני יודעת שמרגע האבחון אחיה על תרופות".
פלג יישר קו תזונתי עם אשתו ויחד שינו את הרגלי האכילה לתפריט נטול מלח, ביצים ושומן. "עם כל זה, המשכתי לחיות בעוצמה. עבדתי עם נוער שמחוץ למסגרות הפורמליות למניעת התנהגויות סיכון, בילינו בברים, במסיבות כולל אלכוהול, כשבכל הזמן הזה הגוף שלי מרגיש לגמרי בריא".
כשהחליטו להרחיב את המשפחה, עברה בדיקה גנטית, ליתר ביטחון. "לשמחתי מקור המחלה שלי לא גנטי, אבל לצערי המליצו לי הרופאים להימנע מהיריון, שעלול היה לסכן אותי וגם את העובר", היא מספרת.
ספיקת כליות מינימלית
נחושים להביא ילדים לעולם, חברו השניים דרך עמותה לצעירה גיאורגית, שלפני כתשעה חודשים ילדה להם את הבת טנא והבן גומא שדומים להפליא להוריהם. מאז, קהילת הכפר מגויסת ותומכת במשפחה. "במלחמה, פלג גויס למילואים בכיתת הכוננות שהוקמה ביישוב, הרחוק 50 מטר מטול כרם, ואני הידרדרתי בריאותית. רמות הברזל וההמוגלובין בדם צנחו, והקריאטינין, המשמש מדד לתפקוד הכליות, התחיל לטפס. פלג הזריק לי זריקות ובנוסף נתמכתי ב-14 תרופות על בסיס יומי".
חרף מצבה הבריאותי המשיכה לעבוד עד לפני חודשיים. "אושפזתי כי התחלתי להרגיש רע, חולשה ובחילות, וגם רזיתי מאוד. בבדיקות ראו שספיקת הכליות שלי מינימלית. משמעות הדבר הייתה שאזדקק מיד לדיאליזה ולאחר מכן גם להשתלת כליה".
פרופ' רותי רחמימוב: "ככל שמקדימים בהשתלה, תוצאותיה טובות יותר, כיוון שמצב של אי-ספיקה כלייתית מידרדר והנזק מצטבר ומחמיר"
פרופ' רותי רחמימוב, מנהלת היחידה להשתלות כליה במערך לנפרולוגיה בבילינסון, המכונה באהבה על ידי מטופליה "האמא של המושתלים", טיפלה בה. "ככל שמקדימים בהשתלה, תוצאותיה טובות יותר, כיוון שמצב של אי-ספיקה כלייתית מידרדר והנזק מצטבר ומחמיר", היא אומרת. "רעות לקתה במחלה נדירה שעלולה לתקוף גם את הכליה המושתלת, אבל אנחנו מנוסים במניעה ובמעקב צמוד".
פרופ' רותי רחמימובצילום: שלומי יוסףאמה של רעות רצתה לתרום לה כליה ונפסלה כי ההעדפה הייתה לתרומה מזר. בינתיים מצבה של רעות המשיך להיות קשה. "הייתי משאירה בבית תאומים קטנים ויוצאת שלוש פעמים בשבוע לדיאליזה, שמפרקת ומתישה אותי, ואני חוזרת הביתה ונשפכת על המיטה, מוצפת רגשות אשם על זה שאין לי טיפת כוח להרים אותם. הייתי די מיואשת, כי כבר הייתי בטוחה שאני הולכת להיתקע שנים בדיאליזה".
על האוורסט, בלי כליה
אבל לפני חודש וחצי המצב השתנה בעקבות שיחת טלפון שקיבלה רעות. על הקו הייתה מתאמת ההשתלות בבילינסון. היא בישרה לה שנמצא תורם דרך עמותת "תורמים חיים", המעודדת תרומות כליה מן החי, אבל הוא לא זמין מיד כי הוא במילואים.
ינון ביטון: "במרתון תל אביב רצה לפני בחורה שעל גב החולצה שלה היה כתוב 'עם כליה אחת אבל לפניך'. זה ממש דחף אותי לשפר ולהציל חיים"
סרן (במיל') ינון ביטון (42), נשוי ואב לשניים, תושב ראש העין, עובד התעשייה הצבאית, שירת בשנה האחרונה 300 ימים במילואים. "שירתתי בכל הגזרות", הוא מספר. "ההודעה שנמצאה נתרמת תפסה אותי בחרמון הסורי. הגעתי לבילינסון על מדים ועברתי את כל שלבי בדיקות ההתאמה".
הרעיון לתרום באופן אלטרואיסטי ניטע בו לפני שנים, כשצפה בסרטון על קבוצת תורמי כליה ישראלים שטיפסו על האוורסט. "אמרתי לעצמי, שאם אפשר ככה לאתגר את הגוף עם כליה אחת, אז גם אני יכול. הנחתי את זה בצד עד שבמרתון תל אביב, רצה לפני בחורה שעל גב החולצה שלה היה כתוב 'עם כליה אחת אבל לפניך'. זה כבר ממש דחף אותי לשפר ולהציל חיים".
ההשתלה התקיימה ביום שלישי שעבר. רעות כבר חזרה לעמוד על רגליה, שוחררה מהאשפוז וכעת היא מתאוששת בביתה. היא תחיה את חייה מעתה בלי דיאליזה, עם תרופות מונעות דחיית שתל, כמו כל מושתלי האיברים, ותהיה תחת מעקב רפואי קפדני.
תורמים חיים: לחתימה דיגיטלית על כרטיס אדי - לחצו כאן
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.25
