תמונת מצב מורכבת של בריאות הגוף והנפש, ושבר שפעור בחברה השראלית - כך עולה ממחקר מקיף שבוצע במרכז האקדמי רופין, שבוחן את ההשפעות של הטבח ומלחמת חרבות ברזל בקרב הציבור.
המחקר מצביע על כך ש–15 חודשים לאחר שבת 7 באוקטובר, אזרחים רבים עדיין מתמודדים עם קשיים רבים בחיי היומיום שלהם. הם מודאגים יותר מעתיד המדינה והחרדה הקיומית לא עוזבת אותם: 82% מודאגים ממצב המדינה, 50% מדווחים על הרעה משמעותית בשינה ו–26.7% סובלים ממחשבות אובדניות פסיביות. "הגוף והנפש מתקשים להתמודד וזה בא לידי ביטוי בחוסר סבלנות, בקשיי ריכוז, בסטרס גבוה, באי-יכולת ליהנות באמת ממשהו, האזרחים מרגישים כאילו החיים שלהם נעצרו", אומר פרופ' יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ברופין.
המחקר, שנערך בשיתוף ד"ר כרמל בלנק וד"ר יואב גרובייס מהמרכז האקדמי רופין, ופרופ' יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה, כולל בחינה של מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל לאורך חמש מדידות - בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר וחודשים לאחר מכן.
פרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני, אומר כי "על רקע הירידה בעוצמת התסמינים הנפשיים החריגים, אפשר לומר שהציבור הישראלי לאט-לאט חוזר לעצמו. רמות הדיכאון והחרדה ירדו, וגם התסמינים הפוסט-טראומטיים. אלא שבשאלות של היומיום אנחנו רואים שגם יותר משנה אחרי, רמת התפקוד של אזרחי ישראל נמוכה, הטרדות לא עוזבות. האזרחים מאוד מוטרדים".
מנתוני המחקר עולה כי 55.1% מהנשאלים דיווחו על כאבי בטן או גב, 51.3% דיווחו על כאבי ראש, 34.6% על קוצר נשימה, דופק מואץ ו–15% על סחרחורות או התעלפויות. בנוסף, אזרחים רבים העידו על ירידה בתפקוד. 50% מדווחים על הרעה משמעותית בשינה, 48% על ירידה ביכולת להתרכז, 47% מדווחים על חוסר סבלנות, 59% מדווחים על ירידה בתחושת השקט הנפשי ו–60% מדווחים על ירידה בביטחון האישי.
ביחס למדידות הקודמות, נראה כי שיעורי ההפרעות הנפשיות של אזרחי ישראל נמצאים במגמת התייצבות דומה לשיעורים שהיו לפני הטבח (והיו גבוהים יחסית לאוכלוסיות בעולם). 25.6% מהאזרחים מתמודדים עם חרדה, 22.6% עם פוסט-טראומה ו-29% עם דיכאון, לעומת 43% שדיווחו על התמודדות עם דיכאון חודשיים לאחר 7 באוקטובר. בעוד שבדיכאון ובחרדה חזרנו כחברה לאחוזים של טרום הטבח, בפוסט-טראומה עדיין מדובר באחוזים גבוהים.
פרופ' יוסי לוי בלז צילום: עופר חג'יוב"האזרחים לא חשים שיש להם לגיטימציה לא להגיע לעבודה או לא לעמוד במשימות שלהם, כי הם מפחדים או חווים חרדה. גם להורים קשה היום לתפקד כהורים, מכיוון שהם בעצמם מתמודדים עם קשיים, עם מחשבות אובדניות, עם פחד לצאת מהבית. וזה שנה ומשהו אחרי. האזרחים צריכים להבין שהם לא לבד, זה משפיע על כולם", אומר פרופ' לוי בלז.
באשר לעוצמת התסמינים הפסיכיאטריים, במחקר עולה כי הרמות משתנות בין אוכלוסיות. נשים דיווחו על רמה גבוהה יותר באופן מובהק של חרדה, דיכאון, תסמינים פוסט-טראומטיים, שחיקה וסומטיזציה יחסית לגברים. מוסלמים דיווחו על רמה גבוהה יותר באופן מובהק של תסמינים דומים יחסית ליהודים. כמו כן, אנשים שפונו מבתיהם וחיילי מילואים, דיווחו גם כן על רמה גבוהה יותר באופן מובהק של חרדה, דיכאון, תסמינים פוסט-טראומטיים, ושחיקה יחסית ליתר האוכלוסייה.
פרופ' יוסי לוי בלז: "על רקע הירידה בעוצמת התסמינים הנפשיים החריגים, אפשר לומר שהציבור הישראלי לאט-לאט חוזר לעצמו. רמות הדיכאון והחרדה ירדו, וגם התסמינים הפוסט-טראומטיים. אלא שבשאלות של היומיום אנחנו רואים שגם יותר משנה אחרי, רמת התפקוד של אזרחי ישראל נמוכה, הטרדות לא עוזבות"
ממצאים אלו מראים שלמרות שיש ירידה בתסמינים הנפשיים של אזרחי ישראל יחסית לחודשים הראשונים לאחר הטבח, עדיין יש אוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר.
ניכר כי אזרחי ישראל עדיין מתמודדים עם רמת דאגות גבוהה, ועם רמת תפקוד נמוכה יחסית ללפני המלחמה: 69% מודאגים ממצבים הכלכלי העתידי, 64% מודאגים מירידה חדה ברמת החיים שלהם, 82% מודאגים ממצבה הכללי של המדינה, 84% מודאגים מהמצב הביטחוני של המדינה, 86% מודאגים מהפילוג בין חלקי העם, 67% מודאגים מתהליכים שיגרמו לאובדן הדמוקרטיה, 64% מודאגים מדמותה המוסרית של המדינה, 25% שקלו או שוקלים לעזוב את הארץ ו-38% מודאגים שקרובים להם יעזבו את הארץ.
לסיכום, מסביר פרופ' לוי בלז כי לאור התופעה הרחבה וההתמודדות של כלל האזרחים עם המלחמה ותוצאותיה כבר מעל לשנה, יש צורך בהנגשה של טיפולים בבריאות הנפש ובהנכחת התחושות האלה של האזרחים. "להמשיך להגיד שאנחנו בדרך 'לניצחון המוחלט' זה להתעלם מהקשיים האלה, שמלווים את האזרחים בכל מהלך היום - בבית, בעבודה, עם הילדים. צריך לתת לנושא הזה ביטוי, לדבר על המורכבות לתפקד, להתמודד עם הקשיים ולחזור לעצמנו. החזרת החטופים, למשל, זה חלק משמעותי ביותר בסגירת המעגל עבור אזרחים רבים ובתחילת ריפוי הנפש", אמר.
- במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או headspace.org.il
פורסם לראשונה: 00:00, 06.01.25
