משפחת דשקובסקי מחיפה היא שושלת מפוארת עם שליחות: הסבא והסבתא, ההורים והנכדות – כולם רופאים ורופאות. הסיפור מתחיל עוד בסבא-רבא, ד"ר איסק דשקובסקי ז"ל, שהיה כירורג בצבא האדום ונחשב לפורץ דרך בתחום ניתוחי בית החזה, ובאשתו, ד"ר סופיה לנדאו ז"ל, רופאת עיניים שהובילה טיפולים חדשניים.
בני הזוג העבירו את המורשת הלאה לבנם, ד"ר ארקדי דשקובסקי (90), נוירולוג ונוירופיזיולוג, ולכלתו, פרופ' ז'אנה דשקובסקי (87), מומחית ברפואת ילדים. השניים, שעלו לישראל לפני כ-30 שנה, לא עסקו רק ברפואה, אלא גם פעלו כחוקרים ומרצים בבית הספר לרפואה ועבדו במרכז הרפואי רמב"ם.
4 צפייה בגלריה
משפחה של רופאים: מימין סבא ארקדי דשקובסקי וסבתא זינה, במרכז הנכדה מריאנה דשקובסקי, במחשב קרולינה גורודצקי הבת שנמצאת בטורונטו ומשמאל ההורים אלה ואיגור דשקובסקי
(צילום: אלעד גרשגורן)
"החלטתי להיות רופא בגיל 16 ואף פעם לא התחרטתי", מספר ארקדי. "ההחלטה הייתה שלי, וההורים שלי שהיו רופאים בכירים לא דחפו אותי לזה. גם אחותי ליזה הייתה רופאת עיניים. הרפואה בשבילי זה הכל. זה המקצוע האהוב שלי. אין לי משהו אחר בלב. הייתי גאה שההורים שלי היו רופאים, ועכשיו אני גאה שהבן והנכדות שלי ממשיכים את הדרך". גם אשתו ידעה שהיא רוצה להיות רופאה עוד כשהייתה נערה, "בעקבות ספר מרתק שקראתי", היא נזכרת. "בלימודים הכרתי את ארקדי. מאוד אהבתי להיות רופאה ולא הייתי בוחרת מקצוע אחר".
הדור הבא הוא בנם, ד"ר איגור דשקובסקי (64), כירורג מומחה בטכניקות זעיר-פולשניות שעוסק בתחום יותר מ-40 שנה ועובד במרכז הרפואי כרמל כרופא מומחה ובמכבי שירותי בריאות. "מילדות ידעתי שאהיה רופא", הוא אומר. "אבא שלי היה סגן של פרופסור באוניברסיטה, ובגיל עשר כבר ישבתי לשמוע הרצאות שלו בעיר קרסנודאר בברית-המועצות. ההורים שלי פחדו שלא יקבלו אותי ללימודי הרפואה כי אז לא כל כך קיבלו יהודים לאוניברסיטאות".
משם השושלת המשפחתית הרפואית המשיכה להתפתח. "את אשתי הכרתי בלימודי הרפואה, ובסיום הלימודים התחתנו", מספר איגור. "נולדו לנו שתי בנות, ושתיהן למדו רפואה. אני זוכר שאמרנו להן, 'זו עבודה כל כל קשה, אולי תלכו ללמוד משהו אחר', וקיבלנו תשובה: 'אנחנו דור רביעי, זה בגנים'". ואכן, גם אשתו של איגור, ד"ר אלה דשקובסקי (64), נוירולוגית במכבי שירותי בריאות ובבית החולים בני ציון, תמיד חלמה להיות רופאה. "גם במרחק השנים לא הייתי הולכת ללמוד מקצוע אחר", היא אומרת בנחרצות.
"רפואה היא דרך חיים. אנחנו אף פעם לא נחים, תמיד דואגים, מטפלים במקרים קשים ומנסים לעזור. אף פעם לא כיוונו את הבנות שלנו ללמוד רפואה, אבל קרולינה התחילה לדבר על רפואה בגיל 19, ומריאנה אפילו בגיל עוד יותר צעיר".
ד"ר קרולינה גורודצקי, טורונטו: "צריך לאפשר לרופאים בארץ תנאים טובים יותר גם מבחינה אקדמית, גם מבחינת מחקר וגם מבחינת מה שאפשר להציע להם. עם השנים אני רואה יותר ויותר רופאים שמגיעים לבית החולים שבו אני עובדת, ולא חוזרים"
ד"ר קרולינה גורודצקי (42) וד"ר מריאנה דשקובסקי פלדגורן (38), הדור הרביעי, נושאות עכשיו את הלפיד המשפחתי. קרולינה, נשואה ואם לשניים, היא נוירולוגית ילדים בטורונטו, קנדה, ומתמחה בהשתלת קוצבי מוח לילדים עם הפרעות תנועה. מריאנה, נשואה ואם לשלושה, היא רופאת נשים במכבי שירותי בריאות ובמרכז הרפואי בני ציון, ועוסקת במעקב הריונות מורכבים וליווי לידות.
"בגיל מאוד צעיר, עוד לפני החטיבה, החלטתי שאני רוצה להיות רופאה", מספרת קרולינה. "אני עובדת מאוד קשה, וקשה לי לדמיין אותי עוסקת במקצוע אחר". אחותה מריאנה מסבירה שמאז שהייתה ילדה ראתה את הוריה הרופאים והתחום עורר את סקרנותה. "ההורים סיפרו לי על הצד הקשה בעבודה, אבל זה מעולם לא הרתיע אותי", היא אומרת. "ידעתי שאני רוצה ללמוד רפואה וכיוונתי לשם עוד בתיכון מבחינת הציונים. רפואה מבחינתי זו היכולת לעזור לבן אדם, להיות איתו בנקודות הקשות וגם הטובות".
4 צפייה בגלריה
"לעשות הכל כדי למנוע בריחת רופאים לחו"ל". מימין: סבא ארקדי דשקובסקי וסבתא זינה, במרכז הנכדה מריאנה דשקובסקי, משמאל ההורים אלה ואיגור דשקובסקי
(צילום: אלעד גרשגורן)
על התופעה המדאיגה של עזיבת רופאים לחו"ל, אומר איגור: "אני רואה בכך סכנה מאוד גדולה. לפי הסטטיסטיקה המון רופאים בישראל הם מעל גיל 60. בעוד מספר שנים הם ייצאו לפנסיה ואין עתודות מספיקות. כל רופא מומחה שעוזב חסר במערכת של הרפואה הציבורית. גם עכשיו אני מקבל תלונות על תורים ארוכים בשביל צילום, אולטרסאונד וכל בדיקה, לפעמים זה לוקח חודשים. למי שבעשירון העליון לא תהיה בעיה. הבעיה תהיה עם האזרח הקטן שבשבילו לקבל טיפול יהיה סיוט". ד"ר ארקדי מסכים: "הרופאים עוזבים לצערי בגלל המצב במדינה. צריך לטפל בזה דרך שיפור התנאים כדי שלא תהיה בריחת מוחות לחו"ל".
נכדתו קרולינה, שעובדת ומתגוררת בקנדה, אומרת גם היא שהתופעה צריכה להדאיג מאוד את ראשי מערכת הבריאות בישראל. "צריך לאפשר לרופאים בארץ תנאים טובים יותר גם מבחינה אקדמית, גם מבחינת מחקר וגם מבחינת מה שאפשר להציע להם. עם השנים אני רואה יותר ויותר רופאים שמגיעים לבית החולים שבו אני עובדת, ולא חוזרים.
"ויש בעיה נוספת: רוב הרופאים נוסעים לחו"ל בשביל ללמוד משהו שלא קיים בארץ. אני מתעסקת במשהו שלא קיים בארץ. המטרה היא לחזור ולפתח את זה בישראל, אבל אם אין תנאים לרופאים האלה לחזור, זו בעיה". היא עצמה לא יודעת לומר אם תחזור. "אף פעם לא אמרנו שאנחנו עוזבים לגמרי", היא מסבירה. "כרגע, בגלל התנאים של מה שאתה יכול לעשות מבחינה אקדמית ומבחינת מחקר, לצערי זה משהו שעוד לא קיים בארץ".
האם השושלת תמשיך גם לדור הבא? לפי מריאנה, נראה שהסיכוי לכך גבוה. "מארק, בני הבכור בן ה-11, קורא מגיל צעיר ספרים על גוף האדם. אין לי ספק שהוא ילך על זה. לא אנסה לשכנע אותו שלא, אנחנו אפילו מכוונים אותו לשם. אם אני מסתכלת על תחומים אחרים, אין כמו רפואה".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.01.25
