בשיתוף אסותא
כתבת: ירדן שקד, בימוי: גיא פוקס, צילום: ירון ברנר
קוראים לי אלון בן נון, אני אחראי על כל הנושא של ניתוחי חזה באסותא מרכזים רפואיים.
תמיד ידעת שתהיה רופא?
"אני רופא כבר למעלה משלושים שנה, עוד מעט שלושים וחמש שנה. בהחלט לא הייתי מסוג הילדים בבית הספר שהמורה שלהם חשבה שאהיה רופא, בבית הספר הייתי ברדקיסט גדול. , אבל בסוף הצלחתי".
למה בחרת במקצוע הזה?
"תוך כדי השירות הצבאי שלי חבר מאוד טוב שלי נפצע במלחמת לבנון וזה היה בשבילי אירוע מאוד חריג, כי זה פחות או יותר פעם ראשונה שהיה משהו חשוב ולא ידעתי מה לעשות. ואז בא הרופא הגדודי ובשקט נפשי עשה מה שצריך לעשות כדי לעצור את הדימום. ופתאום הבנתי את הגדולה שיש במקצוע הזה, שאתה פשוט יודע מה לעשות בשביל להציל את החיים של הבן אדם. בסופו של דבר ככה נהייתי רופא, ואני לרגע לא מצטער על זה".
אתה לוקח את המקרים הקשים איתך הביתה?
"אני לוקח איתי את הדברים הביתה, כי מטבע הדברים למי שאכפת מהחולים, הדברים באים איתו הביתה. אי אפשר לזרוק את הכל ונגמר היום ואין אנשים. אז בהחלט סוחבים איזשהו משקל. כל אחד מוציא את זה בדרך אחרת. מה שמחזיק אותך זה לדעת שבאמת עשית את כל מה שאתה יכול".
מה הסיפוק הכי גדול שלך?
"בכל ניתוח יש מידה מסוימת של התרגשות, של מחשבה, של תכנון. זה גם חשוב שזה יהיה, כי זה מכניס אותך לריכוז גבוה. כשנכנסים לניתוח עצמו הדברים כבר זורמים. בכל זאת אני עושה את הדברים האלה כבר שלושים שנה. אני חושב שהדבר הכי מספק זה לראות חולה שלך שהוא היה במצב לא קל שנזקק לניתוח מורכב ושהוא בסדר. שהוא מרגיש טוב ושהוא מתאושש.
"אין ספק שהמקצוע הזה הוא חריג ממקצועות אחרים. אני לא מצטער שהלכתי למקצוע הזה. והלכתי מתוך רצון לטפל באנשים. כי בידע שלך אתה יכול לקבוע גורלות של אנשים. אין מקצוע כזה עם סיפוק כזה".
בשיתוף אסותא
