בשיתוף אסטרהזניקה
עד אפריל 2018 העתיד של ליאור תיקי הדר (52) היה נראה ורוד ומבטיח. "הבן שלי התחתן, חיכינו להולדת הנכד, עמדתי לסיים תואר ראשון ושני במשפטים ולהגשים את חלום הילדות שלי להיות עורכת דין, והייתי בזוגיות טובה ואוהבת", מספרת ליאור. אלא שבאותה תקופה התגברו הכאבים בגב וברגל השמאלית, מהם סבלה מזה כשנתיים. "ככל שהזמן חלף, הכאב התעצם וזה הגיע לכדי מצב בו לא הצלחתי ללכת", היא נזכרת.
מותשת וחסרת אונים הלכה ליאור לרופא המשפחה. "הסברתי לו שאני סובלת מכאבים בגב ובכתפיים", מספרת ליאור "הוא אפילו לא טרח לבדוק אותי פיזית. רק בפעם השלישית כשהגעתי אליו הוא ערך בדיקה שטחית ותלה את האשמה לכאב בעודף המשקל שלי ובכך שאני לא מתאמנת", היא מספרת ומוסיפה: "הגעתי ארבע פעמים לחדר מיון בעקבות הכאבים בשלושה בתי חולים שונים ולצערי לא ערכו אף בדיקה מקיפה, בירור מעמיק או צילום, אלא החזירו אותי להמשך בירור בקופת החולים, לאותו רופא משפחה שלא האמין לי כלל".
לאחר שליאור התעקשה ועמדה על דעתה שאם ישנם כאבים במשך זמן ממושך באותו מקום בוודאי יש סיבה לכך מעבר למשקל או חוסר פעילות גופנית, הציע לה רופא המשפחה לחפש רופא אחר שייטפל בה. אולם לרוע מזלה, גם הרופאה אליה עברה לא הצליחה לאתר את מקור הכאב. "היא נתנה לי בעיקר תרופות נוגדות דלקת", נזכרת ליאור, "ככה התבזבזה לה חצי שנה נוספת".
בתוך כמה שעות גילו גרורות בעצמות
כשליאור איבדה את היכולת ללכת בפעם השלישית והגיעה שוב לבית החולים, התעורר חשדם של הרופאים שהגורם לתסמינים הוא פקקת עורקים. "הועברתי לבית החולים כרמל בחיפה וערכו לי מספר בדיקות כולל צילום של עמוד השדרה", מספרת ליאור, "בתוך כמה שעות הבינו בבי"ח כרמל את מה שלא השכילו להבין במשך שנתיים. בבדיקות התגלה כי ליאור חולה בסרטן שד והכאבים נגרמו כתוצאה מגרורות בעצמות. "חשך עליי עולמי, הרגשתי כאילו שאני נמצאת על שטיח ומישהו מושך אותו מתחתיי", היא נזכרת. מי שהצליח להקל במעט על ליאור היה מנהל המחלקה הפנימית, ד"ר שי כהן. "הוא דאג באופן אישי שאעשה את כל הבדיקות", היא נזכרת, "ואפילו הפעיל קשרים אישיים כדי שאבצע ביופסיה לפני שאשתחרר הביתה".
בימים הראשונים לאחר האבחון, ליאור לא שיתפה איש במצבה מלבד אחת מאחיותיה. "לא רציתי לספר כי התמונה עדיין לא הייתה ברורה מספיק, ובתוך תוכי הייתה לי תקווה שזו טעות והעניין יתברר תוך ימים ספורים", מספרת ליאור ומוסיפה: "הכי קשה היה לי להסתיר את דבר המחלה מהבן שלי, גידלתי אותו לבד והיחסים ביננו הם יחסים קרובים מאוד. להסתיר ממנו את הבשורה, היה לא פחות קשה מהבשורה עצמה".
לאחר כמה ימים של המתנה מורטת עצבים הגיעו תוצאות הביופסיה. "הממצאים העידו שמדובר בגידול ממאיר ושיש צורך לבצע גם בדיקת פט סי-טי על מנת להעריך עד כמה המחלה מפושטת באיברים נוספים בגוף", מספרת ליאור. את הבדיקה היא ביצעה כשהיא כבר יודעת שיש גרורות בעצמות גופה. "פשוט קיוויתי שלא יהיו עוד גרורות. ידעתי שהמצב לא טוב, אבל ייחלתי שהוא לא יהיה גרוע".
עבור ליאור, הגילוי היה כמו מגדל קלפים קורס. "כל יום יש פרוגנוזה יותר ויותר קשה. כל יום מתגלה עוד גרורה. בין לילה הייתי צריכה לעכל שאני חולה בסרטן שד גרורתי בדרגה 4, זו הייתה אבחנה חד משמעית", היא נזכרת, "היה צורך בניתוח דחוף בתקווה שחוט השדרה לא יקרע במהלך הפרוצדורה המורכבת הזו".
בין מחלקת יולדות למחלקה האונקולוגית
ימים ספורים לאחר שביצעה ביופסיה, נולד לליאור נכד. "הלכתי למחלקת יולדות בתל השומר להכיר את הנכד הראשון שלי ופתאום ראיתי על הצג של הטלפון את המספר של האונקולוגית", היא נזכרת. "היא אמרה שאני חייבת להגיע דחוף למחלקה האונקולוגית בתל השומר ולהתאשפז כדי להתחיל טיפול ושאלה 'כמה זמן ייקח לי להגיע'?" משחזרת ליאור, "עניתי לה שזה לא ייקח יותר מכמה דקות מפני שאני כבר בבית החולים. כך הגעתי באותו היום ממחלקת היולדות למחלקה האונקולוגית. בין שתי המחלקות מפרידים עשרות מטרים בלבד, אבל מבחינתי המרחק היה כמו בין שמים לארץ".
מאז ליאור עברה טיפולים הורמונליים וביולוגים, ובשנה האחרונה כשאלו חדלו להשפיע החלה לקבל גם טיפול כימותרפי שבועי. "אלו טיפולים קשים, כל מי שהייתי כבר לא קיים יותר", אומרת ליאור, "אבל אני לא מאבדת תקווה ולא הרמתי ידיים. אני קוראת לכולן לעמוד על שלהן ולא לוותר מול רופאים. במקרה שלי התבזבז זמן יקר שגרם להתפשטות המחלה ולנזקים בתפקוד ובניידות שלי. אם מישהו היה מקשיב לי הייתי היום במצב אחר". בשנים האחרונות הצטרפו מגון רחב של טיפולים לסרטן שד גרורתי שעשויים לסייע בשיפור בהישרדות של החולות, תוך שמירה גם על איכות החיים.
ליאור תיקי הדר חברה בעמותת שלובות – עמותה שנועדה לאפשר לנשים ולגברים להיות חלק ממעגל תמיכה ליצירת זמן איכותי וחוויתי במהלך ההתמודדות עם מחלת הסרטן
בשיתוף אסטרהזניקה
