בשיתוף אסטרהזניקה
לפני כחמש שנים, גילתה שירן גרוס (35) עו''ד לשעבר מתל אביב שהיא חולה בסרטן שד גרורתי מסוג קרצינומה. "הכול התחיל קצת אחרי יום ההולדת שלי", מספרת שירן. "חזרתי מטיול 'מחוף אל חוף' עם חברה טובה בארצות הברית וחמישה חודשים לאחר מכן, כבר הייתי חולת סרטן".
שירן מספרת ששנה לפני האבחון הייתה בביקורת שגרתית אצל כירורג שד. "רופא הנשים שלי אמר לי שאני צריכה ללכת להיבדק למרות שאין לי היסטוריה משפחתית", היא מספרת. כעבור מספר ימים הגיעו תוצאות הבדיקה שהעידו שהכול כשורה. "לא הופתעתי. הרי אני לא בקבוצת סיכון ולכן גם לא היה לי ממה לחשוש".
כשנה לאחר מכן, שירן שמה לב לכאב חריג בשד. "אני לא זוכרת בדיוק את הסיטואציה שהבחנתי בגוש", היא מספרת. "אבל בהחלט זכרתי שהשד כאב מאוד. את הכאב ייחסתי לשריר שנמתח כתוצאה מפעילות גופנית או מהגלולות למניעת הריון שבדיוק החלפתי", נזכרת שירן. לאחר שהכאבים לא חלפו, החליטה שירן לקבוע תור לרופא. "דחיתי את הבדיקה כמעט חודש, רק כשממש הרגשתי גוש קבעתי תור", היא מודה. "הייתי עמוסה בעבודה ולא העליתי על דעתי שזה משהו חמור כמו סרטן. נהוג לומר 'סרטן לא כואב', מסתבר שלפעמים הוא כן".
"המשפחה והחברות עזרו לי"
לבדיקה אצל כירורג השד, הגיעה שירן רגועה ואופטימית. "לא העליתי על דעתי שזה סרטן. הרי אני צעירה וללא היסטוריה משפחתית", היא מספרת. הרופא ביקש משירן לבצע ממוגרפיה ובדיקת אולטרסאונד. "זו הייתה הפעם הראשונה שנלחצתי", היא מודה. "כעסתי על עצמי שלקח לי חודש להגיע לרופא". שירן מספרת שזו הייתה גם הפעם הראשונה שבה נחשפה לקשיים העומדים בפני חולים הממתינים שבועות ולעיתים אף חודשים רבים על מנת לבצע את הבדיקות הרפואיות.
"כשהתקשרתי לתאם תור לבדיקות, הסברתי שאני מוכנה להגיע לכל בית חולים בארץ ובכל שעה שיידרש, העיקר שהתור יהיה כמה שיותר מהר", היא מספרת. כששירן הגיעה לבצע את הבדיקות, היא הבחינה בכך שהקדימו לה את התור ונותנים לה עדיפות על פני אחרים.
"כמובן ששמחתי שאני לא צריכה לחכות, אבל היו צעקות מהצד על זה", היא מודה. "בינינו, אף אחת לא רוצה להיות זו שמקדמים בתור כי זה הסימן שמצבך לא טוב". במקביל, ביצעה שירן גם ביופסיה – דגימה שנלקחת מהגידול ומועברת למעבדה הפתולוגית. "יש לזה חשיבות רבה כדי ללמוד טוב יותר על המאפיינים של הגידול הספציפי ולקבוע טיפול מתאים".
כעבור קצת יותר משבוע התקשרו מבית החולים וביקשו משירן להגיע ולקבל את תוצאות הבדיקה. "הבנתי לבד שהתוצאות לא טובות, אחרת היו אומרים לי שהכל בסדר בטלפון", היא אומרת. בפגישה, הרופא פרש בפני שירן את הממצאים והסביר לה את מצבה. "אני זוכרת שהרופא אמר בצורה הכי ישירה – 'שירן, זה הזמן למצוא אונקולוג ולבדוק איך ממשיכים לטפל בך'", היא נזכרת. דווקא תוצאות הביופסיה היוו עבורה מקור לאופטימיות. "בבדיקה התברר שהגידול שלי הוא מסוג Triple positive ואבא של חברה, שהוא חוקר סרטן שד במקצועו, הסביר לי שלסוג הזה קיימים מגוון טיפולים שהראו יעילות גבוהה".
לקראת המפגש הראשון עם האונקולוגית התבקשה שירן לבצע בדיקת MRI ופט סי-טי על מנת להעריך את התפשטות המחלה. "עשיתי באותו היום את שתי הבדיקות", מספרת שירן. "מיד לאחר מכן חתמתי על טופס שאני מאשרת שתוצאות הבדיקה יישלחו במייל, מה שהתברר לי כטעות. מן הסתם שכשאנשים חותמים על המסמך הזה כלאחר יד, אף אחת לא מעלה על הדעת אפשרות שתקבל הודעה מהסוג הזה במייל, אלא שמידע מהסוג הזה יתווך דרך רופא". כשהממצאים הגיעו לדואר האלקטרוני של שירן, חשכו עיניה.
"כך בעצם גיליתי במייל שהמחלה שלי נמצאת בשלב 4 ושיש גרורה בכבד", היא נזכרת. "הייתי בבית של ההורים וסבלתי מהתקף חרדה. לא הצלחתי לנשום ואיבדתי פוקוס. הייתי מזועזעת ופינו אותי לבית החולים", משחזרת שירן את הרגעים הקשים. גם כששבה הביתה, היא התקשתה להתאושש מהבשורה הקשה. "שקעתי בדיכאון והייתי בחרדת מוות תמידית. הכנתי צוואה כי הייתי בטוחה שאוטוטו הכול נגמר".
בפגישה עם האונקולוגית הוסבר לשירן שטיפול המשלב כימותרפיה, תרופות ביולוגיות ותרופות הורמונליות יכול להתאים לסוג הגידול שלה. "הייתי באאוט רציני ולא הבנתי בכלל את המצב שאני נמצאת בו", היא מספרת. "נלחצתי כשהרופאה הסבירה לי שאין אפילו זמן לבצע שימור פוריות לפני הטיפולים. הבנתי שהמצב לא טוב". המשפחה והחברות של שירן תמכו בה לאורך כל התקופה. "המשפחה והחברות שלי פשוט תפעלו אותי. אחת מהחברות, חזרה במיוחד ארצה מניו יורק, וכמה מהן השיגו לי תור לחוות דעת של רופאה נוספת. הם לא נתנו לי לשקוע וליפול".
גם בחוות הדעת הנוספת הומלץ לשירן לעבור טיפול משולב. "בשונה מהפגישה הקודמת הרגשתי יותר רגועה מפני שהאונקולוגית אמרה שאפשר להספיק לעשות שימור פוריות", מספרת שירן ומוסיפה: "זו הפעם הראשונה מתחילת התהליך שיצאתי עם חיוך מחדר של רופאה, מלאת תקווה ועם כוחות מחודשים".
שירן החלה בטיפולי כימותרפיה. "במשך ארבעה חודשים קיבלתי כימו אחת לשבוע", היא נזכרת. "זה לא היה נעים, אבל גם לא סוף העולם. נעזרתי ברפואה משלימה שמסייעת בהתמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפול". הקושי הגדול היה עם אובדן השיער. "במשך כמה ימים לא רציתי להסתכל על עצמי במראה, כשהתגברתי על הקושי גיליתי שדווקא יפה לי קרחת", היא צוחקת. בנוסף לטיפול הכימותרפי קיבלה שירן גם טיפול ביולוגי וטיפול הורמונלי.
אחד הדברים שגילתה שירן במהלך המחלה היה שהכתיבה מסייעת לה להתמודד. "הרגשתי שזה מקום טוב לפרוק בו וכתבתי על מחשבות שרצות לי בראש. זה עזר לי מאוד", היא מספרת. מבחינתה של שירן השיתוף היה דרך ההתמודדות הטובה ביותר עבורה. " החיבוק שמקבלים מהסביבה ברגע שמשחררים וחושפים הוא חיבוק שכל חולה צריך, זה נותן תחושה של חום, אהבה ונותן כוח להמשיך להתמודד", מספרת שירן.
כבר לאחר שני טיפולים הגיעה שירן לביקורת אצל האונקולוגית. "כשנכנסתי אמרתי לה שאני לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל אני חשה שהגוש בשד התרכך", נזכרת שירן. "האונקולוגית הייתה ספקנית, אבל אחרי שעשתה בדיקה גופנית, היא הופתעה מאוד". גם בדיקות ההדמיה שביצעה שירן העידו על תגובה לטיפול ונסיגה המחלה. "הייתי מאושרת והמשכתי בטיפולים'', היא מוסיפה.
כיום שירן מקבלת טיפול מניעתי ונמצאת בביקורת תקופתית על מנת לוודא שאין חזרה של המחלה. "אני לא אוהבת את הטרמינולוגיה של מאבק, כי מה זה בעצם אומר על החולים שנפטרו. הם לא ויתרו ולא הפסידו", מסבירה שירן. "אני מנסה להתמודד עם הקשיים שהטיפולים מביאים, לנסות ליצור שגרה חדשה, לעשות דברים שמשמחים אותי. חשוב לי להפיץ את המסר - זה יכול לקרות גם בגיל צעיר, גם אם אין לכן היסטוריה משפחתית – אל תגידו לי זה לא יקרה".
בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 14:18, 13.10.20
