בשיתוף אסטרהזניקה
"אובחנתי בחודש מרץ האחרון עם סרטן שד מסוג HER2-חיובי. הכול קרה בזמן שהייתי בהיריון, בשבוע 24, נושאת ברחם את ילדי החמישי", מספרת מיכל שרון (39), ממצפה דני. "המחשבה הראשונה הייתה 'מה פתאום סרטן עכשיו'. יש לי ארבעה ילדים ואני עסוקה בלהרחיב את התא המשפחתי – לא במחלות. לא ידעתי שבדיעבד, כבר בעת האבחנה הראשונית, המחלה כבר התפשטה בגוף ולמעשה הייתי חולה בסרטן שד גרורתי".
"מעולם לא הייתי אישה שחרדה לבריאותה וגם לא כזו שמבקרת בתכיפות את הרופא", משחזרת מיכל, "עם יד על הלב, הנושא של סרטן השד לא העסיק אותי בכלל. למרות הכול, במהלך ההיריון האחרון ובגלל הגיל שלי עשיתי את כל הבדיקות שצריך", היא נזכרת.
"לא ייחסתי חשיבות לגרד בשד"
"בשלב מסוים במהלך ההיריון הרגשתי גרד בשד. החברות הרגיעו אותי ואמרו שזה לבטח חלק מהשינויים שעוברים על הגוף בהיריון. באחד מאותם גירודים הרגשתי גוש אבל לא ייחסתי לו חשיבות", מספרת מיכל, "היות ובעלי התעקש שוב ושוב שאלך להיבדק, קבעתי תור לכירורגית".
הרופאה מִישְּׁשָׁה את הגוש בשד של מיכל ודרשה שתבצע עוד באותו היום בדיקת אולטרסאונד. "לתומי, חשבתי שהיא מזרזת לי את התהליך מתוך התחשבות מפני שאני בהיריון", מיכל משחזרת.
"תוך יומיים כבר עברתי ביופסיה והמתנתי עוד כעשרה ימים לתשובה. באותם ימים בכלל לא הייתי בחרדות. כשהגעתי לכירורגית לקבל את התשובה הייתי בהלם מוחלט. היא דיברה ודיברה ואני לא הבנתי מה היא אומרת. באותם רגעים לא הצלחתי לקלוט שום דבר. מאז אני מרגישה ברכבת הרים", היא מתוודה.
מיכל מספרת על הקושי בהתמודדות עם בשורה: "ההתנהלות הראשונית היא מטלטלת. מצד אחד, התחושות הקשות שמלוות את הבשורה. מצד שני, באותם ימים חשבנו שהמחלה התגלתה מוקדם ואחרי ניתוח וכימותרפיה אחזור לשגרת החיים. בדיעבד, זה לא היה הסיפור שלי".
לאחר הלידה עשיתי בדיקה והרגשתי שהשמים נפלו
מיכל לא יכולה הייתה לבצע בדיקות הכוללות קרינה, כמו למשל סי-טי, שמטרתן לבחון את התפשטות המחלה בגלל ההיריון. "מאחר ולא היו לנו בדיקות הדמיה, המחשבה הייתה שהגידול מקומי בלבד", היא מספרת, "בנוסף, בבדיקות האולטרסאונד, הגוש הראשוני וגוש נוסף שאותר היו קטנטנים, ולכן הערכה הייתה שמדובר באבחון מוקדם. לצערי, לאחר הניתוח שעברתי, התברר שהגושים הסרטניים גדולים יותר משהעריכו".
לאחר הניתוח, בעודה בהיריון, עברה מיכל שני סבבי כימותרפיה. "זו התמודדות לא פשוטה", היא נזכרת, "המטרה היא בראש ובראשונה לשמור על היריון תקין, וגם לעבור את הכימותרפיה בשלום", היא מוסיפה. "הייתי צריכה לתווך נכון את הדברים לילדים, לעבור תהליך של פרידה מהשיער ובכלל, המחלה הזו מזמנת לך תהליך אישי, זוגי ומשפחתי מאד מאתגר".
לאחר מספר שבועות מיכל ילדה בן. "את הלידה עברתי בהצלחה וזכינו – בעלי ואני – בילד בריא ושלם והברית הייתה מאד מרגשת", מספרת מיכל, "אני זוכרת שנבנה לי פרוטוקול מובנה של טיפולים שצפויים לי בשנה הקרובה שבסופם הערכתי שצפוי לי ריפוי והחלמה מלאה". יומיים אחרי הברית ביצעה מיכל בדיקת פט סי-טי על מנת להעריך את מצבה הרפואי באופן מדויק. "רק לאחר הבדיקה הזו התברר שאני גרורתית ושהמחלה התפשטה לכבד, לשלד ולאגן. התחושה הייתה שהשמיים נפלו. זו הייתה בשורת מוות".
אומנם אין ריפוי אבל יש תקווה
מיכל מטופלת במרכז הרפואי הדסה אצל ד"ר שני פאלוך. הרופאה של מיכל הסבירה לה אומנם כי מצבה הרפואי אין אפשרות של ריפוי אבל שיש תקווה, עם מגוון של טיפולים, ומספר אפשרויות לחיות לצד המחלה. "באותו הזמן המידע הזה לא ניחם אותנו. חזרנו הביתה ו'כאילו ישבנו שבעה'", נזכרת מיכל. "היינו מפורקים לגמרי. לא ידענו איך נספר לילדים ואיך נטפל בילד שזה עתה נולד. זו סיטואציה מאד קשה. זה לא נתפס שלילה קודם בכיתי שאני לא יכולה להניק את הילד בגלל הטיפולים, ולפתע זה נראה לי כל כך שולי אל מול הרצון לשרוד ולהישאר בחיים".
מיכל מעידה שלאחר תקופה היא התחילה ללמוד להתמודד עם הקושי. "כשהימים חולפים והזמן עושה קצת את שלו, הצלחתי לזקוף קומה ולהתמודד טוב יותר", היא מספרת, "גם בבדיקת הפט סי-טי האחרונה שבצעתי, נצפה שיפור במצב המחלה – בחלק מהאזורים בגוף הגידולים הצטמצמו. זה מאפשר להסתכל גם על הדברים החיוביים בחיים", היא משתפת. "נכון שיש כל הזמן עליות ומורדות. קיימת גם חרדה גדולה לפני כל בדיקה שאולי יתגלה שהטיפול הנוכחי כבר לא יעיל. אני מבינה יותר ויותר כמה חשוב שיהיו עוד טיפולים חדשניים לסוג המחלה שלי על מנת שיהיו עוד אפשרויות להאריך חיים עם המחלה הזו. בכל פעם שיש תוצאות מעודדות בבדיקות ומתברר שהטיפול עובד, אנחנו מתמלאים בעוד קצת אופטימיות וכוח. לא רק אני מִתְמַלֵּאת באנרגיות אלא כל המעגל שעוטף אותי".
מיכל משתפת על הבחירה שלה שלא להסתיר את המחלה כמעט מהרגע הראשון. "אנחנו גרים ביישוב קטן עם עשרות משפחות בלבד, ועבורי היה נכון שלא להסתיר דבר, ולשתף בפתיחות. אנחנו בית שמדבר על רגשות, והיינו גלויים מההתחלה גם עם המשפחה המורחבת, וגם בקהילה". מיכל מעידה שהשיתוף בדבר מחלתה דווקא סייע לה בהתמודדות. "שיתפתי את כולם וזה עזר לי מאוד באופן משמעותי. בחרתי לא להשקיע אפילו קמצוץ של אנרגיה בלנסות להסתיר וזכיתי לקבל בחזרה חיבוק ענק מהסביבה. חשוב להגיד, שגם לשתף, לעדכן ולשקף לכולם מצריך אנרגיות, אבל בחוויה שלי, זה היה עדיף מאשר להסתיר"
להגשים את החלום שלי ולהקים עסק
כיום מיכל עוסקת בפעילויות שמסייעות לה בריפוי לעצמי. "אני עושה דיקור, יוגה, תזונה בריאה, הכול כדי להתחזק בגוף ובנפש", היא מספרת, "באופן פרדוקסלי, עמוק בבטן אני מרגישה בריאה לחלוטין, למרות המחלה והקשיים. אני מרגישה את מיכל הבריאה שתמיד הייתי. נכון, אני גרורתית וזה תהליך השלמה ארוך עם המצב, אבל אני מאמינה ומרגישה גם את הצדדים החזקים שלי. יש לי חמישה ילדים שאני רוצה להמשיך להיות האמא שלהם, אני אוהבת את הבעל שלי, שכל כך דואג לי, וחשוב לי להיות עם המשפחה והחברים", מוסיפה מיכל.
בשנה האחרונה מיכל התחילה ללמוד הום סטיילינג. "אני אפילו מאפשרת לעצמי לחלום ולהמשיך לממש את עצמי", מספרת מיכל, "חלמתי הרבה שנים על תחום העיצוב וכעת אני עובדת על פרויקט הגמר שלי. בעבר עסקתי בתחום אחר לחלוטין – הייתי מלווה תעסוקתית למתמודדי נפש שעברו משבר בחיים ומרגישים בשלים לחזור לשוק העבודה. כעת, אולי מתוך המשבר הפרטי שלי, דווקא המחלה הזו תאפשר לי לממש את החלום שלי – אבל הפעם עם עסק משלי בתחום הזה".
בשיתוף אסטרהזניקה
