בשיתוף אסטרהזניקה
רינת זולטי (45) מפתח-תקווה עסקה במשך שנים רבות בתחום הפקת אירועים, תערוכות ופרסום, אולם לאחר שחלתה נאלצה לעזוב את עבודתה. מאז הגיעה לגיל 40 עשתה רינת בדיקת ממוגרפיה תקופתית. "הכול היה נקי ותקין וזה הרגיע אותי מאוד''. בנוסף, חודשים ספורים בלבד לפני הגילוי והבשורה ששינו את חייה, עברה רינת בדיקות מקיפות. "אבא שלי נפטר מסרטן בקיבה וזה השפיע עליי רבות", היא מספרת, "עשיתי בדיקת קולונוסקופיה וגם גסטרוסקופיה, שיצאו תקינות".
הכול התחיל ביום שישי בצהריים לפני כשנתיים", היא נזכרת, "ישבתי בבית והרגשתי גוש מוזר בשד. נלחצתי מאוד וסיפרתי לבעלי שניסה להיראות רגוע על מנת לעזור לי אבל הוא היה לא פחות לחוץ ממני", היא משחזרת. רינת חיפשה באותו הרגע באינטרנט מספרי טלפון של רופאים המתמחים בכירורגיית שד. "ניסיתי להתקשר לכמה מהם בתקווה שמישהו יענה, אבל ידעתי שהסיכויים נמוכים".
להפתעתה, אחד הרופאים ענה לטלפון. "הרופא שאל אם אוכל להגיע בתוך כשעה לבית חולים מפני שהוא קופץ לשם על מנת לבדוק חולה מאושפז, ובין התורים הוא יוכל להתרשם מהמצב שלי", מספרת רינת שבחרה לנסוע לבית החולים לבדה. "לא העליתי על דעתי שזו תהיה נסיעה כל כך גורלית", היא מעידה. "זו הייתה נסיעה ארוכה ומתוחה שהרגישה לי כמו נצח". בזמן הבדיקה הבינה רינת שהגוש בשד הוא למעשה גידול סרטני על פי סבר הפנים החמור של הרופא. "הוא ביקש שאעשה כבר ביום ראשון את כל הבדיקות, כולל ביופסיה", היא נזכרת. "הנסיעה הביתה הייתה קשה מאוד. בקושי ראיתי את הדרך, הייתי בהלם טוטאלי ולא הצלחתי לעכל".
כשרינת הגיעה הביתה היא החליטה לשתף את בעלה בבשורה המרה. "היה בכי משותף למרות שעדיין לא היה ברור עד כמה חמור המצב", היא אומרת, "זה היה הלם טוטאלי לשנינו". באותו הערב בחרה רינת לשתף גם את אחיה ואת חברתה טובה. "זה היה ערב שישי קשה עבור כולנו, אבל כולם תמכו בי מאוד ונתנו לי הרגשה שאני לא לבד במערכה הזו".
כפי שביקש הרופא, בבוקר יום ראשון התייצבה רינת לסדרת בדיקות מקיפות על מנת לברר לעומק את מצבה הרפואי. "קיוויתי שמדובר בסרטן בשלב מוקדם וייחלתי לכך שתפסנו את המחלה בזמן", היא אומרת. רינת ביצעה בדיקת פט סי-טי ודגימה מהגידול (ביופסיה) נשלחה למעבדה על מנת לקבל מידע מפורט על המחלה.
"אף פעם אסור להתייאש"
לאחר שהגיעו תוצאות הבדיקות, התברר שרינת חולה בסרטן שד הורמונלי מסוג 2 HER שהתפשט לעצמות ולעמוד השדרה. "הבנתי שאני בשלב 4 של המחלה ושאין פה ריפוי. אני יודעת שהטיפול הוא לכל החיים והמון דברים הולכים להשתנות", היא מספרת ומוסיפה: "באחת הפעמים שנכנסתי עם בעלי למעלית בבית החולים תל השומר, נכנסו יחד איתנו זוג מבוגר שקיבל בדיוק את אותה הבשורה. האישה הייתה בת יותר מ-80, אבל אני רק בת 43"
רינת מעידה שהקושי הגדול היה הדאגה לילדים. "יותר משדאגתי לעצמי, דאגתי לשלושת הילדים שלי. ידעתי שהרבה דברים הולכים להשתנות ואין לי מושג כמה זמן נשאר לי לחיות". רינת קיבלה טיפול כימותרפי ביחד עם טיפול ביולוגי והורמונלי. ''עברתי גם כריתה של השחלות ולאחר תקופה של טיפולים אינטנסיביים, עברתי בדיקה שהראתה שאני נקייה", היא מספרת.
רינת מקפידה להיות במעקב מתמיד, אך לפני חודשיים חלה תפנית לא צפויה. "כשנה לפני שחליתי, אבא שלי נפטר מסרטן בקיבה שהתפשט מהר מאוד למוח", מספרת רינת בצער, "לכן היה לי חשוב לעשות בדיקת MRI ולוודא שהראש נקי, היה לי חשוב להרגיש בטוחה".
לרוע מזלה של רינת, התברר שהיה ביסוס לחששותיה. "מצאו אצלי גרורות בראש", היא אומרת ומוסיפה: "זה הפך את ההתמודדות לקשה עוד יותר". בעקבות גילוי הגרורות בראש החלה רינת לעבור טיפולי הקרנות ולקבל טיפול ביולוגי חדש. "אני לא מאבדת תקווה למרות הקושי. אני רוצה שילמדו מהסיפור שלי שניהול המחלה הוא כלי חשוב", היא מספרת," אסור אף פעם להתייאש. אסור להתפשר ואסור להתקפל, וגם אם הרופא מסרב לבדיקה, צריך להתעקש מפני שזה יכול להציל חיים. זה בידיים שלנו".
רינת מספרת כי אחד הדברים שעוזרים לה יותר מכל היה התמיכה שקיבלה ממשפחתה ''בעלי, אמא שלי והאחים שלי וגם חברים תמכו ועזרו לי מאוד'' אומרת רינת ''המסר שלי הוא לא להתבייש לבקש עזרה ולהיעזר בכל מי שאפשר. עזרה כזאת משפרת את היכולת שלנו להתמודד בעיקר בימים ובשעות הלא פשוטות, מה גם שזה עושה טוב למי שעוזר ותומך''. רינת החליטה לשמור על גישה אופטימית ''אני מקפידה לחיות בשמחה ולחגוג את החיים, אף אחד לא יודע מה יוליד יום'' היא אומרת.
מאז שחלתה, רינת מנהלת את סניף "שלובות" בפתח תקווה, בהתנדבות מלאה וחברה במועצת הנשים של העיר. ''שלובות" הינה עמותה לה סניפים רבים ברחבי הארץ, המלווה חולות בסרטן (והסניף של פ"ת מאפשר גם לגברים להצטרף). "יש הרתמות אדירה של אנשים מדהימים שרוצים לעזור ולתת מעצמם וזה בא לידי ביטוי באירועים בכל רחבי הארץ עם כל הסניפים של שלובות יחד שמטרתם העלאת מודעות לנושא", היא אומרת. "אני גם חושבת שהמודעות לכל הנושא של סרטן השד היא הרבה יותר גבוהה היום ממה שהייתה לפני עשר או עשרים שנים".
עמותת שלובות מארגנת מפגשים בנושאים שונים לנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן בשלביה השונים ונותנת הזדמנות לחולות ולמחלימות להיפגש מחוץ לבתי החולים, מחוץ למחויבות לבדיקות ולטיפולים, ומאפשרת הזדמנות להתנסות, להכיר תחומי עניין חדשים והעיקר לצחוק ולהנות יחד, "אני תורמת מהניסיון והידע שלי בהפקת אירועים ולוקחת חלק בארגונם", אומרת רינת, "כל המנחים והמרצים והמדריכים בעמותה מתנדבים והמפגשים הם ללא עלות. יש הרתמות אדירה של אנשים מדהימים שרוצים לעזור ולתת מעצמם".
מוגש כשירות לציבור מטעם חברת אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 08:12, 17.01.21
