בשיתוף אלי לילי
"בשנה האחרונה טיפלנו ב־250 פניות של חולות סרטן שד שזקוקות לטיפולים אונקולוגיים. חלקן מתמודדות עם מחלה פעילה, חלקן עם סרטן שד גרורתי וחלק מהן זקוקות לטיפולים שמונעים את חזרת המחלה. רבות מהנשים שפונות אלינו הן צעירות שחייהן נקטעו. הן מבטאות המון פחדים וחששות להן, למשפחה, לילדיהן. הן מבקשות לקבל טיפולים מוכחים, שרשומים בארץ ובעולם, אך אין להן איך לממן אותם" – כך אומרת שירה כלפון, סמנכ"לית בעמותת "חברים לרפואה", שמסייעת לעשרות אלפי חולים בישראל לקבל תרופות שהם לא יכולים לרכוש בעצמם, מהבסיסיות ביותר ועד תרופות יקרות שאינן מצויות בסל הבריאות.
כלפון מספרת כי "נשים מגיעות אלינו עם סיכום רפואי ומרשם לתרופה מהרופא שלהן. או שמתאמות השד, הצוותים האונקולוגיים והרופאים מפנים אותן אלינו, או שהן ובני משפחותיהן מחפשות בגוגל איך לקבל את התרופה שהרופא רשם להן. אנחנו משתדלים להיענות לכל בקשה ולטפל בהן לאורך זמן, באמצעות תרופות שנותרו בידי הציבור ומנגנונים נוספים שמאפשרים לנו לעזור להן".
"מרגישה שהתמזל מזלי"
ז'נה גרצבליט (49) אמא לשניים, מורה למתמטיקה ומובילת צוות טכנו- פדגוגיה בפסג"ה אשדוד, עלתה מרוסיה ב־2006. "הגעתי לפה לבד, עם שני ילדים קטנים שהיו אז בני שבע ותשע. כל מה שקרה לי בארץ הוא פשוט פלא. מצאתי זוגיות, אני מאוהבת במדינה, וגם הילדים שלי – רינה (27), בוגרת הטכניון, וסמואל (25), סטודנט באוניברסיטת חיפה מרגישים אותו הדבר", היא משתפת, "לפני שנתיים גיליתי גוש בשד. עברתי אולטרה־סאונד, ממוגרפיה וביופסיה ואחרי שבוע התבשרנו שמדובר בגידול סרטני אלים. עברתי ניתוח להסרת הגידול ובלוטות הלימפה, ובכימותרפיה התפרקתי. מאישה פעילה, שמקפידה על ספורט וטיפוח, הפכת לסחבה מותשת בגלל הטיפולים. ובכל זאת המשכתי לעבוד כהרגלי.
"עברתי את הטיפולים בימי חמישי, בסוף השבוע הייתי מתאוששת, ובראשון בבוקר מגרדת את עצמי מהמיטה, מתייפייפת והולכת לעבודה. אחר כך עברתי הקרנות ובסיומן נאמר לי שעליי לקבל טיפול הורמונלי וביולוגי, אולם הטיפול המומלץ לא נמצא בסל התרופות. אין לי ביטוח בריאות פרטי ולא יכולתי לעמוד בעלות", היא מספרת, "הגשתי למכבי בקשה לאישור מיוחד, ונעניתי בסירוב. הבן שלי התחיל לבדוק מאין אפשר לקבל את התרופה, פנה ל'חברים לרפואה', ושם בישרו לי שאוכל לקבל את התרופה לחצי שנה. מאז אני מקבלת את התרופה כבר כמעט שנתיים ומרגישה שהתמזל מזלי. זה לא מובן מאליו שאני מקבלת תרופה מצילת חיים. אנחנו מאושרים מזה. רק שיימשך ככה".
"משתפת כדי לעזור"
"אני אישה מאוד פרטית, אבל בחרתי לספר את סיפורי כדי לעזור לנשים נוספות במצבי", מספרת יעל (62) אמא לארבעה מאזור השרון, "בינואר 2023 גיליתי באמבטיה גוש בשד. יש לנו היסטוריה משפחתית של סרטן שד: אחותי חלתה לפני חמש שנים. לכן, בכל שנה הקפדתי לעבור בדיקת ממוגרפיה. כשגיליתי את הגוש ידעתי מיד שחליתי. ביופסיה אישרה את החשד. עברתי ניתוח כריתה חלקית להסרת הגידול בשד והסרה של בלוטות לימפה. על פי תוצאות בדיקת אונקוטייפ, עברתי לאחר מכן 15 הקרנות בצוואר, בבית השחי ובחזה. יומיים אחרי ההקרנה האחרונה, מעוטרת בתופעות הלוואי של ההקרנות, בני התחתן".
"מאז הניתוח לא חזרתי לעצמי", היא מספרת, "היו לי חיים לא פשוטים, אבל יש לי אופי מאוד חזק. אחרי הלידות חזרתי תוך זמן קצר לעבוד, גם בעבודות שכרוכות במאמץ פיזי משמעותי, וגידלתי ארבעה ילדים לבד. בשבועות האחרונים חוויתי שבר. המחלה עצרה אותי. יש לי כאבים ביד בצד המנותח, אני מוגבלת בתנועה, לא ישנה בלילות ומרגישה מאוד חלשה. הסרתן של בלוטות הלימפה הוציאה אותי לחלוטין משיווי משקל. הייתי רגילה לצאת לעבוד בחמש וחצי בבוקר ועכשיו אני נרדמת בשעה הזו. אף פעם לא חשבתי שאוריד הילוך, אבל היום אני מטפלת בנכדה שלי שעתיים ומרגישה גמורה מעייפות".
יעל מספרת ש"הרופאה האונקולוגית המליצה על טיפול בתרופה ביולוגית שמפחיתה את הסיכון לחזרת המחלה, אבל הטיפול לא כלול בסל התרופות. לתומי חשבתי שמדובר באלף שקל בחודש, אבל התברר שהסכום הרבה יותר גבוה וזה לא ריאלי בשבילי. אם יש תרופות שעוזרות, בכל תחום, זה פשע שהן לא נגישות לכל אחד".
"פצועה ומצולקת"
נ', בת 50, תושבת הצפון, חלתה לראשונה בסרטן השד ב־2017. "בדיוק התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והמחלה תפסה אותי בהפתעה מוחלטת וכואבת", היא מספרת, "אחרי האבחון עברתי ניתוח לכריתת שד. כדי למנוע את חזרת המחלה, נטלתי תרופה שגרמה לתופעות לוואי רבות שהתקשיתי להתמודד איתן. גם עברתי מעקבים תכופים, אחת לארבעה חודשים עד חצי שנה. אחרי ארבע שנים של שקט, המחלה חזרה בצורה אגרסיבית יותר, עם שני גושים בשד ו־13 בלוטות נגועות בבית השחי. בעקבות הגילוי עברתי שני ניתוחים שהותירו אותי פצועה ומצולקת, וטופלתי גם בהקרנות ובכימותרפיה.
"כיום אני מחלימה ומוגדרת בסיכון גבוה לחזרת המחלה. יש לי גם היסטוריה משפחתית של סרטן. אני חיה בחרדה תמידית שהמחלה תחזור. דרך עמותת 'חברים לרפואה' אני מקבלת תרופה למניעת חזרת המחלה שלא נמצאות בסל הבריאות. זה הדבר המרכזי שמייצר אצלי תחושת ביטחון ומקטין את הסיכון שבו אני נמצאת. לצד התרופות, אני שומרת על עצמי בדריכות רבה, מנסה להימנע ממחשבות על המחלה, לשמור על מצב רוח טוב, לנוח ולאכול בריא, אבל המחלה מלווה אותי יום יום. דקה דקה. המחלה והתרופות שאני מקבלת הפכו אותי לרגישה יותר. כל דבר משפיע עליי ביתר שאת. בתוך העצב והייאוש, אני חווה את המלחמה עם תחושת מחנק עמוקה, חוסר שינה ומחשבות יתר, וחוששת מהעתיד לבוא".
שירה כלפון מסכמת: "נשים שמאובחנות עם סרטן שד נאלצות להתמודד עם כל כך הרבה קשיים נפשיים ופיזיים, וחייבות לקבל סיוע מרבי כדי להחלים ממחלתן. אי אפשר להפקיר אותן לגורלן במלחמתן על הזכות להחלים, ולאפשר מצב שבו הן ימותו כי ידן אינה משגת לממן את הטיפולים. אנחנו עוזרים לכל מי שצריכה ועושים את המקסימום למען כל אישה וכל משפחה, אבל התפקיד הזה צריך להיות לא רק שלנו".
בשיתוף אלי לילי
פורסם לראשונה: 06:00, 05.02.24
