בשיתוף אסטרהזניקה
אורן לוי, (53), מבית שאן, היה אחראי על 'קו חלוקה' של דברי מאפה. במשך שנים, הוא היה יוצא בכל בוקר מביתו, נוסע בין מאפיות שונות ודואג לפזר מאפים ודברי מתיקה. אלא שיום אחד, בדרכו לעבודה, הוא החל להרגיש כאבים בכפות הרגליים. לפתע הוא הבחין בנפיחות מסוימת באחת מרגליו. "בהתחלה חשבתי שאולי השמנתי או עליתי קצת במשקל", הוא מספר. אולם כשהכאב לא הרפה, אורן חיפש מידע באינטרנט ועלה החשש שהנפיחות נגרמה כתוצאה מעקיצה של בעל חיים.
לבסוף, החליט לוי ללכת לרופא המשפחה שהפנה אותו לבדיקות דם דחופות. אחרי מספר שעות, תוצאות המעבדה התקבלו בקופת החולים והרופא התקשר לאורן. "הוא אמרי לי אל תיבהל אבל אתה צריך לגשת בדחיפות לבית החולים", משחזר אורן, "באותו רגע השמיים נפלו עלי".
בבית החולים חיכתה לו הבשורה הקשה. נפרולוג – רופא מומחה בטיפול במחלת כליות – נאלץ לבשר לו שהכליות שלו קרסו, והוא חייב לעבור דיאליזה (מכשיר שמדמה את פעילות הכליה) בהקדם האפשרי. "בכלל לא ידעתי מה זה נפרולוג ומה זו דיאליזה. לא שמעתי את המונחים האלה אף פעם", הוא משחזר. "פתאום מישהו מביא לי כיסא גלגלים. הייתי בשוק. מה לי ולזה?! אמרו לי שאם אני רוצה לחיות – אני חייב לעשות דיאליזה".
בדיעבד, התגלה כי אורן אגר 15 קילו של נוזלים מפני שהכליות שלו לא היו מסוגלות לסנן ולסלק פסולת ועודפי מים מהדם. הרופאים סיפרו לו שאם לא היה מגיע לבית החולים – הוא היה עלול למות תוך ימים ספורים כתוצאה מדום לב או שבץ. אורן טעה לחשוב שהוא השמין, אך לרגע לא היה לו מושג שהכליות שלו קרסו.
"לקח זמן עד שהפנמתי שהמחלה הזו איתי לכל החיים. אני זוכר שאחרי הטיפול הראשון נכנסתי לשירותים והתרפקתי בבכי", הוא נזכר, "הבנתי שזה לא יהיה סיפור של שניים-שלושה טיפולים". הטיפולים נתנו את אותותיהם על אורן. "הדיאליזות גרמו לי לרדת במשקל. כשהכליות לא עובדות – מרגישים גירודים, עייפות וכאבי ראש. בהתחלה, לא הבנתי למה אני קם כל בוקר עייף, בדיעבד אני מבין שזה היה בגלל הכליות", מספר לוי.
דיאליזה היא תהליך מלאכותי שבו תוצרי פסולת ונוזלים עודפים מוצאים מהדם. במצב נורמלי מבצעות הכליות תפקידים אלה. אולם מי שכליותיהם ניזוקו או "נכשלו" ואינן מסוגלות לעבוד באופן תקין, עלולים להזדקק לדיאליזה או להשתלת כליה.
מעבר לקושי שבטיפולים עצמם, כל סדר החיים של אורן השתנה – כל יומיים הוא היה צריך להגיע לטיפול של 4 שעות במכון דיאליזה בעפולה. הנסיעה עצמה ארכה חצי שעה, ולאחר מכן היה צריך עוד להמתין. "בסופו של דבר הקדשתי 6 שעות כל יומיים בשביל הפרוצדורה הזו שבלעדיה לא אוכל להמשיך לחיות", הוא מספר, "בהתחלה עוד המשכתי לעבוד, אבל מהר מאוד נאלצתי להפסיק. זה הפך לבלתי אפשרי". אורן הבין שהמחלה כאן כדי להישאר. הוא ידע שניצבות בפניו שתי אפשרויות בלבד – להמשיך לבצע דיאליזה או לעבור השתלת כליה.
"למצוא תורם כליה זה לא פשוט בכלל. גם שכבר נמצא מישהו שמסכים לתרום, לא הייתה התאמה", סיפר אורן בעצב. בסופו של דבר, לאחר יותר משנה של חיפושים ומאמצים נמצא תורם מתאים עבורו. "אנשים שתורמים כליה הם מלאכים. אין דרך להודות להם. אני לא יודע איזה חסד גדול יותר אפשר לעשות לאדם אחר, אני מרגיש אסיר תודה לתורמת שלי".
בזכות ההשתלה, הכליה של אורן החזיקה מעמד 13 שנה. במהלך אותן השנים הוא גם הספיק להתחתן ולהקים חברה שמטרתה לסייע לאנשים בתהליך קבלת השתלה.
2 צפייה בגלריה
טיפולי דיאליזה. "לא רבים מכירים את הסבל שעוברים חולים שזקוקים לכך"
(צילום: shutterstock)
כאמור חיו של אורן חזרו למסלולם אלא שבשלב כלשהו השתל פסק מלתפקד על אף שהוא הקפיד לקחת את התרופות שנועדו למנוע דחייה, ולמרות ששמר על תזונה בריאה ועקב בהקפדה אחר הוראות הרופאים. למעשה, למרבה הצער אורן נזקק שוב לטיפולי דיאליזה. "משנת 2017 ועד היום אני עדיין מקבל טיפולי דיאליזה. חזרתי לסיוט הזה".
"לצערי לא רבים מכירים את הסבל שעוברים חולים שזקוקים לדיאליזה ואת הקושי של אלו הממתינים להשתלת כליה", מספר אורן. "כיום אפשר לאתר מחלת כליה כרונית באמצעות בדיקת דם או/ו בדיקת שתן פשוטה ולגלות את המחלה בשלבים מוקדמים בהם ניתן לטפל בין אם באמצעות שינוי תזונתי ובין אם באמצעות טיפול תרופתי", הוא מוסיף. "כל מה שצריך לעשות זה לגשת לרופא המשפחה ולבקש להיבדק. זו מחלה שפוגעת באחד מכל עשרה בני אדם".
לפני מספר שנים, אורן שמע על העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות בישראל. העמותה מהווה בית לחולים ומסייעת להם בטיפולים הרפואיים ובליווי הרגשי. העמותה נוסדה בשנת 1999 ע"י שוקי לוסטיג ז"ל, מתוך הצורך החיוני בגוף עצמאי וחזק לייצוגם בתחומי הטיפול הרפואי, הסוציאלי ובתחומי החיים השונים. מעבר לסיוע לחולים עצמם, העמותה רואה חשיבות רבה בצורך להעלאת מודעות הציבור והמערכת הרפואית למניעת מחלות הכליה ולאבחון מוקדם.
"כיום אני מגיע לכל הפעילויות של העמותה. העמותה היא כמו בית בשבילי ובשביל שאר החולים". ייתרה מכך לאורן חשוב שבחודש המודעות למחלת כלייה הציבור יכיר את הפעילות העמותה. "אני סבור שלא מספיק אנשים יודעים על המחלה ועל חשיבות הבדיקות לגילוי מוקדם. בנוסף חשוב שעוד אנשים ידעו את המשמעות האדירה שיש בתרומת הכליה עבור חולים במחלת כליות סופנית שאין להם שום מזור אחר וזה המוצא האחרון בשבילם".
בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 07:52, 18.09.23
