בשיתוף תנובה גולד
(הפקה: יובל חנינוביץ' | צילום: ירון שרון | בימוי ועריכה: אסף אושי)
"אני ברכה דיין ואני כור גרעיני קטן, אולי גדול. מייצרת אנרגיה כל הזמן, עם אנרגיה לעולם. יש לי ארבעה נכדים ואני כל הזמן רוקדת איתם ועם הבנות שלי. אני לא סבתא רגילה", היא אומרת בצחוקה המתגלגל.
"אני עובדת ברכבת ישראל, אני מנטורית ועוזרת לאנשים, כל היום ובקלות רבה, ואני רוקדת 5 פעמים בשבוע", היא מעידה. "זה אומר שאני כל הזמן בתנועה ואני חיה את הרגע, את העכשיו אבל אני גם ברגע הבא. אני כל הזמן בהתחדשות. צריך לחשוב כבר היום על המחר, להיות בעשייה, להיות באהבה, באנרגיה. זה עידן האש באוויר. הכל רותח, צריך להיות כל הזמן בעשייה", היא אומרת בחיוניות שקשה לעמוד בה.
ברכה עובדת במשרה מלאה אבל כבר 3 שנים רוקדת ריקודים סלוניים על כל סוגיהם וריקודים לטיניים, "אבל בעיקר מתחרה ב-PRO ARM שזה ריקוד של מורה מקצועי עם תלמיד חובבן. אני מתכוונת להיות מקצוענית", היא אומרת בסגנונה הייחודי. היא התחרתה כבר כ-8 פעמים והייתה בתחרויות בארץ אבל גם בדובאי ובווינה, מהן חזרה עם מדליות וגביעים. "בקרוב אני נוסעת לתחרות באורלנדו ושם אני רוצה לתת את הכי טוב שלי – טכניקה ונשמה. הנשמה שלי היא זו שרוקדת", היא אומרת בהתלהבות.
ביקשנו ממנה לעשות לנו סדר בסוגי המחול. "ההבדל בין הסלוני הקלאסי ללטיני, הוא הביטוי החושני. עכשיו יש גם את הבצ'אטה, שהוא ריקוד חושני של תשוקה. הוא יכול להיות אינטימי או לא וזה עכשיו טרנד מטורף. כל הזמן מחדשים את המחול".
בפורים ארגנה ברכה באגף בו היא עובדת ברכבת תחרות של "רוקדים עם כוכבים" ולימדה את העובדים סלסה, בצ'אטה וטנגו.
סימון המטרות – העכשיו והמחר
ברכה החלה לרקוד לאחר משבר אישי; בעלה היה חולה במשך 11 שנה במחלת ניוון מתדרדרת. "זה היה אתגר אבל עשיתי הכל שיהיה שמח בבית, למרות שזה היה קשה", היא אומרת ומייד שוטחת את מה שמחזיק אותה שמחה ואופטימית למרות הכל: "הסוד שלי הוא התחדשות; הבדיקה של עצמי בכנות באירועים והסקת המסקנות מהם כל העת. זו ההתחדשות והיא מתקיימת במקביל לאורח חיים ומזון בריאים. אני גם עושה את שיטת הצום 8/16 אבל זה לא רק זה. זה עמוק יותר ועם המון המון תנועה", היא מנסה להסביר את התופעה שהיא.
את הבוקר מתחילה ברכה בשעה שש. היא מדליקה מוזיקה, מתארגנת ויוצאת לעבודה ברכבת. משם היא ממשיכה לשיעור מחול אחד או שניים ואל ביתה היא שבה רק לקראת חצות "באנרגיות מטורפות שמקשות עליי להירדם. רק אז אני נזכרת לאכול", היא מספרת. היא עושה כושר כמעט כל יום – ידיים, רגליים, בטן ומתאמנת על שפגטים. "אני חייבת למקסם את התנועה ולהגיע אל השלב הבא", היא אומרת כשמה שהיא רואה מולה זה רק האופק.
אבל זה לא נגמר כאן כי ברכה הולכת גם להופעות ולמסיבות. לפעמים היא חוזרת הביתה רק בבוקר. "אני בת 70 אבל זו לא רק הנראות. זו מחשבה מהירה, זיכרון מטורף, כל הזמן יצירתיות ומציאת פתרונות למצבים. זה נכון לכל הגילאים. לא הייתי חולה כבר 7 שנים וזה מגיע מבפנים החוצה. כשאנחנו מחוברים למי שאנחנו, לעצמנו, אנחנו לא צריכים ביטויים פיזיים של כאב כדי לדעת מה קורה לנו. זה העניין", היא מנסה למצוא את הסיבה למה היא מי שהיא.
כך תהיו גם אתם ברכה
ברכה, בדרכה כמגשימת חלומות של עצמה, כמנוע טורבו של אישה אחת וכמנטורית לעת מצוא, נותנת גם כמה טיפים להיות היא. איך תעשו זאת? הקפידו:
- להיות קשובים לעצמנו
- להתחדש כל הזמן
- לבדוק את עצמנו בכנות
- להיות בתנועה כל הזמן
- לחיות את היום, הרגע והמחר
- לחלום חלומות גדולים
"החלום שלי כרגע הוא לתת הרצאה על תנועה לקהילה היהודית באורלנדו. יצרתי איתם קשר ואני ממתינה לתשובה. התחרות הגדולה עם ההרצאה לקהילה היהודית, זה החלום שלי עכשיו", היא אומרת, "אני חיה את הריקודים. הגביעים הם הסמל להצלחה כי ההרגשה שלי בניצחון היא משהו שאי אפשר לקחת. נכון שיש דרך ותהליכים אבל אפשר גם לקצר את הדרך בדרך להגשמת החלומות. לריקוד יש ערך עצום לעולם. מבחינתי זו אנרגיה של שמחה, של אהבה. זה ביטוי של הנשמה. הנשמה צוחקת ואני רוצה לשמוע אותה צוחקת", היא אומרת ומוסיפה: "את כל חלומותיי אני אגשים ולדעתי במקום ללכת קדימה עם הגיל אני הולכת אחורה", היא צוחקת.
בשיתוף תנובה גולד
