במשך קרוב לעשר שנים, נאבקה דנה במיאלומה נפוצה. "היא סבלה מגלים של כאבי תופת, איבדה המון משקל ובשלב מסוים גם איבדה את משאלת החיים", מספר בן זוגה, משה. "ידענו מהרגע הראשון שמדובר במחלה כרונית, שאפשר לחיות איתה שנים מצד אחד, אבל מצד שני שאין דרך למגר אותה. לצערי, הטיפולים הקיימים לא הצליחו להאריך את חייה, והיא נפרדה מהעולם כשהיא רק בת 70".
מיאלומה אכן מוגדרת כיום כמחלה כרונית. בעבר כלל הטיפול בקו ראשון כימותרפיה, אך כיום נוהגים לתת משלב של תרופות ביולוגיות. מכיוון שמדובר במחלה כרונית, וכדי לשמור על התגובה, מקובל כיום להוסיף טיפול אחזקה אשר גם מאריך את ההישרדות וגם את משך ההפוגה.
דנה, שנפטרה לפני קצת יותר משנה, לא זכתה לטיפול הזה. "בשלב הראשון היא קיבלה כימותרפיה, שמאוד החלישה אותה, אבל עזרה במידה מסוימת", ממשיך משה ומתאר בצער. "כשהמחלה כבר התפשטה, היא התחילה לקבל טיפולים ביולוגיים, אבל לא נותר לה מספיק זמן. המחלה לא נסוגה, והיא הלכה ודעכה".
לדבריו, ממש בשבועות האחרונים לחייה, הכירו להם הרופאים את האפשרות לקבל טיפול אחזקה, "אבל עבורה זה כבר היה מאוחר מדי", הוא אומר. "בחולה אחרת שהייתה מאושפזת איתה בבית החולים במשך תקופה מאוד ארוכה, זה עשה נפלאות והמחלה נסוגה, והיא מצליחה בסך הכול לנהל אורח חיים כמעט נורמטיבי".
תחזוק לאורך זמן
מיאלומה היא בעצם סוג של סרטן מח העצם. השכיחות בישראל עומדת על כחמישה מקרים חדשים למאה אלף איש בשנה, והיא שכיחה מעט יותר ביהודים ממוצא אשכנזי.
המחלה מתבטאת בכך שהגוף מייצר נוגדן חד שבטי שיכול לפגוע בכליות, במח העצם (פוגע בייצור התאים הנורמלי). כאשר פוגעים בייצור הנורמלי של מח העצם, נפגעת מערכת החיסון ונפגעים כל מרכיבי הדם.
נוסף על כך, תאי מיאלומה מפרישים חומרים הגורמים לפגיעה בעצמות. מטופלים כאלה יכולים להגיע לבית החולים עם כאב גב, כאבי עצמות, אנמיה (ירידה בהמוגלובין) ולעיתים פגיעה בכליות.
המטרה בטיפול היא למנוע פגיעה במח העצם ופגיעה באיברים חשובים אחרים. בשנים האחרונות ישנה התקדמות מאוד גדולה בטיפול במיאלומה. בעבר הייתה זו מחלה עם הישרדות קצרה מאוד, אך היום זו מחלה כרונית עם תוחלת חיים שהולכת ומתארכת משנה לשנה.
משמעותו של טיפול אחזקה, הוא שמירה על תגובת התרופה לאורך זמן רב ככל הניתן, ודחיית חזרת המחלה. עבור המטופל, זאת הזדמנות לחזור לשגרת חיים רגילה - עבודה, משפחה, טיולים ועוד. משום כך, ובשל היותה של המחלה כרונית ומתמשכת, רצוי שהטיפול שיינתן למטופל יהיה מותאם, נוח לנטילה, עם מיעוט תופעות לוואי.
כיום ישנן שתי תרופות נפוצות כטיפול אחזקה. הראשונה היא לנלידומיד - כדור הניתן דרך הפה, באופן יומיומי למשך שלושה שבועות בכל חודש. התרופה נחשבת ליעילה, ודרך נטילתה נוחה.
עם זאת, יש לתרופה תופעות לוואי שחלקן עלולות להיות בעייתיות. כך, למשל, מעלה התרופה את הסיכון לקרישי דם ודורשת מתן אספירין או מדללי דם אחרים. נוסף על כך, עלולה התרופה לגרום בתחילת הטיפול לפריחה ושלשולים.
תרופת אחזקה מקובלת נוספת, בעיקר בחולים בסיכון גבוה, היא הוולקייד - אשר ניתנת בזריקה תת עורית אחת לשבועיים בבית חולים. משמעות הטיפול היא שהמטופל צריך להגיע לבית החולים מדי שבועיים, ולהמתין בתור בשביל פרוצדורה פשוטה. במקרה הזה, תופעות הלוואי פחותות.
טיפול אחזקה חדש שמביא עימו בשורה, ביחד עם נוחות למטופל, הוא נינלארו – כדור שנוטלים פעם בשבוע, במשך שלושה שבועות בכל חודש. פרופיל תופעות הלוואי נחשב מינורי, והרופאים מכוונים את הנינלארו לאוכלוסייה המבוגרת, עם מחלות רקע, ועם קושי בניידות.
להתלבש על הקורונה
מחקר "טורמלין MM4" שתוצאותיו התפרסמו בכנס האיגוד האמריקאי להמטולוגיה (ASH) בתחילת החודש, בדק את יעילות טיפול האחזקה בנינלארו אל מול פלסיבו. המחקר הראה יתרון מובהק לטובת התרופה לעומת הפלסיבו, והיה לו ערך מוסף לא קטן: המחקר התפרסם בזמן שהתפרצה הקורונה, ותרם להבין את חשיבות מתן הטיפול בבית עבור החולים.
"מדובר במחקר פאזה 3 רנדומלי", אומרת פרופ' מירב לייבה, מנהלת המכון ההמטולוגי ובנק הדם, בבית החולים האוניברסיטאי אסותא אשדוד, הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. "עד כה היו לנו רק שתי אפשרויות: חולים אשר בסיכון גבוה או שהיו להם תופעות לוואי מלנלידומיד, נהוג היה לתת את להם הוולקייד, מה שדרש מהם להגיע לבית החולים, להיחשף לאנשים, לקבל זריקה בבטן. כל התהליך יכול לקחת כשלוש שעות.
"בעידן הקורונה אנחנו מבינים כמה אפשרות של טיפול פומי שאנשים יכולים לקחת לבד בבית היא עדיפה. גם התודעה של אדם המגיע למשך מספר שנים פעמיים בחודש לבית חולים - הוא תודעה של 'חולה'.
"זהו עדכון של מחקר גדול ויחידי מסוגו שהראה שכדור שלוקחים פעם בשבוע יעיל ובטוח ואינו גורם לתופעות לוואי רבות. תוצאות המחקר הראו שבכל קבוצות הגיל, וכל קבוצות החולים - כולל חולים בסיכון גבוה - הזמן החציוני עד התקדמות המחלה עמד על 17 חודשים לעומת חולים שלא קיבלו את הטיפול, שאצלם הזמן החציוני עמד על תשעה חודשים.
"זו בשורה גדולה מאוד לחולים. גם חולים בסיכון גבוה בשלב 3, גם בחולים מבוגרים מעל גיל 65 ואף מעל גיל 75 וגם בצעירים, ובחולים שיש להם ריבוי מחלות רקע. המחקר מראה שהיעילות נשמרת, בזמן שהחשיפה והסיכון יורדים".
פורסם לראשונה: 06:00, 24.12.20
