בשיתוף מרכז רפואי אסותא אשדוד מקבוצת מכבי
אלעד קרן (43) כבר היה משוכנע שהוא עומד למות. מצבו החמיר עד כדי כך שמשפחתו וחבריו החלו להגיע לבית החולים להיפרד ממנו. אלא שאז קרה מבחינתו נס. הוא קיבל אישור להתחיל טיפול קו שני חדשני בתרופה ביולוגית (שילוב של ונטוקלקס וריטוקסימאב). בתוך כמה חודשים הוא החל להרגיש בריא לחלוטין. כשסיים את הטיפול, התגלו התוצאות המפתיעות – בגופו לא נמצאה שום עדות למחלה.
לוקמיה לימפטית כרונית היא הלוקמיה השכיחה ביותר בעולם המערבי. לרוב, יש למחלה מהלך איטי. ככל שהיא מתקדמת יש עלייה בספירת הלימפוציטים, בלוטות הלימפה הופכות מוגדלות, הטחול מוגדל ועולה הנטייה לזיהומים.
"בהמשך מתרחש כישלון של מח העצם בשל הסננה של תאי לוקמיה שמתבטאת בדרך כלל בירידה בהמוגלובין ובטרומבוציטופניה", אומר ד"ר אוהד בנימיני, מנהל שירות לוקמיה לימפטית כרונית - CLL, בבית החולים שיבא תל השומר. "כשהחולה הופך סימפטומטי מתחילים בטיפול".
עד לפני מספר שנים נהגו לטפל בחולים בעזרת כימותרפיה. "בשנים האחרונות הייתה פריצת דרך בטיפול בלוקמיה, עם התפתחות טיפולים חדשים ממוקדי מטרה, לעומת העידן הקודם של כימו־אימונותרפיה", ממשיך ד"ר בנימיני. "היתרונות של התרופות החדשות הוא בפרופיל תופעות הלוואי, שהן לרוב יותר קלות, והיעילות הגבוהה, במיוחד בחולים בקבוצות סיכון גבוה. כבר בעידן הכימו־אימונותרפי ניתן היה לראות שככל שהתגובה של הטיפול עמוקה יותר - משך הרמיסיה ארוך יותר".
מחקר מורנו החל לפני חמש שנים ובחן את התגובה של חולי לוקמיה לימפטית כרונית לתרופות החדשות. כבר ב־2018 הוצגו התוצאות הראשונות שהראו כי הטיפול ב"ונטוקלקס" בשילוב עם ריטוקסימאב, משפר את משך הזמן ללא מחלה ואת ההישרדות לעומת חולים שקיבלו את הטיפול הכימו־אימונותרפי במחלה חוזרת. טיפול אחר, גם הוא ממוקד מטרה, הוא איברוניטיב, שנלקח בכדורים באופן יום־יומי.
החודש פורסמו תוצאות מחקר מורנו - פאזה שלישית, בכנס השנתי של האיגוד האמריקאי להמטולוגיה (ASH), "מאז הפרסום הראשון אנחנו כבר לא מטפלים בכימו-אימנותרפיה. עכשיו פורסמו תוצאות המעקב שבו השוו 195 חולים בכל קבוצה אחרי חמש שנים. על פי התוצאות, חולים שטופלו בטיפול החדש שמרו על משך זמן של 54 חודשים ללא עדות למחלה לעומת 17 חודשים בחולים שקיבלו את הטיפול הקודם", מדווח ד"ר בנימיני.
"ההבדל בין הקבוצות משמעותי גם בשיעור ההישרדות הכללית לאורך 59 חודשים. בקרב חולים שקיבלו את הטיפול הקודם עמד שיעור ההישרדות הכללית על 62% מקרב החולים לעומת 82% מהחולים שקיבלו את הטיפול החדש".
יתרון נוסף שעולה מתוך המחקר הוא במשך הטיפול. "אנחנו נותנים אותו למשך שנתיים בלבד ומשיגים מצב שבו אין עדות למחלה ושל הישרדות ממושכת ללא חזרה של המחלה. לעומת טיפולים קודמים שחולים היו צריכים לקחת לאורך זמן עם תופעות לוואי קשות יותר וממושכות. אומנם זה טיפול שנעשה בו שימוש נרחב מ־2018, תוצאות ההמשך של מחקר מורנו מובהקות לאורך חמש שנים, וזה מאוד מעודד".
כיצד פועלת התרופה?
"התרופה מעכבת את חלבון BCL 2 כשהיא למעשה מפעילה את מנגנון ההשמדה העצמית של התאים. זה משלב טיפולי ללא כימותרפיה. היום אנחנו רואים תוצאות יותר טובות מכימו־אימונותרפיה".
הרגשתי שזה הסוף
במשך תקופה ארוכה עבד אלעד קרן בהיי־טק, ובמקביל הופיע עם אמנים ידועים כנגן גיטרה בס. "הייתי רוקר, הוא מספר. "במקביל לעבודה הופעתי עם מאיר בנאי, פורטיס, היהודים. זה אומר בעיקר שעישנתי המון, ולא שמרתי על אורח חיים בריא. כל שלושה ארבעה חודשים היו לי דלקות גרון.
בשלב מסוים רופא המשפחה החליט לשלוח את קרן לעשות בדיקת דם. אחרי יומיים התקשר לומר לו שמשהו נראה לא תקין. חודשיים לאחר מכן, בבדיקת מעקב נצפתה עלייה בלויקוציטים. "נכנסתי לגוגל ומצאתי אזכור ללוקמיה. אני זוכר שצחקתי במשרד, 'תראו, תכף אני הולך למות'. הגעתי עם חברה להמטולוגית, קצת משועשע, והיא אומרת לי בפנים 'זה נראה שיש לך לוקמיה או איידס'. בדיקת האיידס חזרה שלילית.
ניגנתי אז עם זמר די מוכר, כשגילו שיש לי לוקמיה CLL. התקשרתי לכולם להיפרד. הבנתי שאני הולך להיות קירח וכחוש. הזמר אמר לי, 'דבר עם דודה שלי, היא מנהלת ההמטולוגיה של הדסה עין כרם'. יש לה קול מרגיע, היא הייתה מאוד אמפתית. כשאמרו לי סרטן הדם התפרקתי והתחלתי לבכות. קלטתי מה זה אומר, בזמנו לוקמיה זה היה השטן. לא האמנתי שמשהו כזה יכול לקרות. זה היה סרט רע. הסתכלתי על אנשים חולפים על פניי ברחוב, לא יודעים מה עובר עליי. חלף קצת זמן עד שהגיעו התוצאות הגנטיות, והרופאה קראה לי להגיע.
"ישבתי מולה עם אמא שלי שעתיים והיא הסבירה לי הכול על המחלה. הבנתי שאני בשלב שלא מצריך טיפול אלא בשלב שבו צריך להיות במעקב להמתין. הכינו אותי לכך שיש לי בערך עשר שנים לחיות. זה הממוצע. לולא הטיפול ב'ונטוקלקס' ו'ריטוקסימאב' לא הייתי שורד".
בשלב הראשון חווה קרן מעין דיכאון. הוא לא הצליח לצאת מהמיטה. אביו אובחן בשלב זה עם סרטן לבלב שלב 4 ותוך חודש הוא נפטר. "עברתי הרבה דברים קשים. ישבתי בהלוויה המום. בשלב מסוים נזכרתי שהרופאה אמרה לי שזה כרוני חשבתי שאם אני אטפל בזה זה ייעלם. עשיתי צום, דיאטת מיצים, הילינג, עברתי לטבעונות, הפסקתי לעשן, והמחלה התקדמה בצורה יציבה. לא היו לי סימפטומים. עד שבלוטות לימפה החלו לגדול והקשו לי על הנשימה והבליעה. הסתובבתי ככה כמה שנים".
כשהיה בן 43, החליט קרן להפוך לאב, ויחד עם בת זוג לשעבר הביא לעולם ילדה. בשלב מסוים מצבו הצריך להתחיל בטיפולים. "זו הייתה תקופה נוראית. הדבר הכי נורא היה ההקאות. המערכת החיסונית שלי הייתה קורסת, והייתי חייב להיכנס לבידוד. שמונה חודשים הייתי בבידוד. הרגשתי נורא חולה. הכדורים נגד הבחילות לא עזרו, הדבר היחיד שאושש אותי היה קנאביס רפואי. אחרי הכימו, ראו שהמחלה ברימיסיה, דיברו איתי על 15 שנים. בחיים לא דיברו איתי על ריפוי מלא".
גם בשלב הרמיסיה מצבו של קרן לא השתפר. הוא ירד במשקל ונשאר חלש. באחד מסופי השבוע, הוא נדבק מבתו בדלקת ריאות. החום עלה והוא נאלץ להתאשפז. הערכים עלו והמצב הוסיף להתדרדר. "הבנו שתוקף הרמיסה פג. קיבלתי ארבעה סוגי אנטיביוטיקה לווריד וזה לא עזר. הייתי חלש, היו לי הזעות לילה, הקאות, הרגשתי רע, לקחו אותי לרנטגן על כיסא גלגלים, עם בלון חמצן. הייתי רזה, חיוור ולא יכולתי לנשום. הרופאים קראו לאמא שלי בבהלה. הבנתי שאני גוסס. הגיעו הרבה חברים ובני משפחה להיפרד ממני. ראו עליי שוויתרתי. הרגשתי שזה הסוף".
אבל אז, הרופאה של קרן סיפרה לו על טיפול חדש. "תוך שבוע מרגע שלקחתי את התרופה יצאתי מבית החולים. מצבי השתפר. עדיין לקח לגוף שלי זמן להתרגל לתרופה. זה טיפול ביולוגי. היו לי כאבי בטן והקאות, זה היה סבל, ועדיין לא יכולתי לצאת מהבית במשך שלושה חודשים, אבל פתאום ראו שהמחלה נעלמת, עד שפשוט הרגשתי טוב לגמרי, ולא היה שום סימן למחלה. לפי הפרוטוקול הייתי חייב להמשיך לקחת אותה גם כשהייתי ממש בריא. ארבעה כדורים בבוקר וזהו, אני חוזר לעבוד".
לפני כארבעה חודשים סיים קרן את הטיפול שארך שנתיים. "רצו לבדוק אם יש לי עדיין תאי לוקמיה שמסתתרים. לקחו לי ביופסיה ממח העצם, בתקווה למצוא עדות מינימלית שמאפשרת רמיסיה לתקופה ארוכה. חייתי עם ידיעה שיש לי פלוס מינוס עשר שנים לחיות. כשהגיעו תוצאות הביופסיה אמרה לי הרופאה – מתוך מאה אלף תאים – לא מצאו אפילו תא אחד. אני MRD נגטיב. כלומר אין עדות למחלה.
"כולם היו בהלם, גם בבית החולים וגם החברים, הם לא ציפו שחולה כמוני שהיה במצב מאד קשה, יגיע למצב שאין שום סימן למחלה בגוף. אני חי היום חיים רגילים לחלוטין, עובד מהבית, וזה פשוט נס. בכל פעם כשקיבלתי עדכונים על תרופות חדשות קיוויתי שזה יקרה לי. אם לפני חמש שנים זה לא היה קיים, הייתי מת. התרופה הביולוגית הצילה לי את החיים.
"אני זוכר את היום שבו קיבלתי את הקיט הראשון של התרופה, זה היה כמו לקבל מתנה ארוזה בקופסה יפה. היום עשר שנים אחרי שהתגלתה המחלה, כשנתנו לי עשר שנים פתאום אומרים לי – היי, אתה בריא, כל תפיסת העולם שלי השתנתה. פתאום יש לי שאיפות, וחלומות, ואני חושב על החיים קדימה".
בשיתוף מרכז רפואי אסותא אשדוד מקבוצת מכבי
פורסם לראשונה: 06:00, 24.12.20
