הרבה דמעות ספגה הכרית של רונן פורר (53), כשהוא התבשר שהוא חולה בלימפומה של תאי T – סוג של סרטן הדם עם פרוגנוזה שלא מבשרת טובות. את טיפולי הכימותרפיה הוא התחיל בזמן ששניים משבעת בניו נלחמו בעזה, ב"צוק איתן". אחד מהם היה בשיירת הנגמ"שים של אורון שאול, והשני עמד 300 מטרים מהדר גולדין, יחד עם אחיו של החייל הנעדר, צור. "הם נלחמו בעזה ואני נלחמתי על החיים שלי", הוא משחזר.
למרות ההתמודדות הקשה, פורר, אשתו דורית וילדיהם לא איבדו את האמונה בהחלמה לרגע, והמשיכו להיאבק. בין השאר, הצטרף פורר למחקר "אשלון 2", מחקר שעדכון תוצאותיו המעודדות מאוד התפרסם בכנס האיגוד האמריקאי להמטולוגיה (ASH) שהתקיים בתחילת החודש בארצות הברית.
מתוצאות העדכון, נראה כי טיפול כימותרפי משולב יחד עם התרופה ברנטוקסימאב ודוטין (אדסטריס), מעלה את סיכויי ההישרדות של החולים פי שלושה. זוהי בשורה חשובה עבור חולי לימפומה של תאי T, קבוצה נדירה של לימפומה עם פרוגנוזה פחות טובה. במשך שנים מנסים החוקרים לשפר את הטיפול בקו הראשון, מתוך תקווה שאם ישיגו תגובה חזקה, יצליחו לשפר את הפרוגנוזה.
עד כה טופלו החולים על פי הפרוטוקול ב־CHOP - שילוב של 4 תרופות, שלושה סוגים של כימותרפיה ופרדניזון (סטרואידים) - אחד ממשלבי הכימותרפיה הנפוצים ביותר בהתערבות מוקדמת. במחקר שולבה אדסטריס במשלב במקום וונקסטין, והתוצאות הראו שהתוספת של האדסטריס משפרת בפעם הראשונה משמעותית את הפרוגנוזה של החולים הללו - בשורה אדירה לחולים בלימפומה היקפית של תאי T.
כבר בשלב הראשון היו תוצאות המחקר מעודדות, כשהחוקרים מצאו לאחר שנתיים עלייה בהישרדות, כשהתקופה ללא התקדמות המחלה הוארכה מ־20 חודשים ל־48 חודשים. כעת, מדווחים החוקרים בכנס ההמטולוגיה, כי לאחר שלוש שנים נוספות, ניתן לראות עלייה בשרידות ללא התקדמות המחלה ל־62.6 חודשים.
הנוגדן שהורס את התאים
התרופה המדוברת נכנסה לסל התרופות בישראל כבר לפני שנה, אולם פורר קיבל אותה כבר קודם בבית החולים, במסגרת המחקר בראשו עמדה ד"ר רונית גוריון, מנהלת שירות המטו־אונקולוגי אמבולטורי במרכז דוידוף מרכז רפואי רבין.
עד היום פורר עדיין אינו יודע אם היה בקבוצה שקיבלה את הטיפול או בקבוצת הביקורת - אך אין ספק שנכון להיום המחלה נעלמה מגופו לחלוטין ואחרי מאבק ארוך וטיפול מתיש הוא חזר לחיים.
"המחקר שהוצג בכנס הוא מחקר בינלאומי, פאזה שלישית, רנדומלי כפול", מסבירה ד"ר גוריון. "כלומר, חלק מהחולים מקבלים את הטיפול החדש וחלק לא. בישראל השתתפנו במחקר הגדול במרכז דוידוף".
לדברי ד"ר גוריון, הטיפול מיועד לסוג לימפומה מאוד נדיר, של תאי T עם סמן CD30 שעד כה שיעורי ההישרדות בו היו נמוכים, והתרופה החדשה ממוקדת מטרה ואפקטיבית. "המשמעות היא שעל מעטפת תא הלימפוציט ישנו סמן שנקרא CD30. במחקר לקחנו את כל החולים שהסמן קיים במעל 10% מהתאים, ובאופן רנדומלי החולים חולקו. חצי מהם קיבלו את הטיפול הסטנדרטי לקו ראשון, שמשלב ארבע תרופות (CHOP), וחצי מהם קיבלו את הטיפול, כשתרופה בשם וונקסטין נגרעה ובמקומה ניתנה האדסטריס.
"התרופה מכילה נוגדן שנקשר לתאים עם אותו סמן, והורס אותם. כשהשוו את שתי הקבוצות ראו שיש יתרון בהישרדות הכללית ובהישרדות ללא מחלה, לטובת הזרוע שבה הוחלפה התרופה".
התרופה נבדקה ומיועדת כרגע לחולים בלימפומה הנדירה. בישראל מאובחנים מדי שנה כ־60 חולים כאלה. "התרופה אומנם מיועדת כרגע למעט חולים, אבל בשביל אדם שחולה זה עולם ומלואו. התרופה אושרה בסל כבר בשנה שעברה, ועכשיו מתפרסמות התוצאות הסופיות, שהן טובות מאוד", אומרת ד"ר גוריון.
פורר מרגיש בר מזל שהייתה לו הזכות לתרום גם למדע. "אחרי הביופסיה ביקשו ממני אפשרות להשתמש בחתיכה מהדגימה", הוא אומר. אמרתי לד"ר גוריון בצחוק, 'כן בטח, אני כבר לא צריך אותה', שמחתי לתרום למחקר. כשהרופאה הסבירה לי על המחקר, אמרתי לה שאם אוכל בסבל שלי לתרום כדי שלאחרים זה לא יקרה, אני בפנים".
"בשורה מפחידה"
המחלה התגלתה אצל פורר לראשונה לפני שש שנים וחצי, בתסמינים קלאסיים. "התחלתי להרגיש כאב בטן, חשבנו בתחילה שזאת עצירות", הוא משחזר. "הרופא רשם לי כדורים אבל זה לא עזר. בפעם הבאה אני מגיע אליו עם כאבי תופת. הרופא שאל אותי אם ירדתי במשקל בזמן האחרון, אמרתי 'כן', בסוג של גאווה, הוא קפץ שני מטר אחורה, 'למה לא אמרת לי'?. הוא שלח אותי לעשות סי־טי שם גילו שני גושים גדולים".
תוצאות הביופסיה חזרו עם בשורה קשה. פורר חלה בסרטן לימפומה נון הוג'קין, היקפית של תאי T. "זאת בשורה מאוד מפחידה", הוא מודה. "התחלתי לקבל את הטיפול, בהתחלה זה כמו גל של סינוס, את מרגישה טוב בשבוע הראשון ואז מתחילה ירידה. מתחילים להרגיש חלשים ויש כאבים, נשירת שיער, ירידה בתאבון. הייתה מישהי מהמושב שלי שגם התמודדה עם סרטן ואמרה לי 'אם אתה מסתכל על הכימותרפיה כעל רעל, אתה ישר מפחד ומתכווץ, אבל אם תתייחס לזה כאל מתנת אל, שאולי נתן לך את המחלה אבל גם את התרופה, זה ישנה לך את המחשבה וייתן לך כוחות לצאת מזה'".
"היום אני אומר את זה להרבה אנשים שמדברים איתי, שאם אתם מאמינים שאתם יכולים לצאת מהמחלה אתם תעברו אותה. הביטחון, התקווה והאמונה בהחלט תרמו רבות לעובדה שעברתי את זה. קל מאוד להרים ידיים, לרחם על עצמך ולהגיד - תנו לי לדעוך".
דורית, אשתו, מחזקת את דבריו. "אחד הדברים שהחלטנו מההתחלה זה שלא ביקשנו את זה, אבל זה פה. יש סרטן בבית ואנחנו נוציא מזה את הטוב שאפשר. זה מסר שמאוד חשוב לנו להעביר הלאה. הקטע של האמונה, לא רק מבחינה דתית, מאוד חשוב. דיברנו עם הילדים, זה לא היה סוד, לא ניסינו להסתיר בשום שלב. אנחנו יודעים שאפשר למות אבל מבחינתנו הולכים על הבראה, זאת האופציה היחידה. רונן המשיך לעבוד מהבית גם בזמן השתלת מח העצם. לא בכינו לידו. היינו בהישרדות. במלחמה. ובמלחמה נלחמים. ממשיכים לחייך ולחיות עם תקווה. זה לא היה פשוט. הוא חטף בדרך דלקת ריאות מסוכנת, אבל הוא התגבר עליה".
בבדיקות ה־PET CT האחרונות, גופו של פורר כבר נקי מהמחלה. "בהתחלה רונן עבר PET CT מדי שלושה חודשים, לאחר מכן ירד לביקורת כל חצי שנה ופעם בשנה", אומרת דורית. "עכשיו הרופאה אמרה לנו שלא צריך לעשות עוד בדיקות. מבחינת המחקר רונן בריא. אנחנו דתיים, מאמינים שחשוב להשתמש במדע אבל מצד שני אנחנו מאמינים ברוח ובנפש. זה ודאי לא פחות חשוב ומשמעותי".
