מבזקים
המייל האדום
חיפוש
התחברות
חודש ראשון ב- 5.90 ₪
ראשי
+ynet
חדשות
24/7
פודקאסטים
כלכלה
ספורט
תרבות
רכילות
בריאות
רכב
דיגיטל
לאשה
אוכל
עוד
מנויים
+ynet
ידיעות מנויים
ערוצי ynet
מבזקים
חדשות
דעות
24/7
כלכלה
ספורט
פודקאסטים
מזג אוויר
תרבות
רכילות Pplus
בריאות
רכב
דיגיטל
צרכנות
נדל"ן
חופש
אוכל
יחסים
לאשה
מנטה
יהדות
הורים
פרויקטים מיוחדים
סביבה ומדע
מעורבות
אופנה
עיצוב ואדריכלות
ynet original
ערוצים נוספים
מזג אוויר
שיתופי פעולה
מוספים
Alljobs דרושים
ועידות וכנסים
קפיטל
אתרים נוספים
כלכליסט
ynet news
ynet espanol
vesty
mynet
יד2
משחקים
יצירת קשר
צור קשר
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
אנחנו גם כאן, עקבו אחרינו
יהדות
חדשות
מגזין
תרבות
זמני כניסת שבת
דעות
שאלות ותשובות
חגים
הדף היומי
רוחמה וייס
העשיר שרצה להיות הבן הנבחר של אלוהים, והביא על עצמו צרות
נקדימון בן גוריון רצה לקבל ליטוף אלוהי באמצעות גשם – ובסוף נאלץ לבקש מהאל להזיז את הזמן לאחור. האגדה על אודותיו מלמדת שלמרות הנטייה להפנות שאלות ותלונות כלפי אלוהים, את רוב הצרות האנושות מביאה על עצמה | הטור של רוחמה וייס במתכונת חדשה, בעקבות אגדות חז"ל
רוחמה וייס
|
07:00 | 01.11.24
לקבל את החושך: איך בוראים עולם מתוך תוהו ובוהו?
הפסיכולוגית ד"ר אילת כהן-וידר סייעה בשנה החולפת לשורדי המסיבות מ-7.10, לילדות וילדים שחזרו מהשבי, למפונים ועוד: "ברגעים רבים השנה הייתי במצב שבו אני 'לא יודעת', למרות שאני במקצוע כבר 30 שנה". בשבוע שעבר השכול הגיע גם למשפחה שלה. בשיחה בעקבות פרשת בראשית, היא מסבירה איך אפשר בכל זאת לעזור למי שנמצאים בתהום
רוחמה וייס
|
07:00 | 25.10.24
סתירות, כנות ועצב קיומי: המגילה מהתנ"ך שנכונה השנה יותר מתמיד
שנים רבות חונכתי להכות על חטאים שלא חטאתי ולבקש סליחה מאלוהים קפדן, נוקם ונוטר. מבחינתי, הקריאה במגילת קהלת בחג הסוכות היא תיקון להשטחה הרוחנית של יום כיפור. קחו שעה של שקט וקראו במגילה הזו. היא נכונה תמיד ונכונה שבעתיים בשנה זו, שנה שתמימות דתית לא אפשרית בה
רוחמה וייס
|
07:00 | 18.10.24
מתי נלמד שאין בעולם "התקרבנות" ונתחיל לכבד את הסבל של הזולת?
אין מונח ששנוא עליי יותר מ"התקרבנות". זה מונח מניפולטיבי שנועד להרגיע את מצפונה של הקהילה שאחראית, באופן ישיר או עקיף, לסבל של הפרט. הוא נשלף בכל פעם שהקהילה בוחרת להפנות עורף, והוא עוסק בהאשמת הקורבן. אולי השנה נלמד, כמו יונה הנביא, שגם אובדנים קטנים יכולים להכאיב עד מוות – וחובה לגלות חמלה
רוחמה וייס
|
07:30 | 11.10.24
האשמת הקיבוצים בטבח של עצמם זו עבודה זרה של ממש
כותב הטור השערורייתי בעיתון "המודיע" קשר בין טבח שמחת תורה לציפייה שקורבנות האסון יחזרו בתשובה. ולאן יחזרו? לעולמו שלו, כמובן. הוא מצייר עולם דתי אלים שמנוהל בידי אל רצחני. אני נדהמת מהזחיחות ומהביטחון העצמי שלו. כדי להבין איך נולד הטיעון המקומם, צריך להתחקות אחר שורשי הביטוי "חזרה בתשובה"
רוחמה וייס
|
07:10 | 27.09.24
פרשת "החיים שלנו תותים"
פרשת השבוע, "כי תבוא", פותחת בתקציר ההיסטוריה היהודית מימי "לך לך" ועד התנחלות השבטים, ומציגה תמונה מתוקה למדי של החיים בכנען. לא מסופר שם על שנות הנדודים במדבר, או על כך שהקרקע שקיבלנו הייתה מיושבת וה"מתנה" נכרכה במלחמות שמעולם לא הסתיימו. אבל רק כשהכאב המושתק יוצא לאור השמש, מגיעה גאולה
רוחמה וייס
|
07:00 | 20.09.24
חז"ל היו מלכי החתרנות והמהפכנות. יש מה ללמוד מהם
הרב שלימד אותי תורה שבעל פה בכיתה י"א טען בפניי שיש כללים לפסיקת ההלכה, אבל חז"ל לא חשבו שיש כללים. הם העריצו יצירתיות ובזו לצייתנות. מספיק לראות את האופן שבו הם ניגחו וסקלו את חוק "בן סורר ומורה" שמופיע בפרשת השבוע
רוחמה וייס
|
07:00 | 13.09.24
ידיכם שופכות את הדם: לא ניתן להנהגה לשנות את האופי של העם היהודי
מחלוקות הן טובות ורצויות, הן אבני היסוד של התרבות היהודית, אבל יש עניין שלא יכול להיות שנוי במחלוקת – הצלת חיים. נחל האיתן היהודי הוא הערבות ההדדית. כמו זקני העיר בפרשת השבוע, המנהיגים שלנו בורחים מאחריות ומזמרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ"
רוחמה וייס
|
07:00 | 06.09.24
הסיפור המסתורי על העיר שדיברו בה רק אמת
אגדה תלמודית מספרת על חכם שמעולם לא שיקר, והאמת הובילה אותו לעיר מופלאה שכל תושביה מעולם לא אמרו דבר שקר. כאשר אשת הרב חפפה את ראשה ושכנתם באה לביקור, העניינים הסתבכו. המסר? כדאי להיזהר מקנאות ומעולם של שחור ולבן
רוחמה וייס
|
07:00 | 30.08.24
בעיני נתניהו, המפגינים והמפגינות הם לא יותר מנמלים קטנות
אגדת חז"ל מספרת שדווקא נמלים קטנות הביאו לסופו של עוג מלך הבשן האימתני. כמו הענק המיתולוגי, ראש הממשלה רומס אותנו רק כי הוא יכול. גם הוא לא לוקח בחשבון שהמוחות נגדו הן נמלים עמלות ונחושות, שמפגינות אומץ ותושייה
רוחמה וייס
|
07:00 | 23.08.24
למה אני לא מוכנה להרגיש שאני "עם"?
החלופה להרגשה שאני "עם", היא להרגיש שאני אדם. אישה. חד-פעמית. ימיי כצל עובר ועל כן האחריות המוסרית שלי היא כאן ועכשיו. אין אלף שנים צעירות לפניי. כל שנייה שחטופה או חטוף נמצאים במנהרות עזה הוא מאה אחוז חטא. כל חיילת וחייל שנהרגים הם אובדן של חיים צעירים
רוחמה וייס
|
07:52 | 16.08.24
מעולם לא הייתה בישראל תחושה כה חזקה שהשלטון משטה בנו
ביד אחת משה כותב "לא תגורו מפני איש" וביד השנייה הוא מנקה את עצמו ומשכתב את ההיסטוריה. זה מה שקורה כשניתן כוח בלתי מוגבל ולא מופעלים מנגנוני בקרה. הציווי "לא תגורו" יכול להתקיים רק כאשר מערכות הבקרה – מערכת המשפט, המשטרה, העיתונות – מוגנות. לתשומת ליבה של המנהיגות הנוכחית בישראל
רוחמה וייס
|
11:03 | 09.08.24
בין בנות צלפחד, הסופרג'יסטיות וקמלה האריס: הנשים שהסתכנו למען שוויון
הסטייה מהדרך שההנהגה סימנה לנו מסוכנת, ועלולה לעלות בלעג ובבידוד חברתי, אבל ההליכה בתלם היא בזבוז של החיים. כמו גיבורות פרשת השבוע, נשים שאיימו על הפטריארכיה סיכנו את כבודן ולקחו בחשבון שאיש לא ירצה להתחתן עם "פמיניסטיות עצבניות". כמה טוב שהן עמדו על שלהן, והיום אישה יכולה גם להתמודד לנשיאות ארצות הברית
רוחמה וייס
|
07:00 | 26.07.24
הדמיון המפחיד בין פרשת בלעם לעקדת יצחק
אברהם ובלעם נשלחים שניהם למשימה על ידי אלוהים, הם חובשים את החמור/האתון, הם מבטיחים ומקיימים ציות מלא, ולבסוף הם נבלמים על ידי מלאך אלוהים. מה היה קורה אילו היה אברהם רוכב על האתון ואילו התחלפו המלאכים של אברהם ובלעם? אולי זה היה חוסך ליצחק את הטראומה
רוחמה וייס
|
07:05 | 19.07.24
מסורת של השתקה: מה משותף למרים הנביאה, בת יפתח והתצפיתניות
מות מרים מתואר בפרשת השבוע בתמצות מעליב לעומת אחיה, בת יפתח אפילו לא מוזכרת בשמה בהפטרה – וגם היום מוקרבים חיים כדי להאדיר את מה שנותר משמו של המנהיג, או לפחות לשמור על כיסאו
רוחמה וייס
|
07:05 | 12.07.24
העם היהודי הוא עם מרדן, ומאבקי אגו היו בו תמיד
המסורת היהודית מלמדת שלא משנה אם אתה מנהיג מקראי גדול או מנהיג בית מדרש גלותי – מרידות תמיד יהיו מנת חלקך. בזמן מרידות כולנו מתנהגות ומתנהגים קצת כמו תינוקות. אפילו כשאלוהים מתגייס לטובת אחד הצדדים במחלוקת, הניצחון הוא זמני. עד מאבק הכבוד הבא
רוחמה וייס
|
07:10 | 05.07.24
מהמרגלים ועד לצוללות: כבר בתנ"ך בעלי השררה ניסו להשתיק את האמת
משה רבנו שלח את המרגלים לארץ כנען לצורכי תעמולה, ונדהם כשהם חזרו עם תשובות כנות ורציניות. כבר אז, חוסר השקיפות הוביל לאסונות. איך כל זה קשור לוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת פרשת הצוללות?
רוחמה וייס
|
07:00 | 28.06.24
רוצים להתמסר ללימוד תורה? תלמדו להסתפק במועט
על רקע המאבק סביב גיוס החרדים והמשך תקצוב מי ש"תורתם אומנותם", חשוב להזכיר לפוליטיקאים החרדים ואלה שמשתפים איתם פעולה: לימוד התורה היה מאז ומעולם נחלתם של יחידים, והם לבדם נשאו בעול בחירתם הלמדנית. מי שמתמסר לחיי רוח, קובעת המשנה, צריך להסכים לוותר על חיי החומר ועל מנעמי העולם הזה
רוחמה וייס
|
07:00 | 21.06.24
משה רבנו לא היה איש משפחה למופת, והיה לזה מחיר
התמונה של משה שמשתקפת בתורה היא של מנהיג שלא ידע להיות אב אחראי לילדיו ובן זוג מתפקד לאשתו. חכמי המשנה סיפרו שלהזנחה היו תוצאות לא פשוטות. איך אותו גבר, שלא השכיל לגדל את הילדים שהביא לעולם ולא לקח אחריות על האישה שנשא, ייצר דת חשדנית בתחום הנאמנות?
רוחמה וייס
|
07:00 | 14.06.24
"עניי עירך קודמים"? מגילת רות מלמדת שיעור אחר
המגילה שתיקרא בבתי הכנסת בשבועות מלמדת שלחסד אין גבולות. החסדים הופכים את הקהילה לגמישה, רכה ומכילה יותר – במיוחד כשהם מופנים לכיוון שאינו צפוי ואינו נוח. בסוף, הלב שלנו יכול להכיל את כל הכאבים כולם. אדישות כלפי אומללות של עם אחר פירושה החמצת המהות והיופי הקשה של החיים
רוחמה וייס
|
07:00 | 07.06.24
כל חוקי התורה הם נצחיים? הצחקתם את חז"ל
בניגוד לרבנות השמרנית בת זמננו, כשחז"ל לא אהבו חוק מקראי, הם פשוט שינו אותו. כלומר, הם לא אמרו שהם משנים אותו, אבל הם הציעו לו הגדרה שעיקרה אותו ממשמעותו המקורית והותירה אותו חסר שיניים. וגם: מה הקשר בין פרשת השבוע, שירו של ירון לונדון והמלחמה הנוכחית?
רוחמה וייס
|
07:00 | 31.05.24
ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל? לא לפי פרשת השבוע
התיאור המופיע בפרשת "בהר" בנוגע לשמיטה החקלאית מעמיד בספק את תפיסת האדנות על הארץ, ומאותת שארץ ישראל שייכת לאמא אדמה, לאלוהים או לכל מי שחי בה. ברוח הזו, עלינו לכבד את האדמה ואת כל מי שיושבות ויושבים עליה. יש מספיק מקום לכולנו, והלוואי שיהיה גם מספיק כבוד
רוחמה וייס
|
07:00 | 24.05.24
אז והיום: בחזרה להפגנה הראשונה המוזכרת בתולדות היהודים
חכמי היהודים בתקופת הבית השני הפגינו נגד אובדן הזכות להתבדל מהגויים, ודווקא אז הם זעקו את זעקת השוויון: כולנו בני חוה ואדם, ומכאן זכותנו ליצור תרבות ייחודית. מרגש לראות כיצד הדרישה לפלורליזם תרבותי נולדת מתוך ההבנה שהשוויון הוא מה שמשותף לכל האנושות. השוויון מקנה לנו את הזכות להתבדל, אבל לא להתנשא
רוחמה וייס
|
07:00 | 17.05.24
השקר הגדול של מתנגדי המשפחות הגאות
הפטריארכיה מספרת לנו שהמשפחה המסורתית מורכבת מאבא אחד, אמא אחת וילדים. זה כמובן שקר תרבותי: תחשבו על אברהם, הגר ושרה, יעקב עם שתי נשים ושתי פילגשים, דוד ונשותיו, שלמה והרמון הנשים שלו. אלא שמבחינתה, בראש המשפחה צריך לעמוד גבר אחד | וגם: התשובות לטוקבקים על הטור הקודם
רוחמה וייס
|
07:00 | 10.05.24
מדוע האיסור על אב לאנוס את בתו לא מופיע בתורה?
אחד הגילויים המדהימים שמספק העיון ב"חוקי העריות" בפרשת השבוע הוא שהם מדלגים על הבת. בכל פעם שאני אומרת את האמת הפשוטה הזו, חבורת רבנים קופצת כנגדי עם מדרשים. אבל אולי יש סיבה עצובה לכך שהאיסור לא מופיע? מי שמזועזע מדבריי, מוזמן להזדעזע מהמציאות שבה כל ילדה (וגם ילד) שישית בחברה המערבית היא קורבן של גילוי עריות
רוחמה וייס
|
07:00 | 03.05.24
במקום מצוות פדיון שבויים, ההנהגה בחרה ב"שפוך חמתך אל הגויים"
איך נסב לשולחן הסדר השנה? איך נצביע על המצה ונכריז "הא לחמא עניא" ביודענו שאחיותינו ואחינו בקושי אוכלים לחם עוני ולא השכלנו להצילם? לו מנהיגינו היו קובעים כבר ב-7 באוקטובר שכל הנקמות נדחות מפני פדיון השבויות והשבויים, היה ביכולתם לתקן מעט מהאסון הנורא שגרמו לו
רוחמה וייס
|
07:05 | 19.04.24
המצורעים של היום: את מי מנסים להקיא החוצה מהחברה?
אין ראיה שהמקרא התייחס לצרעת כאל מחלה מידבקת. הוצאתו של המצורע מחוץ למחנה לא נועדה לשמור על הקהילה מהידבקות, אלא נועדה להעניש אותו על חטאים חברתיים-דתיים. גם היום הקהילה מטילה אימה על מי שמאיימים על "הסדר הטוב", ולא פעם מוקיעה אותם כ"משוגעים"
רוחמה וייס
|
07:00 | 12.04.24
אין מילים מול הניסיון האכזרי להשתיק את משפחות החטופים
הדממה של אהרן הכהן אחרי מות בניו זכתה להאדרה רב דורית, אבל כמה שמו לב שלאחר השתיקה מתואר איך הוא קיים שיחה קשה ומתריסה עם משה ולמעשה עם אלוהים? על תגובת האם השכולה, לעומת זאת, המקרא לא מספר. כמוה, גם משפחות החטופים מושתקות – ועוברות מסע של אדישות ודה-לגיטימציה
רוחמה וייס
|
07:10 | 05.04.24
השקרים שסיפרו לנו: למה נהוג לקרוא לתרנגולת "שניצל"?
השפה שלנו מרבה להפריד בין שם החיה בעודה בחיים, לשם שניתן לה כשהיא מונחת בצלחת. אנחנו שרות על תרנגולת אבל אוכלות שניצל או חזה עוף. אנחנו שרות על לולי האפרוח ומגישות לשולחן "קציצות" שהוכנו מהחברים שלו. זה רק חלק קטן מהשקרים שמורעפים על הדור הצעיר | מחשבות בעקבות פרשת פרה אדומה, שהפכה סמל לצייתנות עיוורת
רוחמה וייס
|
07:00 | 29.03.24
מרדכי והמן, הסיפור האמיתי: החנפנים שרבים על תשומת ליבו של השליט
כשרודן מבקש לבצר את שלטונו, המאבקים בין דמויות המשנה מייצרים חבורה חנפנית ומלשינה. שני היריבים המרים ממגילת אסתר היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי לזכות בנתחים משולחן המלך, כולל סיכון חיי הקרובים להם. ההתנהלות של שרים בממשלת ישראל מזכירה את דרך הפעולה הזו
רוחמה וייס
|
07:30 | 22.03.24