|
להיכנס להריון מבלי לקיים יחסי מין – פעם היתה זו נחלתה הבלעדית של מרים הקדושה, היום זו אופציה נגישה לכל אישה. ד"ר אורנה כהן מספרת על ההורות החדשה של המאה ה-21 |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
התחומים המרכזיים בהם אני עוסקת כיום הם חקר מוסד המשפחה, תהליך ההתמודדות שעוברות משפחות במעבר הגירושין, וגישור כדרך לפתרון קונפליקטים במשפחה ובקהילה.
אבן יסוד בפילוסופיה של הגישור היא שאין "צודק" ולא "צודק" בעת סכסוך. כל צד רואה את הדברים אחרת ולכל צד צרכים שונים. העיסוק ב"נכון" או "לא נכון" מעכיר יחסים ואינו מקדם את פתרון הסכסוך ואת רווחת הפרט. ההבנה כי יש מקום לכל אחד מהמתדיינים להשמיע את קולו, לאפשר הקשבה, ולסייע לצדדים למצוא בעצמם פתרון לסכסוך, היא בעיניי בעלת חשיבות מכרעת.
אמונתי היא כי במקרים רבים ניתן למצוא בסיס משותף, ולו גם צר ביותר בין אנשים, שיסייע להתגבר לפחות על חלק מהקשיים, הרגשות והמשקעים שהסכסוך מעורר. הדבר מקבל עוצמה רבה יותר כאשר היחסים בין אנשים הינם יחסים שעתידים להימשך גם לאחר הפתרון המלא או החלקי של הסכסוך, כמו למשל במצבי גירושין של בני זוג שהם הורים לילדים. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?
את הקריירה המקצועית שלי התחלתי כעובדת קהילתית ברמת השרון, במסגרת פרויקט שיקום השכונות. הבסיס לעבודתי היה שמיעת קולו של התושב בכל הקשור לענייניו. תפישה זאת היותה לי אבן דרך לכל אורך עבודתי עם אנשים. התערבויות משמעותיות בקרב משפחות שהיו במצבי מצוקה שונים, לצד עבודת גישור בין קבוצות ומנהיגי הקהילה לבין הרשות המקומית בבניית הסכמות, העצימה את חשיבות ההידברות וסללה את דרכי להעמקה ולפיתוח הנושא.
מפגש באונ' בר אילן בשנת 1988 עם נעמי דטנר ואהרון לוקסנבורג, הוביל אותנו להבנה כי אנו חולקים תפישת עולם דומה לגבי דרכים לפתרון קונפליקטים בין גורמים המצויים במחלוקת ביניהם. בעבודת צוות משותפת פיתחנו ידע תיאורטי וקליני בגישור כדרך להידברות במשפחה ובקהילה. |
|
מהם התהליכים החברתיים בישראל של שנות האלפיים, שמובילים ללידתם של תאים משפחתיים שונים?
בעשורים האחרונים ניתן לראות כיצד מביאים תהליכים חברתיים לשינויים במוסד המשפחה. מדובר במגמה גלובלית שהשפעתה ניכרת גם בחברה הישראלית: הגידול הניכר במספר הנשים היוצאות לעבוד מחוץ לבית, העליה בשיעור הגירושין, השינוי במעמדן החברתי, הכלכלי והמשפטי של נשים, ואף תפיסת מוסד הרווקוּת כבחירה בחופש ולא כתקופת מעבר - כל אלו מעמידים את מוסד המשפחה בפני מבחנים חדשים.
לצד השינויים החברתיים, ישנה גם ההתפתחות הטכנולוגית של העידן החדש: המצאת הגלולה, תרומת זרע, תרומת ביצית, פונדקאות וכו'. התפתחויות אלו מאפשרות למעשה פריון ללא יחסי מין, וקיום יחסי מין ללא פריון. כתוצאה מכך נולדים תאים משפחתיים מסוג חדש שאינו תואם את המודל המסורתי. המשותף לכל התאים החדשים הללו הוא הגדרת המשפחה באמצעות ההורות ולא באמצעות הקשר הזוגי.
נראה כי האדם הבוגר מבקש לראות בפונקציה ההורית שלב הכרחי וחשוב בהתפתחותו האישית, צעד קדימה המעשיר את איכות חייו. שינוי זה התפתח במשולב עם שינוי מקומו של הילד בחיי המשפחה. הילד נתפס כיישות העומדת בפני עצמה, ויש לה צרכים אישיים שתפקיד ההורים והחברה לספקם. העלאת מקומו של הילד לראש סדר העדיפויות, וראיית ההורות כתפקיד מעשיר ומרכזי בחיי האדם, הולידה תופעה הולכת וגדלה של רצון למימוש תפקיד ההורות בכל דרך (יחד עם אותו צורך ביולוגי ידוע להמשכיות). נראה כי אנו חיים בעולם עשיר בהסדרים משפחתיים רבי פנים וצבע, שכחברה אנו נדרש לתת להסדרים אלו מענה משפטי וחברתי.
והיכן נמצאת ישראל ביחס לשינויים אלה? בהשוואה למדינות מערביות אחרות, בישראל עדיין ניכרת יציבות המשפחה ומרכזיותה בהוויה המקומית. המשפחתיות הישראלית מקבלת חיזוקים מערכי המסורות הדתיות, ואף חוקי המשפחה נתונים בידי בתי הדין של הדתות השונות. גם חגיגות משפחתיות מתקיימות בעיקר סביב חגים דתיים. לצד החיזוק הדתי, ניתן לראות את תמיכת המדינה במוסד המשפחה: חקיקת חוקים המחזקים משפחתיות, כמו מענק לידה, קצבאות ילדים, תמיכה במשפחות ברוכות ילדים, וקיומם של מרכזי פריון ששירותיהם ניתנים כחלק מביטוח בריאות.
אולם מצד שני, בדומה למתרחש במדינות מערביות אחרות, אפשר לראות בבירור כיצד גדל בישראל מספרם של התאים המשפחתיים החדשים: עליה במספר מקרי הגירושין, אחוז ניכר של נישואין שניים, עליה במספר הלידות מחוץ לנישואין, זוגות המקיימים מגורים משותפים ללא נישואין, זוגות הבוחרים להינשא אך לא ללדת, זוגות גברים הומוסקסואליים וזוגות נשים לסביות שבוחרים ללדת או לאמץ ילדים. |
|
האם יש דבר כזה "הגבר הישראלי החדש"? ואם כן, איזה סוג של אבהות הוא מביא איתו?
המאה ה-20 היתה המאה ששמה את הדגש על האמהוּת, על כל היבטיה השונים - פסיכולוגיים, אמנותיים ותרבותיים. יש הסבורים כי המאה ה-21 היא המאה שתתן מקום נרחב לאבהות. בעוד שבעבר התיאוריות הפסיכולוגיות העצימו את הקשר בין האם לילד, כיום ניתן למצוא לא מעט תיאוריות פסיכולוגיות המאדירות דווקא את חשיבות הקשר בין אבות לילדיהם.
בעשורים האחרונים אכן התפתח מושג "הגבר החדש". הגדרתו של הגבר החדש מבוססת יותר על עמימות מאשר על בהירות, אולם בהכללה ניתן לומר כי מדובר בגברים בעלי תכונות הידועות כ"גבריות", לצד תכונות הידועות כ"נשיות". הגבר החדש מבטא את רגשותיו, מודה בחולשותיו, ומוכן יותר לשותפות ולחלוקת תפקידים במשפחה. אט אט, נתפשת האבהות כחלק בלתי נפרד מהזהות הגברית.
החברה הישראלית מורכבת מקהילות שונות ומגוונות, ולכן אין לראות את הגברים הישראליים כמקשה אחת. ובכל זאת, ניתן לומר שהגבר הישראלי כבר אינו אותו מאצ'ו שהכרנו פעם, אלא מתגלה כבעל אפיונים מגוונים. כך נמצא אבות המעורבים בחיי ילדיהם, נוכחים במגרש המשחקים ובאסיפות הורים, תופסים תפקיד פעיל בקניות בשווקים ביום שישי ומבצעים מטלות מסוימות בבית - מטלות שבעבר נחשבו "נשיות".
אנשי מקצוע מתחום הטיפול מדווחים כי מספר הגברים הפונים לטיפול ולייעוץ מקצועי עלה בעשור האחרון לעומת שנים קודמות. עם זאת, בקרב רוב המשפחות בישראל האחריות המרכזית על גידול הילדים עדיין מוטלת על כתפי האמהות (במקרים רבים, בנוסף לעבודתן מחוץ לבית).
משפטים בסגנון "הוא עוזר לי", "ביקשתי ממנו שיוציא לי היום את הילד מהגן", עדיין נפוצים למדי ומלמדים כי וברוב המקרים עבודת הגבר והקריירה שלו קודמים לעבודת האישה ולקידומה. |
|
|  |
משפחה, קבוצה בסוציולוגיה, מיחידות היסוד של הארגון החברתי. לפי הפשוטה שבהגדרות, משפחה היא קבוצה ראשונית שההשתייכות אליה נקבעת לפי קשרי דם.
|
|
|
