סערה בבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר עסקתי בנתון מפתיע בחוקי העריות בתורה – היעדר איסור על אב לשכב עם בתו. בית המדרש סער וראיות נגד טענתי נשלפו. הדיון הסוער, המגובה בטענות יפות, מצדיק התייחסות נרחבת. מעבר לכך, פרשת "קדושים" עוסקת גם היא באיסורי עריות ומעודדת אותנו לעסוק במה שהסעיר את רוחנו.
בקשה דחופה
במהלך השבוע הגיעה לבית המדרש בקשה דחופה מחברנו נתנאל: "דחוף! אני אשמח לקבלת תגובה עניינית. יש פה טעות מאוד בסיסית. האיסור של משכב עם בת כתוב בצורה מפורשת בפרשה. אפילו יותר מזה, הפסוק מכסה גם בת חורגת (ויקרא פרק י"ח פסוק י"ז): 'עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה'. זאת אומרת שאסור להתקרב אל כל בת של אישה שאתה נשוי אליה, כולל בת חורגת מנישואים קודמים של האישה... כך שמה שכתבת הוא לכל הפחות טעות אם לא יותר גרוע מזה... אודה לתגובה".
מצעד הגאווה ישנה מתכונת בצל המלחמה: שיחה באולפן
(צילום: אסף חן)
כפתור חירום ושמו חז"ל
בקשות דחופות בענייני תורה תמיד משמחות אותי, ונתנאל לא היה היחיד שהגיב בביקורת לטענתי שהתורה לא מזכירה בחוקי העריות איסור על אב לשכב עם בתו. כמו רבות אחרות הוא ציטט את הפסוק הזה: "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה", ומכיוון שבכל מקרה, בתך היא גם הבת של האישה שאת "ערוותה" גילית (כשעשית את בתך), יש ללמוד שהתורה אוסרת על אב לשכב עם בתו. הנה, אומר נתנאל, בחמש מילים כיסתה התורה את האפשרות של אב לשכב עם בתו הביולוגית ועם בתו החורגת.
אבל יש כמה סיבות להתנגד לטענתו של נתנאל. ראשית, חז"ל עצמם קובעים שאיסור גילוי עריות בין אב לבתו לא כתוב בתורה, והוא נלמד על ידם בדרכים שבהן התורה נדרשת. חז"ל מבינים שהמחוקק המקראי יודע להיות מדויק, וכשהוא אומר "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ" הוא מתכוון לאישה ולבת שלה, זו שאינה בתך.
מי שמורגלות בחשיבה מסורתית, נוטות לעבור במהירות ובצעדים בלתי נראים מהמקרא לפרשנות חז"ל. הכפתור ששמו "פרשנות חז"ל" מוצמד אצלן לחוק המקראי והוא נלחץ באופן אוטומטי, בלי להפריד בין מה שכתוב במקרא למה שחוקקו חכמים בדורות מאוחרים.
למרבה הצער, ניסוח דומה נמצא גם בפרשת "קדושים": "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּ֧ח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּ֣ה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ". נתנאל, אם התורה הייתה רוצה לומר "איש אשר ישכב את בתו באש יישרף", היא הייתה אומרת את זה בדיוק. ראה למשל את האיסור על אח לשכב עם אחותו: "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן". כשחשוב למחוקק המקראי להבהיר משהו, הוא לא חוסך במילים.
הערפל שבו שוכן גילוי עריות
פגיעות מיניות ובעיקר גילוי עריות הן סוגיה מטלטלת. הטשטוש התרבותי בשאלת גילוי עריות בין אב לבתו אינו מקרי. מדוע עלינו להלך בין הצללים המקראיים כשאנו עוסקות בשאלת בעלות האב על גופה של בתו? בסוגיה זו הטשטוש הוא לב העניין. במחקרים שפורסמו בארצות הברית בשנות ה-70 נטען ששיעור מקרי גילוי העריות בין אב לבת/לבן הוא אחד למיליון. היום אנחנו מדברות על אחד לשש או שבע, וכל העוסקות בתחום יודעות שכנראה האסון גדול יותר. השקר התרבותי סביב גילוי העריות הוא סוגיה בפני עצמה.
דוגמה נוספת, שתבהיר את המשיכה לערפל, היא השינוי בעמדתו של פרויד בנושא גילוי עריות. פרויד עצמו עבר מהאמונה שהסיפורים שהמטופלות שלו מספרות לו על "ניסיון מיני מוקדם" (בלשוננו: פגיעות מיניות) הם עובדה, להחלטה שזו משאלת לב. הזעם על הבגידה של פרויד במטופלות שלו וההסברים לבגידה זו זכו לדיונים רבים.
לענייננו חשוב להבין את הערפל המכוון שזורה הפטריארכיה בנושא. מחד, גילוי עריות נחשב לטאבו חמור, ומאידך, זו התנהגות נפוצה. הביטוי המהתל "גילוי עריות" מבטא את עולם השקר שלנו. נדמה שמה שבאמת אסור הוא לגלות את מה שבאמת קורה, וגם את מה שבאמת כתוב בתורה. הלוואי שאנשים ונשים היו מזדעקים נגד גילוי עריות כפי שהם מזדעקים נגד אמירת האמת.
דת ותמיכה בנשיא האנס קצב
פעמים רבות עולה השאלה מדוע בחרו כמה מבכירי רבני הציונות הדתית לבטא בפומבי תמיכה בנשיא קצב לאחר הרשעתו בשני מעשי אונס, במעשים מגונים ובהטרדות מיניות, בטענה שהוא זכאי. בין החתומים על מכתב התמיכה באנס היו הרב שלמה אבינר והרב צבי טאו (שבימים אלה הפרקליטות בוחנת אם להעמידו לדין בשל טענות לעבירות מין חמורות).
למה הם התעקשו על חפותו? מפני שיסוד היסודות של הפטריארכיה הוא הזכות לפגוע בכפופות ובכפופים לה. הרבנים המשיחיים האלה הבינו שאם וכאשר יוסר הערפל מעל מעשי הפגיעות המיניות, יינטל הכוח המאפשר להם להלך אימים על הקהילה.
פגיעות מיניות בכלל וגילוי עריות בפרט הן סוגיות של כוח ושליטה, ולא מין. לכן אני כותבת, מספרת, מתווכחת ומגיבה על דבריו הדחופים של נתנאל. מה שבאמת דחוף בעיניי הוא להסיר את המסווה הלשוני ואת הערפל מהחוקים שבחסותם מתנהלת הפקרות.
רדיפת הקהילה הגאה
הזעם שהתעורר מול אמירת האמת המקראית ביחס לגילוי עריות של אב עם בתו, דומה לזעם שהתעורר מול אמירת האמת בסוגיה הגאה. בשבוע שעבר טענתי שאין איסור מקראי על יחסים הומוסקסואליים, והאיסור המקראי היחיד הוא לשכב עם גבר באותה צורה שבה שוכבים עם אישה. שוב מדובר באיסור פטריארכלי להוריד גבר ממעמדו למעמד של אישה. אבי (ולא רק הוא) התקומם נגד טענתי: "...וגם ההמצאה של משכב זכר רק כדרך משכבי אישה". תראה, אבי, אני לא ממציאה דבר; אני קוראת את התורה. זה מה שכתוב בפרשת "אחרי מות": "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא", ובפרשת "קדושים" נכתב: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם".
או שנתייחס ברצינות לכל מילה שכתובה בתורה, או שלא. אם אתה בוחר להתייחס לנוסח המקראי ברצינות, המחוקק בחר להדגיש "משכבי אישה" וזהו. זה כל מה שהוא כתב. מה שמעורר את המלחמה הדתית המכוערת בהומוסקסואליות זה לא חוקי התורה אלא הפחד הגדול של הפטריארכיה לאבד את החלוקה הקוטבית בין נשים לגברים, ועל ידי כך לאבד את השליטה הגברית.
שקר ושמו: "אמא + אבא + ילד = משפחה"
במסגרת מלחמת ההישרדות של הפטריארכיה, היא מספרת לנו שהמשפחה המסורתית, כלומר המשפחה הראויה, מורכבת מאבא אחד, אמא אחת וילדים. אבל זה כמובן שקר תרבותי שאין לו רגליים: תחשבו על אברהם, הגר ושרה, יעקב עם שתי נשים ושתי פילגשים, דוד ונשותיו, שלמה והרמון הנשים שלו.
מה שבאמת רוצה לומר מפלגת "אבא + אמא + ילד = משפחה" הוא שבראש המשפחה צריך לעמוד גבר אחד. בעיניה, בראש המדינה צריך לעמוד גבר אחד, גבר אחד בראש הקהילה הדתית ואחד אלוהינו. הם לא באמת מתנגדים למשפחה מרובת נשים. הם מבינים שזה לא מתאים לרוח התקופה ולכן הם מוכנים לוותר על ריבוי נשים, ובלבד שמעמדו של "ראש המשפחה" יישמר. שני גברים? אישה בלי גבר? הבעיה אינה באיכותה של המשפחה, אלא בהישרדות הפטריארכיה.
למה לדבר על הרעב בעזה
לימור (וחברות נוספות) כעסה על התייחסותי לרעב בעזה: "איבדת אותי בחלק על הרעב בעזה שמעניין אותי ורבים שכמותי כקליפת השום. לרחמים אין מקום בעולם הזה לאף תושב/ת במקום הארור הזה ולא משנה מה גילם".
לימור יקרה, אני חושבת שכתבת דברים איומים, דוקרים את הלב כדורבנות. סבל אנושי מעניין אותי. מבחינה מוסרית זה הדבר היחיד שמעניין אותי ולחובה שלי לדאוג לזולת אין מדינה, דת או גבול.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerהנה עוד עניין שאליו הפטריארכיה לא תגייס אותי – לאומיות. הכאב שלי על הסבל של תושבות ותושבי עזה לא פוחת בגלל העובדה שמרצחי חמאס באו מהאזור הזה. את יודעת, לימור, אם נשים היו לאום, כבר מזמן היינו מתרגמות את האלימות שמופנית נגדנו למלחמת עולם. היינו זורקות טילים ופצצות לכל עבר. אבל אנחנו חונכנו שאין להשיב על אלימות באלימות, וטוב שכך. עכשיו עלינו לחנך גם את הגברים למצוא פתרונות לא אלימים לאלימות.
שבת שלום!
