רבנים, בקשו סליחה: גזענות בכסות של החמרה הלכתית
עוד לפני שהשוטרים היכו ועצרו אותם, היה זה הממסד הרבני שבשורת החלטות שערורייתיות, קיעקע בתודעה הציבורית את עובדתם היותם של העולים מאתיופיה "אזרחים סוג-ב'". אז נכון שיש כלפי האתיופים שיטור יתר, אבל יש כלפיהם גם "רבנות יתר"
קול אחד ברור לא נשמע עד כה במחאת בני העדה האתיופית. נשיא המדינה, ראש הממשלה, בכירי המשטרה - כולם הודו כי "יש בעיה" ביחס המדינה בכלל והמשטרה בפרט לאתיופים. אפליה, גזענות, שיטור יתר - כל אלה קיימים בחברה הישראלית ביחסה לאתיופים. נדמה שאין אחד במדינה שסבור אחרת.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
המוות המיותר כל כך של סלומון טקה ז"ל הבעיר את השטח, אבל דווקא מי שמילאו תפקיד חשוב ביצירת אותה תחושת נחיתות לבני העדה, קולם נדם. עוד לפני שהשוטרים היכו אותם או חלילה ירו לעברם וגבו בשנים האחרונות קורבנות בנפש, היו אלה אותם רבנים שפקפקו ביהדותם, פגעו בנפשם העדינה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
בית כנסת המריבה בקרקוב: "יהודים בלי תפילין כבר שלושה ימים; כמו ב-1939"
עוד לפני שהשוטרים היכו ועצרו אותם, היה זה הממסד הרבני שבשורת החלטות שערורייתיות, קיעקע בתודעה הציבורית את עובדתם היותם של העולים מאתיופיה "אזרחים סוג-ב'", הדביקו כתם על מצחם. אז נכון שיש כלפי האתיופים "שיטור יתר", אבל יש כלפיהם גם "רבנות יתר".
תכו על חטא
ביום שלישי השבוע לא זכינו להשתתף בטקס הסיום של בתנו החיילת. גם אנחנו "סבלנו" כמו רבים אחרים מחסימת הכבישים בשל מחאת האתיופים. שעתיים עמדנו בצומת יקנעם. בדרכנו חזרה חווינו אירוע קשה. חיילת טרמפיסטית שנסעה איתנו בקשה לרדת בצומת אולגה, אבל מהר מאוד מצאנו עצמנו בלב השתוללות המונית על כביש החוף. היו רגעים מפחידים ולא נעימים. השוטרים שהיו במקום התקשו לסייע.
כמובן שאסור שמחאה תצא משליטה ותהפוך לאלימה. ישראל היא מדינת חוק של כל אזרחיה, ואסור שמראות ה"כמעט לינץ'" בתל אביב או שריפת מכוניות יתרחשו כאן. יחד עם זאת, אני גם לא ממש מקבלת את המהפך ביחסם של אזרחים רבים למחאת יוצאי אתיופיה, רק בגלל האלימות שגילו חלק מהמפגינים, או בגלל חסימת הכבישים למשך מספר שעות.
אני כן מצפה מאותו ממסד רבני לסוג של הכאה על חטא. מהרגע הראשון נתפסה העלייה מאתיופיה כחשודה: כן-יהודים לא-יהודים; כן-גיור לא-גיור. רק הפסיקה האמיצה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל כי "ביתא ישראל" יהודים הם - הביאה למעורבות העמוקה של מדינת ישראל. אבל עדיין, רבים בממסד הרבני התנגדו, ו"הירי" לעבר הקהילה לא נפסק לרגע.
פעם לא נתנו לנשים יוצאות העדה לטבול במקוואות, במקרה אחר סירבו רבנים להשיא זוגות. ייזכר לטוב הרב שלוש זצ"ל, רבה הראשי של נתניה, שאימץ את בני העדה והיה זמן רב היחיד שהשיא אותם. מנגד, זכורה החשיפה המטלטלת בתקשורת על רבה של קריית גת שדרש לעשות "בדיקת יהדות" לעובדות אתיופיות בקייטרינג, ולא שכחנו את שערוריית יקבי ברקן.
כסות של החמרה הלכתית
איך שנים רבות אחרי, עדיין מתהלכים בני העדה עם התווית "ספק יהודים" שהדביקו להם בצורה אכזרית, רבנים ואנשי הממסד הרבני. אני מברכת על פגישת הרבנים הראשיים עם הקייסים בשוך המהומות, אל לא די בהצהרות. צעד בונה אמון ראשון יהיה נקיטת יד קשה של הרבנות הראשית נגד כל אפליה הנעשית בשירותי הדת - משגיחי כשרות, טבחים, בלניות.
חייבים להודות, העולים לא התקבלו בזרועות פתוחות. בניגוד לאמונה התמימה, הם נתקלו כאן בקשיי קליטה רבים שמקורם בצבע העור שלהם ובהגדרות הזהות היהודית, וגם באדישות החברתית. השיח הבירוקרטי הדתי שהשתלט, מידר את העלייה לכזו שמוטלת בספק. בכסות של החמרה הלכתית שמשתלבת נפלא עם כדאיות כלכלית, מדיחים עובדים מסורים.
אין ספק, היד קלה על ההדק כאשר מדובר בבני העדה האתיופית. היד קלה מצד השוטרים, אבל גם מצד רבנים שבמשך שנים ובשורת פסיקות מקוממות השפילו, ביזו ורמסו את כבודם של בני העדה. תיקון העוול המתמשך מחייב חשבון נפש והכרה אמיתית ומלאה ביהדותם של אחינו בני העדה האתיופית.
לפנייה לכתב/ת 
