תפילות בחוץ ומשחקים ברחוב: בני ברק בצל הקורונה
כמה שעות אחרי שתקנות החירום נכנסו לתוקף ומניינים רבים נערכו ברחובות בני ברק, לפי התקנות. "למתפלל בחוץ יש פחות יראת אלוקים, אבל אנחנו מקבלים את הדין", אמרו המתפללים. בקצוות הרחוב כמה צעירים נעמדו וניידות המשטרה פיזרו אותם. המתח משפיע גם על הרחוב החרדי, וכמה קיצונים תקפו את צלם ynet
תפילות בחוץ וילדים משחקים ברחוב. רחובות בני ברק ידעו כבר ימים עמוסים יותר, אך בשעות הערב והלילה הם מתמלאים בהולכי רגל. גם הניסיונות של המשטרה לפזר את המתקהלים לא תמיד מצליחים. כמה שעות אחרי שהתקנות החדשות נכנסו לתוקף, יצאנו לסיור ברחובות העיר החרדית שחיה ללא הפסקה, וגם הותקפנו על ידי קיצונים.
רגע לפני שקיעה בבני ברק, אפקט הקורונה הגיע באופן חלקי בלבד לרחובות העיר החרדית. בעקבות התקנות החדשות, עומדים המתפללים מחוץ לבית הכנסת איצקוביץ' המפורסם, שבשגרה הוא אחד מבתי הכנסת העמוסים ביותר בעולם. התפילה נערכת על המדרכה וארון הקודש עם ספרי התורה שבתוכו עומד על ספסל ברחוב.
למרות השטח המצומצם של המדרכה, בין הכביש לקיר החיצוני של בית הכנסת, המתפללים משתדלים לשמור על מרחק ביטחון אחד מהשני. "אנחנו מבינים את המצב, כל השבוע אנחנו מתפללים ברחוב", סיפר יעקב ליפשיץ, תושב בני ברק שבדיוק סיים להתפלל. "זה מאוד מצער, אבל אנחנו מבינים את המצב ולא רוצים להיות כמו איטליה וספרד".
"יש צער גדול לא להתפלל בתוך ארבע מחיצות. למתפלל בחוץ יש פחות יראת אלוקים", מוסיף אברהם ישעיהו, שגם הוא בדיוק סיים את התפילה. "בגלל קביעת משרד הבריאות אנחנו מקבלים את הדין, כדי שעם ישראל יצא מהצרה הזאת כמה שיותר מהר".
אבל יש גם כאלה שלא קיבלו בשוויון נפש את ההנחיות החדשות. "הכול פוליטיקה, נתניהו רואה שהמכולות הולכת ליפול ממנו והוא מסבך את המדינה", אמר משה, תושב העיר. "כל הרופאים אומרים שהכל שטויות, אפשר להתפלל בבית הכנסת ולפתוח חלונות".
"יש פה מחלה מתוקשרת שהרופאים לא מצליחים לרפא", הוסיף. "אני לא מבין ברפואה, לשבת ללמוד ולהתפלל – זה מה שצריך לעשות. התורה קדמה לכל מומחי הרפואה, וקדמה גם לקורונה. מי שלומד תורה – התורה תגן עליו, מה שהשם רוצה זה מה שיהיה. אני לא מפחד מהקורונה – אני מפחד מהשם".
בתוך רגע מתחיל מסביב ויכוח סוער. "למה אתה אומר ככה?" צועקים חלק מהנוכחים על משה. "הוא לא משקף את הציבור החרדי", אומר אחד התושבים ומיד מסיט את הוויכוח לפן פוליטי. "אנחנו רוצים את ביבי, אנשים מאושפזים בבית חולים והבג"ץ לא ינסה לקחת למחוק ולשרוף את הדמוקרטיה בשעת חירום". רבים מהנוכחים מוחאים כפיים בהתלהבות.
מסביב למתפללים קשה להבין שמדובר בימים קריטיים של מלחמת חירום בינלאומית בנגיף הקורונה. הרחובות מלאים אנשים ויש התקהלות גדולה ממול בית הכנסת. עשרות ילדים רוכבים על אופניים ומשחקים בהנאה בתוך הצפיפות, חברים עם שקיות ביד לאחר קניות נפגשים לשיחה ואי אפשר לעבור ברחוב העמוס ללא מגע פיזי עם המתגודדים.
אחד מהילדים שמסתובבים בחוץ, ומקיפים גם אותנו, מספר שההורים לא אמרו לו כלום על הקורונה ועל ההנחיות החדשות. "מפריע לי שאנשים לא שומרים על מרחק שני מטר", שיתף חגי ישראל, תושב העיר. "אני מפחד, אבל אני בתוך האזור הטבעי שלי, בתוך ה-100 מטר. מותר לי להיות פה – אתם צריכים להתפנות מפה. לפי המקורות, שני מטר זה ארבע אמות, ולפי מה שאתם רואים מסביב צריך להתחזק בנושא של בן אדם לחברו".
שתי ניידות משטרה שמגיעות למקום כדי לפזר את ההתקהלות מתקבלות בהתעלמות כמעט מוחלטת. ארבעה שוטרים עם כפפות ומסכנות נגד קורונה מנסים לגרום להמון ללכת הביתה, אבל מהצד זה נראה כמו לדבר אל הקיר, זה נראה כמו משחק תופסת בגן ילדים אפוקליפטי: השוטרים מתקדמים לכיוון אחד וצועקים להתפנות הביתה, והתושבים מגחכים, מתרחקים, יורדים לכביש וחוזרים להתקהל על המדרכה.
אורי, תלמיד ישיבה ששיחק בהנאה "חתול ועכבר" עם השוטרים, מגחך בזלזול כשאנחנו מזכירים לו את הנחיות הממשלה לשעת חירום. "לא פינו אותי, רק הרחיקו אותי. אף אחד לא אמר לי ללכת הביתה", אמר. "שמעתי שיש משהו, לא שמעתי בדיוק מה ההנחיות. אבל למה אתם באים לצלם באיצקוביץ'? לכו לצלם בתל אביב!".
בימים רגילים מאוד קשה לצלם ברחובות בני ברק, בעידן הקורונה הכל מקצין. תחושת הרדיפה והמתח מתגברים. במהלך הצילומים אנחנו סופגים קריאות בוז וקללות: "נאצים, שמאלנים, תעופו מכאן" וגם "לכו לצלם בתל אביב את החילונים בים".
אנחנו מנסים לנתק מגע, מתרחקים מהאנשים שהתאספו סביבנו. חרדי עם הליכון מתקרב אלינו באיטיות, נראה שהוא רוצה להגיד לנו משהו. בתוך רגע מונף ההליכון במהירות לכיוון ראשו של הצלם, והאדם קופץ על המיקרופון ומתחיל קרב משיכות פראי, שבסופו נקרע הכבל. עוד ועוד אנשים מגיעים לשמע ההמולה ואנחנו מתחילים לסגת. כמה שוטרים שהגיעו למקום סייעו לנו והצלחנו להגיע למכוניות ולהסתלק.
לפנייה לכתב/ת 
