האצבעות של מלך זילברשלג עפות על הנייד כמו פסנתרן בהפרעת שליטה. לכוכב הרשת החרדי יש סמארטפון מדוגם שמתכתב בטבעיות עם הבלורית שאסף בפורים לקוקו וצָבע לכתום זרחני. אבא של מלך, דודי זילברשלג, פעם עסקן ויועץ תקשורת משפיע והיום סוחר עתיקות, מניח על השולחן בענווה סלולרי כשר, ישן וחבוט עם מקשי הפעלה ידניים כראוי לחסיד ירא שמיים. רק כשיש עניין דחוף, אבא זילברשלג שולה ממעמקי חליפתו השחורה עוד טלפון, הפעם טאץ’ עם אינטרנט. “כשאני נכנס הביתה, הסמארטפון שלי נכנס למגירה”, אומר דודי בכנות. “יש לי נכדים בכזה עולם רוחני גבוה, שאני לא יכול להרשות לעצמי שיראו אותו”.
הנכדים שלך יודעים בכלל מה זה המכשיר הזה?
“הם חושבים שזו מצלמה”, מחייך מלך. “בשבוע שעבר נתקעתי בבית בלי גמרא כי אחד הגיסים נסע בטעות עם הספר, אז הורדתי את הדף היומי מהפלאפון ואחיין שלי חשב שאני קוסם. הוא שאל, ‘איך יש לך גמרא במצלמה?’ מעט אנשים בשכונה שלנו יכולים להגיד שראו אותי עם סמארטפון ביד”.
השמועה שזילברשלג הצעיר הוא הסלב החרדי המפורסם ביותר בישראל עוד לא הגיעה לשכונת מגוריו בחיפה. “לפני שנה בערך עשו עליי כתבה גדולה באחד העיתונים. בערב שבת, לפני תפילת מנחה בבית הכנסת, מישהו רץ אליי בבהלה ואמר לי, ‘שמע, ראיתי בתחנת דלק תמונה שלך בשער העיתון, אולי תבדוק למה שמו אותה שם’. כמה לא מחובר בן אדם יכול להיות? מצד שני, יש ניתוק בין העולם החרדי לכוכבי העולם החילוני ואני מעריץ את זה, כי זה תמים ונקי ונכון. ביום צילומים ל’הודיס’ הייתה לי שיחת מסדרון עם בר וציפי רפאלי, וסיפרתי להן שאני גר בשכונה ש־90 אחוז ממנה לא יודעים מי זו בר רפאלי. ממש נשבעתי על זה, אבל הן לא האמינו”.
חסידות ויז’ניץ, שאליה משתייכים הזילברשלגים, שוכנת בחיפה בשכונה שקטה וצדדית. “האדמו”ר שלנו חיפש מקום פחות מרכזי בעיר החילונית ועכשיו במגפת הקורונה זה משחק לטובתנו”, אומר דודי, “אין אצלנו אפילו חולה אחד וכולנו שומרים על הכללים בקפדנות”.
ובכל זאת, למה יש חלקים בציבור החרדי שלא נשמעים לכללים וממשיכים להתקהל ולסכן את עצמם?
“חרדים שואפים שיכתבו על המצבה שלהם שהם מסרו נפשם על תורה בציבור גם בזמנים קשים. אף חרדי לא ירצה שיכתבו על המצבה שלו שהוא שמר על התקנות של גרוטו וליצמן”.
מלך: “צייצתי בטוויטר שזה שיש קבוצת מטומטמים ופושעים חסרי אחריות שמסכנים את כולנו במאה שערים — לא הופך את אלו שמבקרים את המגזר החרדי בלי לעשות שום הפרדה בין סוגי הקהילות לפחות אנטישמים. אביב גפן, אמן שאני מעריך, כתב ש’החרדים כופים עלינו מחלות ולא רק את אלוהים’. אני כופה עליו מחלות? אני נגיף מהלך או משהו? אני שומר על הכללים של משרד הבריאות בקפדנות, מסתגר, מתרחק, ולא רק אני, כל הקהילה שלנו וחלק עיקרי של הציבור החרדי. מהיום שהתפרסמו ההוראות הפסקתי לצאת מהבית”.
דודי: “אני לא חושב שנוכל לחנך את הגרעין הקשה של הקיצונים. אלו שהולכים בצפירה ושורפים דגלי ישראל. הם אנשים שהשנאה למדינת ישראל ולחוקיה כל כך יוקדת בהם, שהם גם לא יישמעו להוראות הזהירות בדרכים. מבחינתי הם קבוצה אבודה וצריך להעניש אותה בחומרה וללא פשרות”.
יש בעיה באופן שבו ההוראות הועברו לציבור החרדי?
מלך: “בתחילה היו רבנים שלא לקחו את ההוראות של משרד הבריאות ברצינות והורו להמשיך ללמוד. שר הבריאות הוא חרדי ולכן הוא לא נלחם בתופעות האלה. אם יעל גרמן הייתה שרת בריאות, היו נלחמים בחרדים שמפירים את התקנות והיו סוגרים מיד את בתי הכנסת והמקוואות ולא היה העיכוב המיותר והמסוכן הזה. הגישה של ליצמן לא מחוברת למציאות. ראיתי את מסיבות העיתונאים שלו, ולמרות שהוא דיבר עברית, לא הבנתי מה יצא לו מהפה. לא היה לו משפט קוהרנטי אחד. רוב הציבור החרדי שהתחיל רק לאחרונה להיזהר ולהישמע להגבלות בכלל לא ידע עליהן בזמן אמת, וליצמן הוא הראשון שמבין שכשמשרד הבריאות מודיע על הגבלות, הוא לא יכול להודיע עליהן לציבור החרדי דרך הטלוויזיה. הטלוויזיה שלנו היא כריזה ברכב נוסע ברחובות. הרמקולים ברחוב החרדי יצאו באיחור של שבועיים”.
רבים רואים בליצמן את אחד האחראים העיקריים למשבר.
דודי: “ליצמן התחיל טוב. הוא ראה את התמונה הכוללת עוד כשהכל היה מעורפל, הקשיב למומחים במשרדו וקיבל החלטות שהיום התבררו כמאוד מועילות ומצמצמות את מספר הנספים. לצערי כשהוא התחיל לשרת אינטרסים קטנים וצרים ולחשב חשבונות עבר בנקמנות קטנה, שם התחיל המדרון החלקלק שהביא עליו את כל מבקשי ראשו. הוא פסח על ‘איחוד הצלה’ שרצו לסייע, וחיסל חשבונות מול ראשי רשויות שלא נעמו לו. אילו היה חכם היה פורש בשיא”.
אתה ממליץ לו להתפטר?
“בוודאי ומהר”.
ופוליטיקאים חרדים אחרים?
“הפוליטיקאים החרדים נעלמו. שלוש פעמים השנה הם ביקשו את האמון ואת הקול שלנו. כל הזמן דיברו אלינו מהמודעות על הקירות, אבל עכשיו אנחנו מדברים אל קירות. הם נעלמו. יש כרגע מתקפה מסוכנת על החברה החרדית, איפה הם? למה לא שומעים את הקול שלהם? למה הם לא מתארגנים לעזור לנו? אנחנו צריכים את ליצמן במשרד הבריאות? הוא הגיע לשם באילוץ, התאהב בתפקיד, ובמקום לתת היום את השירותים, ואני אומר את זה בצער, הוא עסוק בחשבונות. איפה כל שאר הפוליטיקאים החרדים בשעה הקשה שלנו? מה הם עושים בשביל להציל את החברה החרדית? הם לא עושים כלום. רק משחירים עוד יותר את פניה של החברה החרדית”.
יש משבר מנהיגות בציבור החרדי?
“כן, יש אצלנו משבר מנהיגות שלא היה כמוהו כבר שנים ארוכות. אחרי הקורונה החרדים לא יהיו כמו החרדים לפני הקורונה. גם כלפי החברה הישראלית בחוץ וגם מול המנהיגות החרדית מבית. אנשים הבינו שהמדיה החרדית שתקה וגיבתה את ההנהגה ולכן כבר עכשיו יש גידול דרמטי בשימוש של חרדים באינטרנט. הם הבינו שהם כבר לא יכולים להישאר בחלל ריק ולסמוך על האנשים שאיכזבו אותם. כשהקורונה תחלוף יהיה תהליך של התפכחות, התהליך הזה כבר התחיל עכשיו, של אובדן אמון במקורות סמכות ובמקורות מידע מגויסים שלא העבירו להם את המידע וההגנה בזמן”.
ומה לגבי המנהיגות הרבנית?
“החרדים ימשיכו לקבל ברכות מהרב חיים קנייבסקי, אבל הזעם ייצא על העסקנים שלוחשים על אוזנו. מה שאף פעם לא העזו להגיד בקול רם, שיש רבנים שעסקנים מנהלים אותם, הסכר הזה נפרץ, ויותר אנשים יהיו מוכנים להגיד את זה בקול רם”.
חרדים גם יתחילו לבחור במפלגות אחרות?
“אם תהיה אלטרנטיבה חרדית אחרת, יהיה לה סיכוי גדול”.
מה חשבתם על האמירה של רינה מצליח נגד החרדים?
מלך: “רינה מצליח היא לא הבעיה שלנו. רינה מצליח היא הבעיה שלכם”.
זילברשלג האב נחשב במשך השנים כדוס המחמד של החילונים. הוא ייצג את הציבור החרדי בבמות חילוניות, הסביר, גישר, פייס וגם הוביל בעיתונות החרדית קו מתנגד להתבדלות והסתגרות. מלך, שעשה שירות צבאי בדובר צה”ל ופרש לאחרונה ממחלקת הדיגיטל של ‘כאן’, עושה בעצם את אותו הדבר רק באקסטרים. הוא מספק הצצה לקהילה החרדית תוך שימוש בשפה עכשווית, הבנה תקשורתית והרבה סקס אפיל. “אבא מעדיף עתיקות”, מחדד מלך, “אני מעדיף חדשות”.
אז איך הפכת לידוען חרדי בסדר גודל כזה?
“מי מתמודד מולי? ליצמן? זה נורא קל. אני מתבלט בנוף כי אני שונה. וככל שאני יותר בולט, ככה אני יותר מגניב. אני חושב שזה מהבית. חונכתי להשתלב בעולם. לא להזדעזע אם מישהו בחוץ קורא עיתון חילוני או עושה דברים שחרדי מסתייג מהם”.
דודי: “אל כל מקום שהלכנו שמרנו על החזות החרדית בלי פשרות. רוב האנשים, בפרט דתיים לאומיים שמתחברים לעולם החילוני, רוצים להתיישר איתו במראה החיצוני. הם מורידים את הפאות, לפעמים גם את הכיפה. נמרחים על המקום שבאו לעבוד בו. אבל מלך הקפיד על הלבוש ועל הזהות החרדית בכל מקום. הרבה חרדים שלא אוהבים את מה שהוא עושה אומרים לו, ‘תוריד כבר את הפאות שלך, הן לא מייצגות אותנו’. ואני אומר להם, ‘הוא לא עובד אצלכם’”.
מלך, אתה חרדי, חילוני או איפשהו באמצע?
“אני מאוד־מאוד חרדי. אני חרדי זלעפות. תועפות. רוב האנשים שיקראו את זה יגידו, הבן אדם חי בסרט, אבל זאת האמת. אני מאוד חרדי ומאוד חילוני. אני מסתדר יופי בתל־אביב ובחיפה, בחסידות ‘תולדות אהרון’ הקיצונית ובבר ‘כולי עלמא’ הפלצני. אני לא מורד בעולם החרדי כי אין לי במי למרוד. יש חוזרים בשאלה שההורים הכעיסו אותם, הרב הכעיס אותם, אותי אף אחד לא הכעיס. אני קשור לעולם החרדי בכל נימי נפשי. בראש השנה אני בוכה בתפילות כמו שאף בחור בחסידות ויז’ניץ לא בוכה. ובאמצע השבוע אני חי את העולם החילוני בכדי לספק את היצר הילדותי שלי להיות חלק ממנו”.
אתה לא מוציא רישיון נהיגה כי הרבי שלך לא מרשה, ומצד שני מצטלם עם בחורות לקמפיינים.
“אני לא דופק אצל הרבי בדלת כדי לשאול על כל דבר, אבל כשיש דברים מהותיים כמו להתגייס לצבא, לעבוד בגוף תקשורת או לעשות רישיון, אשאל אותו. לא אגיד לו, ‘אמרו לי לנסוע לגיאורגיה ויכול להיות שתהיה בלונדינית בפריים’. זה העולם שלי, זו העבודה שלי”.
ובאיזה מובן אתה חילוני?
“אני חי את התרבות החילונית ומעודכן בה. אפילו יותר מחילוני ממוצע. כל סרטון ביוטיוב, כל ספר חדש שצעיר אמור להכיר, כל שיר או יוצר - אני מכיר כי זה מעניין אותי. אני לא משחק אותה מחובר לישראליות. אני ישראלי. ואני מאוד ליברל. ברמה טוטאלית. אני מחובר לקהילה הגאה, הגעתי לאינטראקציה מאוד מעמיקה איתם. זה כאילו מאוד פופוליסטי להגיד את זה, אבל אני איתם בצורה מוחלטת”.
דודי, מה אתה מרגיש כלפי הקהילה הגאה?
“היות שאני מאוד קשור לקודקס היהודי, שבו יש התייחסות ברורה לקהילה הגאה, אז אני לא יכול לעזור הרבה לעצמי ולהם בדעות ובמחשבות שלי. אני חושב שאנשים דתיים שנמצאים במודל הזה מצבם לא פשוט. ליבי עליהם”.
מלך: “הבדל היחיד בינינו הוא שאני מתייחס לזהות והוא מתייחס לאקט. יש בעיה דתית עם האקט, אבל האקט הוא לא העסק שלי. אנשים לא שמים לב שהקולות האנטי־גייז הם אף פעם לא חרדיים. אין מצעד בהמות חרדי. גדולי הדור החרדים לא חתמו על אף מכתב נגד הקהילה. מי שמתעסק בזה הוא המגזר הדתי־לאומי שצריך לסדר לעצמו את ההתנגשות הזאת”.
דודי: “בדיוק. זה לא הופך אותנו לאויבים. להפך. כל ארגון חסד חרדי יושיט עזרה מיד ובמאור פנים למישהו מהקהילה הגאה”.
אבל אם אחד הילדים שלך יהיה הומוסקסואל?
“אני משוכנע שאני יכול להחיל את הערכים שלי גם על ההתנסות הזאת”.
מלך: “אבא שלי קבר שלושה ילדים, מה זה בשבילו ילד הומו?”
הוא לא סתם מגזים לצורך הפרובוקציה. או בעצם דווקא כן. לא מזמן זילברשלג ג’וניור העלה תמונה שבה הוא מצמיד שפתיים עם כוכב הרשת נבו עמרני, שכמובן הפכה לוויראלית והעלתה ספקולציות שהוא הולך להיות החרדי הראשון שייצא מהארון. “נכון, אני לא מהסס להעלות תמונה שנראית כאילו אני מנשק מישהו ותטיל סימן שאלה על הזהות שלי. אבל אין פה שאלה וגם אם תשאלו 20 אלף פעם אם הוא הומו אני לא אענה כי זה לא באמת מעניין”.
אתה הומו?
“אני לא אענה לך על זה”.
למה?
“כי אני לא חושף את החיים שלי. זה רק נראה ככה. אני מעדכן רק מה שאני רוצה לעדכן”.
כשאתה מעלה תמונה כזאת זה ממש צועק שישאלו.
“רציתי לעשות טיזינג ולא ידעתי עד כמה זה יעשה בלגן. אנשים אמרו, ‘הוא יעשה הכל בשביל תשומת לב’, ובאמת אם הייתי יודע שזה יביא כל כך הרבה תשומת לב לא הייתי עושה את זה”.
דודי: “אני מכיר את הסחורה שלי ואני מאוד רגוע”.
חשפת גם שעברת הטרדה מינית.
מלך: “מישהו כתב לי באינסטגרם שהוא עבר הטרדה מינית וביקש עזרה. חשבתי שאם אעלה את הפוסט על מה שקרה לי ובזכותו אפילו שלושה נערים יקבלו אומץ להתלונן, אז אני את שלי עשיתי”.
מה קרה שם?
“מנהל בית הספר שלח לי המון הודעות וצילומי סלפי של עצמו, אבל לא ראיתי בזה הטרדה כי אני מקבל לפעמים הודעות מוזרות מאנשים. ואז הוא הזמין אותי להופעה של אחד הזמרים הידועים וגרם לזה להיראות כאילו הזמר עצמו הזמין אותי. הגעתי עם חבר, וברגע שנכנסו אליו הבנתי שמשהו לא בסדר. כי האיש התחיל להצטלם איתי בפראות, חיבק אותי וחנק אותי”.
דודי (בזעזוע): “נמרח עליך מה שנקרא”.
מלך: “זה היה מאוד מוזר, כי עם כל הביטחון העצמי שלי, ברגע שזה קרה אני אשכרה קפאתי במקומי. ביום שהעלתי את הפוסט, כמה אנשי תקשורת בכירים כתבו לי שהאיש הזה הטריד גם אותם. היום כשאני חושב על זה, אני לא מרגיש שהאירוע פגע בי, אבל אני לא בטוח. אמרתי על הרבה דברים שקרו לי שלא נפגעתי, למרות שהם כן השאירו בי סוג של שריטה”.
צבי אלימלך (מלך) פעיל בכל ערוצי הסושיאל־מדיה. דודי מסתפק בטוויטר. למלך פה ג’ורה, דם חם ואומץ להגיד הכל על כולם. דודי זהיר וממלכתי, מחשב מילים. כשמלך מתפנה מתגובות ולייקים הוא חי את החיים הטובים: חו”ל, מסעדות, השקות, צילומי אופנה. דודי גר בדירת שניים וחצי חדרים ולומד בכולל. פעם זה לא היה ככה. דודי היה עיתונאי ואיש פרסום מצליח ומלך הצעיר נזרק מישיבות יוקרה, עישן, שתה וחיפש את עצמו. מאז הדברים התהפכו ושניהם, כך נראה, מרוצים.
מלך החל את דרכו ככותב סטטוסים משעשעים בשם בדוי ולאחר שצבר מספיק מעריצים התחיל לחתום בשמו. ב־2016 הצטרף לתאגיד ‘כאן’ כמגיש סרטונים הומוריסטיים ואחרי שנתיים עבר להגיש את סדרת הרשת ‘עב”מ’ (עולם בעלי מלאכה) שעוסקת במקצועות ייחודיים למגזר החרדי. תוך זמן קצר הפך לאושיית רשת, דוגמן מבוקש והפנים המזוהות ביותר של הצעיר החרדי המעודכן. ובמילותיו שלו: “אני הבחורה הכי מוגזמת בארץ”.
אתה לחוץ להתחתן?
“לא. אני רוצה עשרה ילדים. מעבר לזה אין לחץ. השעון הביולוגי שלי בסדר. אני לא רוצה להיות נשוי עכשיו כי אני מאוד עסוק בעצמי. אני עוד לא סגור על החיים שלי, אז להכניס עוד מישהו לשם? הנושא הזה עדיין לא קיים אצלי”.
גם בנושא הזה הוא כבר הסתבך כאשר לפני כמה שנים בחורה שהכיר העלתה תמונה שלו במיטתה. מלך טען שמדובר בניסיון סחיטה. “הבחורה הזאת רצתה להתחתן איתי כמו רבות מבנות ישראל. ניסתה להגיד שהבטחתי לה. ייתכן שהיא גם לא משקרת. פירסמה ואיימה והגשתי תלונה במשטרה, אבל זה מאחוריי”.
חרדים לא נוהגים לקיים יחסי מין לפני הנישואים.
“זה קרה. החיים התחילו, ומאז אני נזהר. אני לא יוצא לבילוי עם דוגמניות שנמצאות איתי בסוכנות או עם בנות שאני עובד איתן. אני לא יוצא עם בת שמתחילה איתי באינסטגרם. אני לא יוצא בכלל לדייטים. אין ממשות בזה”.
אבל זה מחמיא לך?
“ברור. גם כשבנים מתחילים איתי זה מחמיא”.
דודי: “אתה בחור יפה, בחורות מתחילות איתך, והסתנוורת במקום שאצל החרדים הוא הגעוואלד הכי גדול. אבל כשפרץ המשבר הזה והתפרסמה התמונה שלך עם הבחורה, ישר הודעת לי. אמרתי לך, בשביל עבירה אחת לא צריך לבעוט בכל התורה. גם אם כשלת, הקדוש ברוך הוא רחמן ותמיד יקבל אותך בחזרה”.
האמונה ברחמנות של הקדוש ברוך הוא הועמדה למבחן יותר מפעם אחת. 13 ילדים נולדו לדודי (63) ורבקה זילברשלג ושלושה מתוכם נפטרו בשל מום גנטי. בנם הראשון נפטר קצת אחרי שנולד, לא הספיקו אפילו לתת לו שם. בנם השני, משה, נפטר בגיל שנה וחצי, בדיוק כשהחל לדבר. השלישי, מאירק’ה, נפטר בגיל 13, חודשיים לאחר הבר־המצווה. “אנחנו בוכים עליו בבית, לא מתוך שבר, כי היו לו שנים מלאות, אלא מתוך געגוע”, אומר דודי. “לא שאלנו שאלות ולא התרסנו. אחרי כל ילד ניערנו את המכנסיים והמשכנו הלאה”.
עד לפני עשור היה ביתם מיוחס ומבוסס. זילברשלג הקים קו עיתונות חרדית, ניהל משרד פרסום משגשג, כיהן כיועץ לראשי ממשלה ושימש כראש ארגונים ועמותות. בתפקידיו הרבים רכש לו ידידים רבי־השפעה וגם שונאים לא מעטים, ואז נחתה עליו פרשת נערת הפיתוי.
“עשו לי תרגיל וניסו להפליל אותי” מספר דודי. “בתחילה שלחו אליי את הבחורה הזאת, תום דרום, במטרה להפיל אותי כספית. היא סיפרה סיפור טרגי על אבא שלה, נתנה לי סכום כסף גדול במזומן להעביר לנזקקים ולא הייתה מוכנה שאתן לה קבלה. העברתי את הכסף לאישה אומללה בירושלים וביקשתי שתעביר מכתב תודה במייל. ברגע שהיה אישור כתוב שהכסף הועבר ליעדו, נפלה האופציה הראשונה להציג אותי כמי שמועל בכספי צדקה.
“ואז באה האופציה השנייה. הבחורה נפגשה איתי בלובי של מלון בירושלים. אמרה שיש לה פריט אמנות לתרומה וביקשה שאעלה איתה לחדר לראות אותו. באותו זמן משכתי רגל בגלל בעיה בברך והיא אמרה שהיא מסאז’יסטית שיכולה לפתור לי את הבעיה בטיפול אחד. הסכמתי. לא ידעתי ששתלו בחדר מצלמות והכל מתועד. שכבתי על הבטן בחלוק והסיטואציה צולמה מזווית מאוד מגמתית. אבל באתי בטענות קודם כל אל עצמי. כשלתי. לא הייתי צריך בכלל להגיע למצב שבו אני נמצא עם אישה זרה בחדר במלון”.
יכול להיות שאם הבחורה הייתה לוחצת, הייתם מתקדמים הלאה?
“כן, אולי. יצר לב האדם רע מנעוריו. כל אדם יכול ליפול. כשלתי בזה שבכלל נכנסתי איתה לחדר. אם פרצתי את הסייג הזה, הייתי עלול לפרוץ את שאר הסייגים. אין אדם שיכול להגיד שהוא יכול לעמוד בניסיון הזה, בפרט כשהוא במצב פתייני”.
כבר באותו יום קיבל תמונות מהמפגש במלון מלוות בניסיון סחיטה. “לא נכנסתי להיסטריה. אמרתי לעצמי, גם אם אשחט, אני לא מוכן להיסחט. קודם כל סיפרתי לאשתי, ואחר כך לילדים. זה היה הכי קשה אבל אני האמנתי שבחשיפה יש עניין מטהר לגבי ההתנהגות שלי. הסקתי מסקנות ולקחתי אחריות. אשתי אמרה מיד, ‘גם אם כשלת, אתה בן אנוש והעיקר שחזרת אליי’. ועמדה מאחוריי כמו לביאה”.
איך התמודדתם עם התגובות ברחוב החרדי?
“רוב התגובות היו אנונימיות ולא עשו עליי רושם. הם הזכירו לי מה שילדים כותבים על דלתות השירותים בתלמוד תורה. האיום היה כל עוד הקליע בקנה, אבל כשהוא כבר יצא החוצה הרגשתי שלווה וקבלת הדין”.
מלך: “הייתי הכי קטן והכי חשוף. ידעתי שזה יגיע לישיבה שלי ובאמת היה שם מישהו שניסה להקניט אותי. אחרי שפתחתי עליו את הפה שלי אף אחד כבר לא התעסק איתי. היו כאלה שהעבירו ביקורת על אבא והם בעצמם היו צרכנים של תעשיית הזנות. והיו עוד כאלה שאנשים ניסו לסחוט בדרך דומה, ובזכות האומץ של אבא לעמוד מול הפושעים, גם להם היה אומץ לא להסכים להיסחט”.
עם אומץ או בלעדיו, זילברשלג שילם מחיר כבד. בבת אחת נדחק מכל תפקידיו, איבד את מעמדו ופרנסתו והוקע מהקהילה. “הייתי אדם שמשועבד לציבור, וברגע אחד היה קאט ואני חזרתי הביתה, לחיק המשפחה. רק הרבי נתן לי גיבוי. ביום שבו התפוצצה הפרשה הרבי התעקש שאבוא לטיש שלו. זה עשה לי טוב וחיסן אותי כי הייתי חייב לצאת אל הרחוב ולא להסתתר בבית”.
כדי לשנות אווירה החליטה המשפחה לעזוב את ירושלים ולעקור לכפר יחזקאל, סביבה חילונית מובהקת. “אלה היו זמנים קשים”, אומר דודי. “נשארתי בלי פת לחם. התפללתי ובכיתי והתאוששתי ובניתי את עצמי מחדש. שם, בעמק יזרעאל, במקום הכי חילוני, מצאנו שלווה. התושבים קיבלו אותנו כל כך יפה למרות השביסים והגרביים הלבנים. ואני גיליתי שיש אנשים שמדברים בשמו של אלוקים ולא פגשו אותו מעולם ויש שבדיוק ההפך”.
במודע או שלא, מאז אותה פרשה מלך חדור נקם. “מי שלא קיבל את אבא שלי לפני עשר שנים, מקבל אותי היום פי אלף בשמו ובמקומו”, הוא אומר. “יש אנשים שקיוו לשכוח ממנו, להשתיק אותו, אבל השם של דודי זילברשלג מופיע להם דרכי בגרסה הרבה יותר חצופה ומוגזמת וחורך להם את העיניים”.
בזמן שמלך מטפח קריירה של סלב, חזר אביו לאהבת נעוריו - העתיקות. “בעבר עשיתי הרבה כסף מיודאיקה”, הוא אומר, “וכשנשארתי בלי פרנסה חזרתי לשוק הפשפשים והתחלתי לחפש מציאות, פירוקים של ספריות וארכיונים”. בארכיון כזה התגלגל לידו מסמך של ילדה שכתבה מכתב לקרן הקיימת ומאוחר יותר נספתה בשואה. זילברשלג העביר את המסמך למכירה פומבית. אבל כשקרובי המשפחה גילו שיש לו ערך כספי, הם דרשו להעביר אותו לידם או ליד ושם. העלילה הסתבכה כשהתברר שזילברשלג, בעצמו חבר הנהלת יד ושם, מסרב למסור אותו.
“לא אחת אני מוצא את עצמי בבוידעמים שורצים עכברים ומלאי אבק עד כדי קושי נשימה בגלל הרצון להציל נכסי עבר”, הוא אומר בזעם, “ולא פעם גיליתי מסמכים שיקרים למשפחות ומסרתי אותם ביוזמתי בשמחה ללא תמורה, אבל המשפחה של הילדה הזאת הלכה נגדי מהיום הראשון בגסות ובבוטות. הם לא ביקשו. הם דרשו והשמיצו. אם היו מבקשים, היו מקבלים את המכתב ללא תמורה למרות שהיה נגרם לי נזק כספי. הם ישר רצו לתקשורת ונלחמו בי. אני השגתי את המסמך הזה כחוק ולא מוכן למסור להם אותו. לא מגיע להם”.
מלך: “אנשי יד ושם התנערו מאבא שלי ויצאו נגדו. לכן אני מתנגד שהמסמך ילך ליד ושם. יושבת שם קבוצת אנשים אוכלי חינם שמקבלת משכורת מנופחת כל חודש וחיה על חשבון השואה. בא חרדי שמתנדב אצלם 30 שנה ומוכר משהו שילדה כתבה הרבה לפני שנספתה, ובכדי להרחיק מעצמם את הבלגן, הוציאו נגדו הודעות וביישו אותו”.
מאז אותה פרשה הספיקו הזילברשלגים להצביע שלוש פעמים בבחירות. בכולם שמו פתק של יהדות התורה. “סיפקתי שירותי ייעוץ לנתניהו, אולמרט, ברק ושרון”, אומר דודי, “ומכולם רק אהוד אולמרט היה איש אמין. כל היתר לא היו בעלי מידות טובות וביבי במיוחד. לא ייתכן שמסביבתו יצאו כל כך הרבה אנשים שהקריבו את עצמם למענו והפכו לאויבים שלו, עד לרמה של עדי מדינה”.
איך התרשמת מאישיותו?
“הוא לא סימפתי. גאון, קולט נורא מהר, אבל אין בו קורטוב של רשעות. איש של השתמשת זרקת. כולם אצלו לימונים. גומר, סוחט, זורק”.
מה היחס האמיתי שלו לחרדים?
“הוא המנהיג הכי חילוני שפגשתי בכל שנותיי. אולמרט למשל היה הרבה יותר פרו־חרדי ממנו, למרות שבשעת מבחן, שניהם התנתקו מהלפיתה החרדית כשיכלו לעשות זאת. בתחילת הדרך הוא בז לחרדים, אבל בשנים האחרונות משהו השתנה אצלו והוא מגלה נאמנות למפלגות החרדיות. אבל בתוך תוכו אין לו זיקה לחרדים.
“בכלל, הבעיה של החרדים היא עם יאיר לפיד. ועדיין, כשלפיד ירד מהדוכן בכנסת והתחכך בטעות בליצמן, וליצמן בהפגנתיות ניקה את הכתף שלו, הזדעזעתי כולי. להתנהגות כזו אין שום אחיזה ביהדות. זו התנהגות גסה ואנטישמית שסותרת את כל ערכי המוסר”.
מלך: “זה היה אקט ילדותי אופייני לליצמן. גם הסיפור שלו עם הפדופילית מביך. לא ראוי שהוא מגן עליה. למרות שהגזימו כשהפכו אותו לחבר הכי טוב שלה. הלשכה שלו עוזרת לכל אחד, וייתכן שהוא לא הבין לעומק מה בדיוק הסיפור שם”.
אתה ואביך התגייסתם לצה”ל, אבל המפלגה שהצבעתם לה נלחמת נגד חרדים בשירות צבאי.
“אני מאמין ששילוב חרדים בשוק העבודה יוביל לדו־קיום אמיתי, אבל אני לא יודע אם כל נער חרדי שיוצא מישיבה יכול להיות מחושל מספיק למה שצה”ל מציע לו. ואני גם מאמין בקיום עולם התורה כמגן על העם. אני יודע שזה נשמע פנאטי, אבל אני מוכן לעבוד כל החיים שלי כדי שהמסים שלי ילכו לאחיינים שלי שלומדים תורה. אבל כשיש בחור שלא לומד הוא צריך להתנדב. בזק”א, באיחוד הצלה, במשטרה. יש המון חרדים שמתנדבים שם. בחור חרדי שמגרד גופות מהכביש תורם למדינה יותר ממשקית ת”ש בקריה”.
