כבר כמה חודשים שהעולם כולו מתעסק במגפת הקורונה. כל תגלית או מחקר חדשים פותחים את מהדורות החדשות, וגיבורי התרבות החדשים הפכו להיות מדענים ורופאים, מד"ר פאוצ'י האמריקני ועד לפרופ' גרוטו בישראל. בעוד שנגיף הקורונה החדש מתפשט בכל רחבי העולם ומושך את כל תשומת הלב הציבורית, מתחת לפני השטח מבעבע לו וירוס ישן-נושן שהיה פה מקדמת דנא, ומעולם לא נמצא חיסון נגדו. מדובר בנגיף האנטישמיות, שלאחרונה שוב הרים ראש בארצות הברית בדמות צלבי קרס וקריאות נאצה שאיכשהו משתרבבים שוב ושוב להפגנות נגד מדיניות הסגר במדינה, או במתקפות נגד הקהילה החרדית בניו יורק. בזמן שכולם מתעסקים בקורונה, העיתונאי אנדרו גולדברג מפנה את המיקרוסקופ שלו דווקא למגפת האנטישמיות. בסרטו התיעודי Viral: Antisemitism In Four Mutations הוא חוקר ארבעה זנים שונים של המחלה כפי שהם באים לידי ביטוי בארה"ב, בהונגריה, בבריטניה ובצרפת.
"אני חושב שהנושא של אנטישמיות מרתק והוא נוגע בהרבה תחומי עניין שלי", אומר גולדברג בריאיון ל-ynet לרגל שידור הסרט ברשת PBS (השידור הציבורי בארה"ב). "אמא שלי הייתה עיתונאית, ואני מכור לחדשות. מעולם לא הייתי אדם של בשורות טובות, יש לי תחושת חובה שאני לא יכול להתנער ממנה. זה קושר בין היסטוריה יהודית לפוליטיקה עכשווית. החיבור שלי מהצד היהודי קשור להיכרות שלי עם הזווית הזאת, אבל אני לא מרגיש כאילו אני עושה מעשה לטובת העם היהודי. זה שאני יהודי זה לא מקור המוטיבציה שלי". ואכן, ברקורד של גולדברג יש קריירה קולנועית-תיעודית מגוונת, שבה בחן נושאים שונים בנוגע לשואת יהודי אירופה, לאנטישמיות וגם לטבח הארמנים. "חשיבות היא מילת מפתח בעשייה שלי, וכך גם רלוונטיות למצב הנוכחי. יש כיום אנשים שחשבו שאנחנו נמצאים בעידן של פוסט-אנטישמיות אחרי השואה, שדברים משתפרים, אבל מה שאנחנו מגלים הוא שזה לא המודל הנכון להבנה של התופעה".
במהלך הסרט המחולק לארבעה פרקים שונים, גולדברג יוצא אל השטח ותר אחר השורשים של שנאת היהודים. בחצר האחורית של ארצות הברית הוא מוצא את אנשי הימין הקיצוני הפועלים להפצת שנאה נגד מיעוטים שונים, בהם היהודים, ולא פעם קושרים ביניהם בתיאוריית קונספירציה אנטי-לבנה. בהונגריה אלו הם דווקא השלטונות עצמם, בראשות הנשיא ויקטור אורבן, שמסמנים את היהודים כשעירים לעזאזל ומפיצים קמפיין פוליטי שמכוון כל-כולו נגד המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס. בבריטניה הוא בודק כיצד הפכה מפלגת הלייבור לתנועת שמאל קיצונית בראשות היו"ר (בדימוס) ג'רמי קורבין עם סממנים אנטישמיים. ואילו בצרפת, האנטישמיות מבעבעת ומגיעה לנקודת רתיחה מתחת לפני השטח כחלק מהקלחת של התנגשות התרבויות.
כשהוא מתבקש להצביע על הזן הבעייתי ביותר מבין ארבעת נגיפי האנטישמיות, הוא מציין את האנטישמיות כפי שהיא באה לידי ביטוי בקהילות מוסלמיות בצרפת כאלימה והמסוכנת ביותר. "בארצות הברית יש לנו מערכות שיכולות להיאבק נגד האנטישמיות של הימין הקיצוני. הרי לא מדובר בתופעה חדשה, אם כי הפריחה שלה לאחרונה מפתיעה למדי. מצד שני חלק מהארגונים הללו דוכאו מאז הבחירות, המנהיגות שלהם התפוררה, והאחיזה שלהם בציבוריות האמריקנית אינה כה עזה כמו שהם קיוו אחרי הבחירות. בהונגריה אין עדיין אלימות, אבל האנטישמיות באה לידי ביטוי במרחב הפוליטי ומנותבת על ידי אורבן. קשה להעריך את הסיכון שבזה. אם הוא יחליט להיות רודן רוצח זה יהיה הכי גרוע מכולם, אבל זו אסטרטגיה של לפני מאה שנה. אני לא רואה את זה קורה בקרוב, כי מדובר במנהיג אוטוריטרי מודרני שיודע מה לעשות כדי להישאר בשלטון. בבריטניה המצב משתנה לטובה מאז הבחירות, קורבין בחוץ ומפלגת הלייבור משתקמת", הוא אומר.
הטריילר לסרט: Viral: Antisemitism In Four Mutations
"צרפת היא הכי גרועה ומסוכנת. זו המדינה שבה האלימות משתוללת כבר יותר מעשור, וזה לא רק העניין של מספר האירועים האנטישמיים, אלא גם הפחד שהקהילה היהודית חשה. לטרור יש אימפקט חזק יותר, גם אם הוא לא בהכרח הורג הרבה אנשים כמו במלחמה. הממשלה הצרפתית לא מכירה בכך שיש בתוכה מיעוטים, מבחינתה זה לא משנה מי מוסלמי כי כולם צרפתים. היה בזה היגיון כשכולם היו נוצרים לבנים במדינה, אבל עכשיו יש שוני תרבותי שהם מתכחשים אליו, ובינתיים הקהילה המוסלמית ממשיכה בשלה ולא נטמעת בחברה. היא לא משתנה או מסתגלת לסביבה. אומנם יש ירידה חדה במפלס האלימות, אבל לדעתי זו תוצאה של נוכחות משטרתית גדולה הרבה יותר ברחובות. אין פה שינוי שורשי. הם יכולים להמשיך לדבר על אינטגרציה, אבל הם לא באמת מנסים לפנות אל המוסלמים בשפה שלהם".
כחלק מהחקירה שלו, גולדברג סוקר את סדרת פיגועי התופת שערכו מחבלים מוסלמים כנגד בני ארצם היהודים. הוא מתמקד בטבח בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז ב-2012, שבמהלכו נרצחו מורה ושלושה מתלמידיו. אף שהצעיר האלג'יראי מוחמד מראח פתח את מסע הקטל שלו בהתנקשות בשלושה חיילים בצבא הצרפתי (שניים מהם מוסלמים), גולדברג סבור שבניגוד למקרים האלה, כמו גם פיגועי התופת ההמוניים שבוצעו במדינה בהשראת דאעש, המוטיבציה של מראח נבעה משנאת יהודים באופן מיוחד. ואכן, הוא עצמו אמר כי הוא פעל נגד "היהודים שהרגו את האחים והאחיות מפלסטין". אחיו הבוגר עבדלראני מראח, שמתראיין לסרט, תומך בסברה של גולדברג ומספר על התבטאויות הולכות ומקצינות כנגד יהודים באופן כללי. מבחינה זו, ישראל ומדיניותה בשטחים היו בגדר הניצוץ שהצית את אבק השריפה שהיה שם מאז ומתמיד.
"האנטישמיות בצרפת חזקה יותר בקרב המוסלמים האדוקים מאשר בקרב המוסלמים החילונים, אבל הקנאות הדתית מניעה רק חלק קטן מהאנטישמיות בחברה. יש כל מיני מקדמים אחרים שלה. אנטישמיות הייתה קיימת בכל רחבי המרחב המוסלמי במזרח התיכון עוד לפני שישראל הייתה קיימת", מסביר גולדברג, שחקר את האנטישמיות במדינות ערב בסרט אחר מ-2007. "עכשיו ישראל מתוארת כגורם עוין בשדה הפוליטי, וזה מאשרר את התפיסה הזאת שלהם ומקצין אותה. זה דשן שמגביר את עוצמת הצמיחה של האנטישמיות. אם אתה יושב בצרפת וצופה בטלוויזיה איך בולדוזרים של צה"ל מחריבים בתים בגדה המערבית, זה יוצר הפשטה של המושג ישראל. אתה לא יודע על זה הרבה, אבל אז אתה רואה את הילד היהודי שגר בשכנות אליך, ובעיניך הוא הופך להיות הביטוי הגשמי של אנשים שגרים במרחק אלפי קילומטרים ממך ומתעמרים בבני עמך המוסלמים. כך זה נתפס בעיניהם, ואז הילד הזה הופך למטרה".
4 צפייה בגלריה
ז'אן לוק סלקמון, ניצול מהטבח בסופר היפר כשר בצרפת, חוזר לזירת הפיגוע
(צילום: VIRAL: ANTISEMITISM IN FOUR MUTATIONS)
גולדברג אינו שש לדבר על המקום של ישראל ועל התרומה של הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים לתגובת הנגד של רבים בעולם, שלעיתים מתפרשת כאנטישמיות. לטעמו, בניגוד לאנטישמיות בעולם הערבי והמוסלמי שאולי שואבת שנאה מהסכסוך במזרח התיכון, לקורבין ולתומכיו במפלגת הלייבור הבריטית אין שום סיבה להתבטא כפי שהם מתבטאים כנגד ישראל, ולא רק. "הם לא מתוסכלים, וגם אין להם חיבור מהותי עם הפלסטינים", הוא מסביר. "יש משהו שהשמאל הקיצוני בבריטניה חש נגד יהודים, בלי קשר לישראל. ישראל הופכת לתירוץ מאוד נוח, כי אם היה אכפת להם מהפלסטינים הם היו מגישים להם עזרה בשטח. בגדה המערבית יש פעילות של ארגוני רווחה, לא של פוליטיקאים בריטים. החמלה שלהם מזויפת".
מסיבות לא בהכרח אידיאולוגיות, גולדברג נמנע מלענות על השאלה אם מושג האנטישמיות הפך לנשק פוליטי-מדיני בשירות ממשלת ישראל והארגונים היהודיים כמו הליגה נגד השמצה, שלוחצים על כפתור האזעקה בכל רגע שמישהו מביע ביקורת על התנהלותם, ובכך מסתכנים בשחיקת קריאות האזהרה על משקל "זאב, זאב". כעיתונאי שפועל במרחב היהודי, נראה שהוא מעדיף להפנות את הביקורת החוצה ורק החוצה, מבלי להעמיק בקונפליקטים פנימיים. כך למשל, כשהוא מתבקש להביע דעתו על מתקפות מצד ישראלים על פעילי זכויות אדם יהודים אנטי-ציוניים ותיוגם כ"אוטו-אנטישמיים", הוא אומר: "זו החלטה אישית של אדם יהודי שבוודאי מכיר את ישראל, ואולי יש לו משפחה שם. זה שהוא מתנגד לה אינה נובעת ממניעים אנטישמיים. זה כל כך שונה מהלייבור ומסורת שנאת היהודים שלה. ובניגוד לפוליטיקאים הבריטים, אם תלך לגדה המערבית תמצא ארגונים יהודים רבים שמסייעים לתושבים הפלסטינים".
ככל שמדובר בזירה הפוליטית, נראה שהיהודים נתפסים תמיד כשעיר לעזאזל זמין ונוח כשהקרקע בוערת. כך היה בימי הפוגרומים במזרח אירופה, בגרמניה בשנות ה-30 וגם כיום בהונגריה, שם הנשיא הכל-יכול ויקטור אורבן בחר לסמן מטרה בדמותו של המיליארדר היהודי ממוצא הונגרי ג'ורג' סורוס, אשר מממן פעילות של ארגונים ברחבי העולם שבאופן מוצהר פועלים לקידום רעיון השוויון וזכויות האדם כחלק מהותי מהתהליך הדמוקרטי. רעיונות אלה לא חביבים במיוחד על אורבן, וכן מנהיגים אוטוריטריים אחרים שמשגשגים בשנים האחרונות ברחבי העולם, ולכן הוא פתח בקמפיין אישי מכוער ובעל ניחוחות של סירחון אנטישמי נגד סורוס.
"הונגריה היא לכאורה דמוקרטיה, אבל בשטח מדובר בשלטון יחיד. לאחרונה המפלגה שלו ספגה מפלה בבחירות לעיריית בודפשט, והוא מוטרד מזה. על הרקע הזה הוא משתמש בנגיף הקורונה כתירוץ לחיזוק שלטונו. ממש כמו ארדואן בטורקיה, שקורץ לימין ולפלגים הדתיים", הוא מסביר. "אנטישמיות וגזענות באופן כללי הן דרכים מצוינות לשמר את הכוח הפוליטי של מנהיגים, כי אז אפשר להציג בפני כל הבוחרים הפוטנציאליים מצג שלפיו הבעיות בחייהם לא נובעות מהמדיניות שלהם, אלא מכוח זר. זה גם מה שאתה רואה במזרח התיכון. יש למדינות ערב המון בעיות פנים, תשתיות כושלות ושחיתות, אבל כשהמנהיגים ניצבים מול מחאה ציבורית הם מפנים אצבע מאשימה לעבר ישראל".
אבל גם בישראל יש מתקפה אדירה של השלטון נגד סורוס והקרן החדשה לישראל שהוא מממן. נתניהו עצמו התמהמה בתגובתו לקמפיין המכוער בהונגריה.
"סורוס משתתף בפעילויות שההנהגה בהונגריה לא אוהבת, וכנראה גם בישראל. יש הבדל בין תיאוריות קונספירציה מאחורי הקלעים לבין אנטישמיות. אני לא בטוח איפה עובר הקו הזה. בהונגריה מאשימים את סורוס שהוא יהודי שרוצה להרע לאומה, אין התעסקות במדיניות עצמה. כל הקמפיין מתבסס על כך שסורוס התראיין פעם לעיתון ואמר שראוי שאירופה תראה יותר פתיחות למהגרים. אולי כן, אולי לא. אבל העובדה שהממשלה פתחה בקמפיין עצום נגדו, שכל הרחובות מלאים בכרזות עם דמותו כ'יהודי הלועג' עם האף הארוך, לא פעם בליווי צלב קרס - קשה מאוד שלא לראות בכך אנטישמיות. זה לא ממש משנה אם הוא אדם טוב או רע. ייתכן שלישראלים יש בעיות עם סורוס וזו זכותם, אבל אם הם מתייחסים אליו באופן אנטישמי, נראה שהם נופלים לאותה המלכודת. אני משער שיש ישראלים שהם אנטישמיים בלי לדעת את זה".
אולי אנחנו מדברים על גזענות באופן כללי. מה מבדיל אנטישמיות מכל השאר?
"בדרך כלל אנטישמים מחזיקים בדעות גזעניות. הרבה אנשים חולקים טינה לאנשים ממוצאים אחרים. אנטישמיות היא ייחודית אבל לא בהכרח מיוחדת. לשנאת זרים וגזענות יש כל מיני סיבות, אבל התוצאות שלהן זהות בדרך כלל - התעמרות, אלימות ומוות. אבל צריך להיזהר מלראות בכל סוגי הגזענות מקשה אחת. זה אומנם מאוד מעניין לנסות לנתח את זה באופן אוניברסלי, אבל זה פחות יעיל. שנאה זה מושג שהוא חמקמק מדי, אי אפשר לגנות אותה. מה הייתי יכול להגיד למישהו שמפיץ תיאוריות קונספירציה נגד יהודים בארצות הברית, שבאותה מידה ידבר גם לאזרח הונגרי שהממשלה שלו שוטפת לו את הראש עם מסרים אנטישמיים? כל אחת מהתופעות הללו צריכה להיות מטופלת בגישה אסטרטגית אחרת. כל גילויי השנאה ייחודיים בפני עצמם. במקרה של אנטישמיות, היא הביטוי האלים והקיצוני ביותר מכולם, ובוודאי העתיק ביותר".
ב-2007 עשית סרט על אנטישמיות, אתה רואה שינוי במגמות מאז?
"המדינות שבהן יש הרעה משמעותית הן אלה שיש בהן פוליטיקה של פילוג. זה קיים באירופה ובהרבה מדינות אחרות בעולם, אולי מלבד מזרח אסיה. אפשר למצוא אנטישמיות בימין הקיצוני וגם בשמאל הקיצוני. בנוסף מגזרים מקופחים נוטים להתריס נגד ההנהגה, ולא פעם זו נתפסת כנשלטת על ידי יהודים. אני לא אופטימי. כל זה מתלבש על פייסבוק וטוויטר. סשה ברון כהן כינה אותן הפרופגנדה של היום, ואני חושב שזה נכון. זה מסוכן באופן מחריד מה שזורם בצינורות הביוב האלה. כולם נמצאים בפייסבוק, ונחשפים לשטויות האלה שמופצות שם. מישהו יכתוב איזה קשקוש שיש בו ממד גזעני או אנטישמי, ומישהו אחר יאמץ את זה כאמת, ומשם זה מתפשט. ככה עובד פייק ניוז. זה מאוד מאכזב, ואני באופן אישי נמנע מטוויטר ומצמצם פעילות בפייסבוק".
לצד ביקורו של גולדברג בפיטסבורג, שם הוא נפגש עם חברי הקהילה היהודית שנפגעו בפיגוע הטרור המזוויע בבית הכנסת "עץ החיים", הוא משוחח גם עם גבר מזדקן שמנסה לפלס דרך בפוליטיקה המקומית, כשהוא חדור מטרה לבלום את שיתוף הפעולה בין היהודים לשחורים בדרך למיגור האומה האמריקנית הלבנה. דעות כאלה ופעולות בהשראתן הלכו והפכו לנפוצות יותר בציבוריות האמריקנית מאז בחירות 2016 ועלייתו של דונלד טראמפ. לטענת גולדברג, מדובר בתגובת נגד לממשל ברק אובמה. "היה לחץ גזעני שנבנה במהלך כהונת אובמה. יש תגובת נגד אגרסיבית של הימין לקיומו של נשיא אמריקני שחור. זה גרם להם לזעם מתגבר. הימין האמריקני מתקשה לקבל שאדם אפריקני-אמריקני הצליח להיבחר לבית הלבן. זה בלתי נתפס מבחינתם. ואם זה לא מספיק, האנשים האלה צופים בטלוויזיה ורואים אנשי ציבור ממיעוטים שונים, וזה מכעיס אותם. הם מרגישים חוסר אונים מול אובדן הכוח שהיה שמור להם. גם בחיי היומיום, בשיקגו שם גדלתי הייתה תמיד הפרדה בין שכונות על רקע מוצא - פה גרו שחורים, פה איטלקים, פה יהודים - אבל עכשיו כל הגבולות מיטשטשים, וזה מפחיד את הגזענים".
ואז טראמפ נבחר, ועכשיו הם אחוזי תחושת נקם.
"העובדה שהנשיא השחור הוחלף בנשיא לבן, שגם דיבר בשפה שלהם, הייתה בגדר עידוד עבורם. זה היה כמו מכסה ביוב שזז ממקומו אחרי הבחירות. זו לא בהכרח אשמת טראמפ, אבל בימין הקיצוני הרגישו שהוא משלהם. הוא שורק לכלבים כפי שרק הם יכולים לשמוע, כך רק גזענים יכולים לזהות את התוכן האנטישמי בדברים. למשל המושג 'גלובליסטים'. כשמנהיג משתמש במילה הזאת, האנטישמים מפרשים זאת כאילו הוא מדבר על היהודים - ואז כשהארגונים היהודיים מגיבים על כך, אומרים שהם מגזימים. זאת אסטרטגיה חכמה מאוד, כי כלל הציבור לא מבין על מה המהומה. טראמפ שורק לכלבים האלה, והם מגיבים בהתלהבות. באופן רשמי הוא לא מנהל מדיניות אנטי-יהודית. הוא נהנה מהקרבה ליהודים כל עוד זה משרת אותו פוליטית. אני לא חושב שלטראמפ אכפת מהעם היהודי כך או אחרת. הוא פשוט בוחר את האופציה האסטרטגית המועדפת עליו. זאת עמדה מחוכמת מבחינתו כי הוא גם פונה לקהל שלו, אבל זה לא שהאנשים הללו הפכו להיות אנטישמיים בגלל שהוא הופיע. הקמפיין שלו כיוון לזעם שהאנשים האלה חשו. הגזענות היומיומית הזו היא משהו שקיים במדינה שלנו".
בימים אלה, כשנגיף הקורונה שולט בשיח היומיומי, הוא גם משלב כוחות עם נגיף האנטישמיות, כפי שאפשר להתרשם למשל בניו יורק, שם הואשמו חברי הקהילה החרדית בהפצת המחלה בברוקלין. אומנם חרדים רבים נמנעו מלהיענות להוראות בנוגע לבריאות הציבור, התגודדויות פומביות נמשכו וחלקם הגדול מסרב לעטות מסכות, אולם גולדברג סבור כי התגובה נגדם נובעת ממניעים אנטישמיים בבסיסם. "יש כבר מי שמכנה את המחלה The Jew Flu (השפעת היהודית), ויש מי שטוענים שישראל מפיצה את הנגיף כחלק משיתוף הפעולה שלה עם סין בניסיון לשלוט באומות המערב. יש גם קבוצות ימין קיצוני שקראו לנשאים להשתעל על יהודים. בכל פעם שמשהו רע קורה בחברה מאשימים את היהודים, אז אני לא יודע אם זה קשור ישירות עם אי הציות של הקהילות החרדיות בנוגע לסגר. יש סכנה שייצא מזה גל של אנטישמיות. עם זאת, לדעתי זה לא יתפתח כי כרגע האמריקנים מצאו להם מישהו אחר להאשים - את סין".
פורסם לראשונה: 09:59, 25.05.20
