זו הייתה אמורה להיות הפגנת ענק. במהלך יום ראשון רתחו קבוצות הווטסאפ בציבור החרדי בהודעות על מחאה תחת הכותרת: "אנחנו חרדים אבל לא פראיירים". ההודעות קראו להתייצב בשעה 20:15 בפינת הרחובות רבי עקיבא וז'בוטינסקי בבני-ברק, ולהצטייד במסכות.
כתבות נוספות למנויים:
"נבוא כולנו להשמיע את קולנו, להביע את כאבנו על כך שהיד על ההדק קלה בכל מה שקשור להחלטות על הציבור החרדי", נכתב בהודעות, שזלגו מהווטסאפ לרחוב וממנו לתוך הישיבות, בתי הכנסת, הכוללים והבתים. השטח ביעבע.
"זו פעם ראשונה שתושבי בני-ברק מגלים עצמאות ומשמיעים את הקול שלהם ולא מכפיפים את עצמם להוראות של ההנהגה הפוליטית או הרוחנית, אלא יוצאים להפגנות עצמאיות. אנחנו לא מוכנים שיסגרו אותנו כשבכל הארץ החיים מתנהלים כרגיל", אומרת היועצת האסטרטגית ותושבת בני-ברק ציפי מנהיימר.
"בסגר הראשון עוד היינו ממושמעים וצייתנים, אבל צריך להבין שהיום להיות חרדי בבני-ברק זה להיות מוקצה מחמת מיאוס. הפכנו למצורעים, למפיצי המגפה. אני למשל חברה בקבוצת טניס משותפת לנשים חרדיות וחילוניות, באמת נוצרה שם ידידות עמוקה, ובשבוע שעבר פשוט הפסקנו להיפגש רק בגלל השיח הזה סביב הערים החרדיות כמפיצות של המגפה. הצד החילוני במגרש אמר: 'תשמעי, אנחנו לא רוצות להידבק ולא רוצות להיפגש עד להודעה חדשה'. וזה כואב ופוגע ומרגיש מאוד כמו נסיגה אחורה".
תחושת העלבון הצורב הזה ‑ שהפך בעיקר צעירים חרדים שכבר היו בדרכם להשתלב במרחב הכל-ישראלי למסומנים, למי שאפילו משחק טניס איתם הוא סיכון ‑ מתדלקת עכשיו את התסיסה הגדולה ביותר שידע המגזר כולו. והיא מגיעה מלמטה, מהשטח.
להפגנה ההיא בבני-ברק התייצבו לבסוף עשרות בודדות של מפגינים, אבל רק מפני שההפגנה השיגה את מטרותיה מבלי שהייתה צריכה אפילו להתחיל ‑ פטנט שמפגיני בלפור יכולים אולי לחלום עליו. שעות בודדות לפני ההפגנה התקפל ראש הממשלה וביטל את ההחלטה להטיל סגר מלא על עשר ערים ושכונות, כמחציתן חרדיות.
"זה שבוטל הסגר, זה בוודאות בגלל הלחץ שהפעלנו", אומר אריאל אלחרר, אחד ממארגני ההפגנה הבולטים. "אם הסגר לא היה מבוטל, עשרות אלפים היו יוצאים להפגין".
אלחרר ומנהיימר מייצגים היטב תופעה שתופסת תאוצה ברחוב החרדי ‑ ומגבירה ווליום באופן ניכר מאז הקורונה: צעירים חרדים שאינם ממתינים להוראות הרבנים או סומכים בעיניים עצומות על הפוליטיקאים החרדים המייצגים אותם. כתחליף הם לוקחים את היוזמה לידיים ומנווטים את הספינה הענקית של הציבור החרדי מלמטה, מגובה הבלטה של מדרכות בני-ברק ומאה שערים.
לאלחרר חשוב שלא להצטייר חלילה כמי שעוקף את סמכות הרבנים. "שום דבר לא עוקף אותם", הוא מבהיר, אבל גם לא מתכחש לעובדה שהוא חלק מדור חדש, אקטיביסטי, שמאתגר את חברי הכנסת והשרים החרדים ומכתיב להם את הטון. אם לפני הקורונה הייתם צריכים לפנות לאגודת ישראל, לדגל התורה ולש"ס כדי לדעת לאן יפנה הציבור החרדי, כרגע שומעים הרבה יותר על "הרחוב החרדי".
הרחוב הזה כולל אלפי צעירים כמו אלחרר. "אחרי ההחלטה על הסגר החלטתי שאני לא שותק", הוא אומר. "פתחנו קבוצות ווטסאפ במוצאי שבת, וביום ראשון כבר היו בהן 4,000 איש שחיכו בהיכון לפקודות. השגנו אישורים מהמשטרה להפגנה ונהיה לחץ בכל הרשתות החברתיות של הציבור החרדי, שהופנה כלפי הפוליטיקאים החרדים".
מה יקרה בפעם הבאה שיוחלט להטיל סגר על עיר או שכונה חרדית?
"אותו הדבר. יש לנו אנשים שרק תיקח גפרור ותדליק אותם".
הוא בן 31, אב לשלושה, תושב אשדוד שלמד בישיבות חרדיות ומגדיר עצמו כאיש תקשורת. בשש השנים האחרונות עבד בגופי תקשורת חרדיים כמו "כיכר השבת" ו"רדיו קול ברמה", ולאחרונה החל לשמש כסמנכ"ל "חדשות הסקופים", רשת תקשורת פרטית המספקת חדשות למגזר החרדי באגפים שאינם צורכים תקשורת אלקטרונית ואינטרנט.
"אני מדבר על חסידות גור, מאה שערים, בחורי הישיבות, אברכי הכוללים ‑ כל אלה שאין להם תקשורת פרט ל'יתד נאמן'", מונה אלחרר. עיקר המידע מועבר באמצעות קבוצות ווטסאפ, הכוללות כמאה אלף חברים, ומדי יום שולחת החברה עיתון דיגיטלי ל-75 אלף כתובות מייל. הם מפעילים גם "קו נייעס", מענה קולי המספק את כותרות השעה לאורך כל היממה. "יש לקו הזה 200 אלף שיחות ביום", אומר אלחרר. "מה שאמרנו להם, זה מה שהם יודעים".
מהצד מפעיל אלחרר חשבון טוויטר עם כמעט 8,000 עוקבים, שבמהלך החודשים האחרונים הפך לסוכנות ידיעות ממשית. "בתחילת הקורונה התחילו לשלוח לי תיעודים בקטנה של התעמרות בחרדים, אכיפת יתר מול חרדים, דברים כאלה", הוא מספר. אחד הסרטונים ששיתף הוא של כלה חרדית בדרכה לחופה, המקבלת משוטרת קנס של 5,000 שקל על התקהלות. "הסרטון הזה שבר את הרשת", הוא מתגאה.
בעקבות הסרטון, הופץ מספר הטלפון שלו והוא החל לקבל סרטונים בקצב מסחרר, אותם העלה לרשת יחד עם חברו, יאיר לוי מאתר החדשות החרדי הפרטי 'פלורליסט' (ראו מסגרת). "באותו זמן הפוליטיקאים החרדים שתקו, הם היו מבולבלים, לא היה למי לפנות", אומר אלחרר. "גם הרבנים שתקו, אז הכל התנקז אלינו. הטלפון שלי קרס ברמה שהייתי חייב להחליף אותו".
הקורונה נתנה לך רוח גבית.
"חד-משמעית. הבעיות בציבור החרדי היו קיימות עוד לפני הקורונה, אבל היא הציפה אותן. עד היום החרדים שיצאו לשטח היו ממאה שערים, מהפלג הירושלמי, קיצונים. התייחסו אליהם כמו לבורג חלוד בחברה החרדית. הקורונה העבירה את כל המחאה למיינסטרים. בהפגנות היו טובי בניו של הציבור החרדי, הליטאים הקלאסיים מהישיבות".
צעירי המגזר שהתחברו בהמוניהם לרשת בכלל ולרשתות החברתיות בפרט, התחילו לגלות את כוחם המשותף. "אם מלחמת המפרץ הכניסה את הרדיו לציבור החרדי והקפיצה אותו עשר שנים קדימה, הקורונה עשתה את זה עם האינטרנט", אומרת מנהיימר. "יש חברת אינטרנט שהציעה פה חודשיים חינם, ואנשים פשוט לקחו. והיו ארגונים שחילקו טאבלטים ולפטופים חינם ואמרו: 'תיקחו, תחזירו כשלא תצטרכו יותר'. ומשפחה אומרת: 'ניקח ונחזיר, לא ניפול בזה'. אבל ברגע שגם הלימודים הפכו להיות מרחוק והם גילו את זה, מאוד קשה לחזור אחורה".
מבחינת הצעירים, המנוע של המחאה הציבורית במגזר, שהגיעה השבוע לשיאה עם הדרמה סביב סוגיית הסגר והעוצר הלילי שהוטל לבסוף החל מיום שלישי בערב ‑ זוהי שעת מלחמה. לדברי אלחרר, התפרצות מחאות הקורונה ועליית גל הצעירים הזועמים במגזר, נובעות לא רק מתחושת האפליה והסימון שהם חשים עכשיו.
"אנשים לא מבינים מה ההשלכות של סגר בערים החרדיות", הוא אומר. "המשבר הכלכלי בחברה החרדית אדיר. אף אחד לא מדבר על זה שיש אלפי משפחות שהקורונה פירקה להן את הצורה. כל סגר כזה, זה וידוא הריגה".
דב אייכלר, עיתונאי חרדי בכיר ב"כאן מורשת", מוסיף ש"צריך להבין את רמת הצפיפות; בכל בניין חרדי יש פי שלושה-ארבעה אנשים ממה שיש ברחוב ברמת-גן, ולסגור משפחה של עשר נפשות בשלושה חדרים זה אומללות שאני לא יכול לתאר לך. לחילוני יש סמארטפון בכיס ונטפליקס בסלון ‑ לחרדי מה יש? עלון? איזה ספר מהספרייה התורנית? והמצוקות האלו ‑ של היעדר בידור וחוסר אפשרות להתקהל ולהיות בטיש וללכת לתפילה או לשלוח את הילד לחיידר ‑ הפכו את המגזר החרדי למכחישי קורונה פר-אקסלנס ובעל כורחם, כי אם הם יסכימו שיש מגפה - המחיר האישי, מבחינת החרדי האינדיבידואל והרוחני, מבחינת ההנהגה והציבור - שהם ישלמו יהיה קשה מנשוא: סגרים על השכונות שלהם, אנשים שיצטרכו להשיג תעודה כדי לצאת לעבודה בזמן שהחילונים מסתובבים חופשי".
מה כוללת הכחשת קורונה כזו?
"רוב הצעירים החרדים ‑ גם אלה שיש להם את כל הרשתות, כולל טיקטוק, והם מעורים מאוד ‑ מזלזלים בקורונה ונשמעים כמו אחרוני מכחישי הקורונה בטוויטר. מבחינתם זה קורונה-שמורונה, ולא נעים לך להסתובב ביניהם עם מסכה".
12 צפייה בגלריה
אביגיל היילבורן. ''ההפגנות היו רק על העניין שסוגרים אותנו כי אנחנו חרדים''
(צילום: אלבום פרטי)
הכוח החרדי החדש הזה שעולה מהרחוב, התפרץ לראשונה בהפגנות נגד הסגר בשכונת רוממה בירושלים בחודש יולי. אלה היו מחאות זועמות של צעירים חרדים מיינסטרימים ‑ לא מי שמשתייכים למפגינים הטיפוסיים של נטורי קרתא ופלגים קיצוניים אחרים.
"ההפגנות ההן הגיעו פעם ראשונה מהשטח ‑ לא מרבנים או מעסקים או מפוליטיקאים, אלא מהציבור, מהאדם הקטן", אומרת אביגיל היילברון, פעילה חברתית במגזר ותושבת ירושלים שעובדת בתנועת "פנימה". "זו הייתה גם פעם ראשונה שיצאו ספונטנית להפגין, לא למען ערכים ייחודיים לקהילה כמו סגירת מוסדות תורה או ענייני הגיוס והשמד ‑ אלא רק על העניין שסוגרים אותנו כי אנחנו חרדים".
"ומה שקרה ברוממה יקרה פי 600 בכל המקומות אם יכריזו שוב על סגר", מבטיח יועץ התקשורת החרדי ירח טוקר, "כי התחושה היא של אובדן אמון מוחלט במערכת ‑ מה שבא לידי ביטוי גם בזה שאנשים מרגישים שאין שום צורך במסכות, זה פייק-ניוז, אפשר ללכת חופשי לבית כנסת ולחפש נסיעות לאומן".
איפה מתחיל אובדן האמון הזה?
ב-11 בלילה, כשכל הילדים של ביתר-עילית כבר מאורגנים ולבושים לגן ולביה"ס, ויושבת חבורת שרים ומחליטה שמחר אין לימודים. למה מה קרה שאתם תחליטו לנו דבר כזה? וגם ראש העיר שלנו לא מתייצב נגדם, וההורים אומרים: 'למה לדפוק את האזרח בדקה ה-90? תדפקו אותו בדקה ה-80, אל תחכו לדקות האחרונות, אל תעשו עלינו סגר מדקה לדקה בלי שבכלל הגעתם לבקר כאן ולראות מה קורה. למה, פגשתם את המנהלים? את הגננות? לא. אבל ישר שמים את הילדים של אלעד בבית לעוד חודש".
אובדן האמון בקרב חרדים צעירים ‑ בחורי ישיבות אבל גם זוגות והורים צעירים ‑ מתקיים בו-זמנית מול הנציגים הפוליטיים, ראשי הערים ובמידה מסוימת, אם כי מאוד מסויגת, נגד הממסד הרבני. "כשחרדי ממוצע רואה אלפי אנשים בבלפור והוא מבין שלא יוכל לבוא לבית כנסת ולהיות בראש השנה עם הקהילה שהוא רגיל, זה מבחינתו חוסר התמודדות של הרשויות", טוקר אומר.
"ראשי הערים עצמם לא מבינים מה קורה: ראש עיריית עמנואל קיבל ממשרד הבריאות עדכון שהעיר שלו כמעט ירוקה, ופתאום השבוע מודיעים לו שהוא אדום. ראש מועצת קריית יערים ‑ שנלחם בקורונה בצורה מדהימה בגל הראשון ‑ לא מבין איך בחורי ישיבות מחוץ לעיר נספרים כחלק מהעיר, ועכשיו אומרים לו 'תהיה בסגר'. זה טמטום ורשלנות, ובסוף ההרגשה אצל תושבי העיר היא של כאוס. הצעירים פשוט הפכו אקטיביים ופעילים, וזה משפיע מאוד".
בכבודם של הרבנים כולם עדיין נזהרים, "זו סמכות-על", מבהירה מנהיימר, "אז כשיש ביקורת, לא מבקרים את הרב אלא את מי שמביא לפניו את המידע. כי התשובה שתקבל היא הרי בהתאם למה שאתה שואל. אם תבוא לקנייבסקי ותגיד לו ש'כל המגפה זה פייק', ברור שהוא יענה שאין לסגור ישיבות. אז כששואלים בתקשורת פוליטיקאי חרדי 'מה תעשו' והוא אומר, 'אתייעץ עם הרבנים ומועצת גדולי התורה', השאלה הבאה שצריך לשאול אותו היא: 'מה תשאל אותם. איך תנסח את השאלה'. כי השאלה שתשאל מכתיבה את התשובה שתקבל. והביקורת שלנו היא לא חלילה נגד הרבנים, אלא כלפי הנציגים הפוליטיים שלנו, שאמורים להביא בפניהם את המידע המדויק".
המרד החרדי שצמח מלמטה בתקופת הקורונה, אומר גם העיתונאי החרדי אלי ביתאן, התחיל כשהרב קנייבסקי קבע שמוסדות החינוך החרדיים צריכים להמשיך ולפעול למרות הנחיות הממשלה.
"זה קרה ממש בתחילת הגל הראשון, והשטח החרדי סירב", אומר ביתאן. "אנשים לא שלחו את הילדים לבית הספר והעיתון 'יתד נאמן', הביטאון של דגל התורה, לא פירסם את ההוראה של קנייבסקי. מוסדות הלימוד נסגרו למרות הוראתו".
ומשבר האמון החריף במהלך היציאה מהגל הראשון. "היה פער של שבועיים בין הזמן שבו פתחו את בתי הקפה והמסעדות לבין פתיחת בתי הכנסת. החרדים התחרפנו לגמרי", ביתאן נזכר. "בהתחלה הזעם הופנה כלפי הממשלה ובהמשך כלפי המנהיגים החרדים. לאט-לאט המנהיגים הבינו שאם הם לא מצטרפים לשטח - הם נצלבים. בסגר הראשון שהיה על בני-ברק, לדוגמה, ליצמן התראיין ב־'7 ימים' ואמר שהוא בעד הסגר. זה לא עבר לו בשלום, והוא נאלץ להתנצל. בפעם השנייה שהוטל סגר על ריכוזים חרדיים כמו בשכונת רוממה בירושלים, בביתר-עילית ובאלעד, הנציגים החרדים בממשלה ובקבינט הקורונה אמנם אמרו שהם בעד הסגר, אבל בתקשורת הם גימגמו, כי הם ידעו שהשטח נגדם. הפוליטיקאים התחילו לחשוב מה יהיה בבית הכנסת, מה יהיה בטוויטר".
המרד של השבוע שעבר, אומר ביתאן, כבר היה חריף יותר. "הציבור החרדי כבר אומר לפוליטיקאים: 'אל תיתנו לנו כללים, אל תשתפו פעולה עם תוכנית הרמזור ודברים מהסוג הזה. אנחנו בוחרים בהפקרות'".
הפקרות שעלולה לעלות להם בבריאות.
"כן, אבל כל הכאוס סביב קבלת ההחלטות מייצר חוסר סדר. ולתוך זה תכניס כל מיני כוכבני רשת, שמפיצים תיאוריות קונספירציה שאין קורונה, וזה במקביל להתפרצות של רעב ומחלה בחברה שגם ככה יש חוסר אמון בסיסי בינה לבין הרשויות".
לדברי ביתאן, עוצמת המשבר הבריאותי, הכלכלי והחינוכי במגזר הפכה את הפירמידה החרדית על פיה. "משבר הקורונה הוא כל כך חסר תקדים, שהוא מצא את הפוליטיקאים החרדים, וגם את הרבנים, חסרי אונים".
אם בגל הראשון התבטא המרד באובדן שיתוף הפעולה האוטומטי בין צעירי העדה להנהגה הוותיקה והנציגים הפוליטיים, יש מי שטוענים שעכשיו הם הופכים שותפים מחדש ‑ גם אם בעל כורחם ‑ להתקוממות נגד החלטות הממשלה.
"זה נכון שהצעירים החרדים, בלי קשר לקורונה, מאוד איתגרו בשנים האחרונות את ההנהגה הפוליטית והחרדית, הקימו חזית נגד ההנהגה וגרמו לח"כים החרדים לרדת לשטח בסבבי הבחירות האחרונים ולעשות חוגי בית", אומר יועץ תקשורת חרדי בכיר. "אבל בסיבוב הזה, במקום לרדת לשטח, להוריד את ההנחיות למטה ולוודא שההסברה יורדת לציבור, הפוליטיקאים החרדים גימגמו ובינתיים הציבור החרדי לא הבין מה קורה.
"זה ציבור צייתן, מספיקה הוראה לקונית של ההנהגה הרבנית וכולם מתיישרים. הסיבה שזה לא קרה הפעם נעוצה בפחדנות של חברי הכנסת החרדים, ולכן כולנו הפכנו ל'מפיצי מחלות'. אבל מאז שהפוליטיקאים שלנו התחילו לדבר בקו הבכייני הזה שאומר 'רודפים אחרינו', יש הצטרפות של הצעירים לזה. וזה קול שהוא בעיניי ביזיון לאינטליגנציה".
כי אין בפועל רדיפה או סימון?
"אני לא חושב שהחרדים מפיצים מחלות, אבל בהחלט ראיתי קהילות שלמות כאן שעורכות טישים אצל האדמו"ר עם 500 איש, ואני עצמי הייתי בתפילה בבית כנסת שבו היו 300 אנשים שרקדו והתחבקו. הקצוות אצל החילונים לקחו את זה למקום של 'החרדים הם מפיצי מחלות', ופה גם אני כואב את כאבו של המגזר שלי ‑ אבל האם כל הציבור החילוני החליט להשמיד את הציבור הדתי ולעקר את התורה הקדושה? ממש לא. זו בכיינות".
12 צפייה בגלריה
''האם כל הציבור החילוני החליט להשמיד את הציבור הדתי ולעקר את התורה הקדושה? ממש לא. זו בכיינות''. חתונה חרדית מנוגדת להנחיות
(צילום: יעקב מלמד חדשות JDN)
בכיינות או לא, אין ספק שנראטיב הרדיפה החילונית התגבר מאוד בסיבוב הנוכחי בקרב הגל הצעיר של מנהיגי המגזר, והוא מצופף מחדש את השורות בתוך הבית ומוביל לאקטיביזם נוסף.
"יש גל נוראי של שנאה נגד חרדים", אומרת היילברון, "ודווקא המקום הזה, שבו המדינה משמיעה קולות נגד חרדים, גורם ל'חרדי־הרצף' ‑ אלה שמצביעים למפלגות הגדולות ולאו דווקא לחרדיות ‑ לחזור הביתה. גם לי זה גורם לזה. פתאום אני מרגישה שסוחפים אותי בחזרה, כמעט בכוח, לבית שלי, ואני מרגישה שייכת מאי פעם למגזר. נראה כאילו הדבר היחיד שמשנה מבחינת המדינה זה מספר החולים ‑ וזה אולי חשוב, אבל גם הפקטור החברתי חשוב. במדינות אירופיות, מדדים של לכידות חברתית הם רלוונטיים מאוד ונספרים כמו ביטחון וכלכלה ותשתיות, ופה בארץ זה כלום. וזה הורס אותנו. בסוף הקורונה תסתיים, אבל אנחנו נישאר פה".
גם ציפי מנהיימר מרגישה את הדחייה החדשה מבחוץ ומצטופפת פנימה. "חד-משמעית יש כאן שימוש פוליטי בציבור החרדי, יש כאן תוכנית רמזור שהיא בעצם תוכנית פלג ושסע, והעיסוק בנו מסיט את השיח מהמשבר הכלכלי ומהתיקים, וזה נוח. אבל מבחינתנו זה פוגע וכואב. עד שקרה משהו טוב לציבור החרדי והוא התחיל להשתלב בחברה הישראלית, באקדמיה, בתרבות ‑ הפכנו שוב למצורעים.
"נפגשתי השבוע עם אנשים שאני עובדת איתם וסיפרתי שהסתובבתי בבני-ברק עם מסכה בחום, ואז אחת שואלת: 'מה חיפשת בבני-ברק?' והשנייה אומרת: 'מה זאת אומרת, היא גרה שם'. ופשוט ראיתי את הרתיעה הפיזית שלה אחורה ממני".
יש תחושה שלא רוצים לטפל בכם באופן שבו החילונים מטופלים?
"אין שום מוטיבציה למגר את הקורונה אצלנו. את הממשלה זה משרת, אפשר לראות את הקורלציה המושלמת בין האינטרסים הפוליטיים של נתניהו לבין ההכרזות שלו על גל שני ‑ הקורונה היא באמת מתנה לפוליטיקאים מכל המפלגות, ואצלנו יש גם כסף קל להרוויח: 'מתאמי קהילה', 'מתאמי קורונה', 'מתאמי משטרה', 'מתאמי גמזו' ‑ הקורונה המציאה הרבה משרות שלא הכרנו קודם, ויש בזה כסף שמתגלגל".
קשה להמר כרגע לאן תלך ההתקוממות הצעירה במגזר ‑ שאינה זקוקה עוד להכשר או לפקודות הרבנים והנציגים הפוליטיים ‑ ואם תיישר לבסוף קו עם ההנהגה הפוליטית הנוכחית או תחתור להחלפתה. "מוקדם לדעת איך זה ישפיע על עתיד החברה שלנו. זה כמו לשאול מה תוצאות המלחמה באמצע הקרבות. אחרי שהמלחמה תיגמר, נדע", אומר ביתאן.
דבר אחד ברור: סגר מלא נוסף אינו בא בחשבון. "אם זה יקרה ‑ לכולם יש אינטרס שיהיו אצלנו מראות קשים", אומרת מנהיימר. ואייכלר אומר: "בבני-ברק לא יהיו מוכנים לספוג סגר ‑ בלי קשר למספרי החולים. כבר בהפגנות ברוממה הבנת שאתה רואה פה התקוממות שלא ראית בעבר, כי מבחינתם שללו להם את החירות. שאלתי שם אנשים: 'אתה יכול להבין עכשיו ילד פלסטיני במחסום שצריך לחכות שלוש שעות?' ואמרו לי 'בטח שכן'. לפני שנה היית שואל חרדי צעיר את אותה שאלה, הוא היה אומר לך: 'מה נפלת עליי, נהיית שמאלן?' עכשיו הם מתחילים להזדהות.
"זה שינוי היסטורי ממש, בעיקר כשבני-ברק גבול רמת-גן מוצאת את עצמה פתאום בשורה אחת עם מאה שערים. אז נתניהו לא יסגור אותם שוב ‑ הוא מבין שאי-אפשר ונכנע".
ומה יקרה להערכתך ברמה הבריאותית?
"לדעתי המגזר החרדי כבר מזמן בחסינות עדר", הוא משיב בקריצה. "כלומר להערכתי אחוזי התחלואה וההחלמה גבוהים פי כמה מהנתונים הרשמיים. הם נדבקו כולם ברמות שאין לתאר בכלל. באלעד, במודיעין-עילית, בביתר-עילית ובערים צעירות אחרות יש תחלואה כללית מאוד גבוהה אבל אין תמותה. זה הגיוני, ומסתדר עם הגיל החציוני במקומות האלה ‑ סביב 12־13".
"הציבור החרדי לא פחות מאמין. הוא פשוט יותר פתוח ויותר מבין מה עושים למענו ומה לא עושים למענו. הוא פקח את העיניים", מסכם רונן גרוס (50), איש תקשורת מרדיו "קול ברמה", המתגורר בבני-ברק. "כתוצאה מכך, נבחרי הציבור החרדים החלו לעמוד למשפט יומיומי, כי גם האיש הקטן ברחוב יודע לפתע מה הם עושים ומה הם לא עושים. בקבוצות ווטסאפ חוזרים ואומרים שברגע האמת צריך גם לזכור את הרגעים שבהם הנציגים לא היו שם, איך בשביל טובות פוליטיות הם מכרו אותנו. זה מסביר מדוע הפוליטיקאים רצו השבוע לנתניהו ואמרו שהם מאבדים שליטה על הציבור שלהם".
12 צפייה בגלריה
אריה דרעי. "נבחרי הציבור החרדים מרגישים שהם מאבדים שליטה על הציבור שלהם''
(צילום: אלכס קולומויסקי )
זה לא יכול לאיים על המבנה המסורתי של החברה החרדית?
"זה יכול לאיים במידה וחס וחלילה מנהיגי הדור ייעלמו מהמפה. היום עדיין כולם מרכינים ראש בפני הרב קנייבסקי. ראיתם איך כשגמזו תקף אותו, זה היה מבחינת החרדים ייהרג ובל יעבור. מה יקרה ביום שאחריו? זו יכולה בהחלט להיות מהפכה".
פורסם לראשונה: 09:46, 11.09.20
