בדיחה חרדית מספרת כי הנכד של הרב אלישיב ז"ל הגיע להלוויה של סבו ברכב מפואר וחזר ממנה בטרמפים. ככה זה אחרי שגדול הדור מסתלק: כל אנשי המפתח בביתו מאבדים מכוחם וחוזרים לאלמוניות. את החידוד הזה שומע יענקי קניבסקי, נכדו של הרב חיים קניבסקי בן ה־92, מדי בוקר. אומרים את זה האויבים שלו בעולם הליטאי, אומרים את זה החברים בעולם החסידי. גם יענקי עצמו מספר את הבדיחה הזו בחיוך. "אני יודע שיש לי הרבה כוח", הוא מודה, "אבל בסוף אני המשמש של רב. אחרי 120 של סבא, מי אני?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אבל יענקי, בן 31, הוא ממש לא רק הנכד שמתווך את העולם החיצון אל בית הרב הישיש ברחוב רשב"ם 23 בבני־ברק. התפרצות הקורונה הפכה אותו מדמות שמוכרת בעיקר ברחוב החרדי לאדם שמסקרן רבים בציבור הכללי. ההוראה לפתוח את תלמודי התורה בגל הראשון, ועוד יותר בגל השני, עוררה סערה, המתיחות בין הציבור החרדי לאוכלוסייה החילונית הולכת ומחריפה ובקואליציה מערכת היחסים בין המפלגות החרדיות לליכוד מתוחה מתמיד. בתוך הקלחת הזו, ליענקי יש תפקיד מפתח. ובעוד תומכיו בטוחים שמדובר בצעיר מוכשר המסור לסבו ובורך בקור רוח ליטאי שמסייע לו לנהל את העסק, מתנגדיו מספרים על פוליטיקאי משופשף שמושך בחוטים מאחורי הקלעים.
כתבות נוספות למנויים:
בימים רגילים, ברחוב מחוץ לבית הרב משתרך בקביעות תור ארוך של אנשים שממתינים לקבל את ברכתו בדירתו הצנועה. בתקופת הקורונה, הרב שלפי הדיווחים כבר החלים בעצמו מהמחלה, ספון בביתו ולא מקבל קהל כלל, אבל ממשיך ללמוד. נכדו ניגש אליו בזמנים קבועים עם רשימה של מיילים והודעות מכל העולם בשביל שהרב יעניק מברכותיו בשלט רחוק. אף שהוא מבוגר מאוד ולא שומע היטב, הוא קשוב: כאשר הבקשות סתומות הרב שואל את הנכד למה בדיוק התכוון השואל. על מה בדיוק לכוון את הברכה.
אבל הסיבה שקניבסקי, דמות חריגה מיתר ההנהגה בנוף החרדי, בכלל הגיע למעמדו הבכיר בחברה החרדית, טמונה אולי דווקא בקומה השנייה של בית המגורים, שם הקים יענקי משרד נוסף. למשרד הזה, שבו יש שעות קבלה לא שגרתיות בעליל, מגיעים כל לקוחות הווי־איי־פי שמעוניינים בברכה מהרב. שרים מכל הקשת הפוליטית, אנשי עסקים, וגם יועציו הצעירים של ראש הממשלה יונתן אוריך ועופר גולן, שבעזרת יענקי זכו לברכה המפוקפקת להצלחה "מול רדיפת הפרקליטות". שם נוצר הקשר האמיץ של יענקי עם מוקדי הכוח שתמיד הגיעו לפתחו של הרב, ופתאום הייתה להם כתובת.
זהו תהליך מודע של צבירת השפעה שהחל עוד בימי חייו של גדול הדור הקודם, הרב שטיינמן, והגיע לשיא עם מותו ב־2017. אבל עבור הציבור החילוני הרחב, זה שאינו מעורה בברכות רבנים, בפסיקות הלכתיות ובלימודי תורה, המפגש הראשון עם כוחם והשפעתם של הקניבסקים היה במארס האחרון, בזכות שני סרטונים שדילגו מעבר לכלי התקשורת החרדיים היישר אל המיינסטרים, בחסות הקורונה. בראשון, כיממה לפני הבחירות השלישיות, סרטון שהופץ כתעמולת בחירות של יהדות התורה הראה כיצד יענקי שואל את הרב קניבסקי: "אנשים שואלים האם מי שיצביע לג' (יהדות התורה) בעולם זה יהיה בשבילו שמירה שלא יחלה במחלה הזאת?" לשאלה הארוכה, והמאוד מנחה הזו, עונה הסב בקול חלוש במילה אחת: "כן".
תעמולת הבחירות
רק כשבועיים אחר כך, מיד אחרי חג פורים ובעוד כל המדינה כבר נכנסת לסגר הראשון, נראה יענקי בסרטון נוסף מסביר לרב קניבסקי על קיומה של מגפה חדשה ומידבקת ושואל: "סבא, אתה חושב שצריך לבטל את החיידרים בגלל זה?" הרב השיב בקצרה: "חלילה", ובהמשך הוסיף: "לסגור את החיידרים - זו הסכנה". הוא נשאל אם זו ההוראה גם בנוגע לישיבות - וענה בחיוב. אם הסרטון הראשון התפרש בקרב הציבור החילוני כקוריוז חרדי מקומם (וכאירוניה קוסמית כשגם הסב וגם נכדו חלו לבסוף בקורונה), ההחלטה שהוקלטה בסרטון השני כבר עוררה סערה רבתי. ביקורת ציבורית קשה הוטחה ברב בטענה כי הוא, ובעיקר אלה הלוחשים על אוזנו, נוהגים בחוסר אחריות ומסכנים את שלום הציבור כולו, והובילה לגל עכור של סנטימנט אנטי־חרדי מובהק.
הרב קניבסקי משיב על שאלות נכדו
לצד הזעם החילוני, שני הסרטונים הללו ביטאו עבור מבקריו של קניבסקי מבית גם דוגמה חיה לאופן שבו לטענתם שולט הנכד בסבו. את החלק הראשון יענקי מבין היטב. גם בתוך המגזר, נתקל הסרטון בתגובות קשות. הימים היו ימי ראשית המגפה, הציבור היה מפוחד ולא הבין את ההחלטה. הטלפון שלו כמעט קרס מרוב הודעות וטלפונים מתוך המגזר החרדי, שראה בו כמעט כמי שיש לו דם על הידיים. יענקי עצמו העיד בעבר שהוא טרח לענות לכולם. לגבי הטענה כי הוא זה שלמעשה הוביל את הרב להכרעה הגורלית, אין לו אלא לגחך. "הסרטון (על פתיחת הישיבות) היה טעות גמורה. הוא יצא בטעות", הוא אומר. "אני יודע שהשאלה לא נשמעת שם טוב אבל בסך הכול חזרתי על מה שדיברנו בשביל שאחד מראשי הכוללים ישמע בעצמו. אני נכנסתי לרב עשר פעמים על זה, רק שמישהו צילם ושלח בווטסאפ ועד הבוקר כל המדינה דיברה על זה. האופן שבו שאלתי את השאלה לא השפיע על התשובה כי ידעתי כבר מה הוא חושב. הרב לא שינה את דעתו פעם אחת מתחילת הקורונה. היו אצלו מומחים אבל בסוף זו ההחלטה שלו ורק שלו". על הסרטון שנעשה ליהדות התורה הוא מתנצל אפילו פחות. "הוא בירך, מה רע בברכה", עונה יענקי למבקרים, "אני רק צינור. אנשים יודעים טוב מאוד שבסוף לרב יש עמדה".
עד הסגר השני, גם היחס של הציבור החרדי לסגירת הישיבות כבר הספיק להשתנות. לפני שבועיים, בעיצומו של הסגר, הרב קניבסקי הוציא הודעה רשמית שבה קרא להשאיר את תלמודי התורה פתוחים, בלי סרטון ובלי נעליים, ותוך התעלמות ממתווה החזרה לשגרה. הפעם, מתעקשים בבית הרב, לא הייתה שום טעות, אלא החלטה הכרחית שתאמה את הלך הרוח ברחוב. יענקי מאמין שמדובר בהחלטה הגיונית ושקולה, שאינה נגועה בשום מידה של הכחשת קורונה. אם כבר להפך: הציבור הליטאי, בשונה מהחסידי, מלכתחילה נחשב לזהיר יותר. "היה ראש כולל שלא הסכים שישימו אצלו מסכות כי זה הקשה על התלמידים להתרכז והרב אמר לא להעביר לו תרומות", מספר יענקי.
על מרד מכוון נגד מוסדות המדינה בכלל אין על מה לדבר. "בגל הראשון הבאנו לסבא מסע הפחדה, וכשהוא החליט מה שהחליט תפסנו את הראש. לא ידענו כלום על הקורונה וברור שזה מסבך אותנו גם מול הציבור שלנו. בגל השני היה ברור שזו תהיה ההחלטה. אחרי שמחת תורה הרב שאל מה קורה עם הלימודים ודרעי אמר שייקח שבוע ורוני נומה יכין מתווה. הרמתי טלפונים לחסידויות וביקשתי שיחכו שבוע ונקבל יחד מתווה מוסכם. אבל אז המדינה פוצצה את זה וההחלטה לפתוח הייתה של כל גדולי ישראל".
"צריך להבין שהלחץ מהשטח היה עצום. מוסדות חסידיים כבר נפתחו, גם חלק מהמוסדות הליטאיים. אנשים רצו תשובות והזרימו לרב שאלות", מספר מלמד בחדר בירושלים. "לא הייתה לו ברירה אלא להכריע והיה ברור שעם כל מה שאנחנו יודעים על הקורונה היום – לימוד תורה יותר חשוב. הרי לא יבטלו פה תורה עד שהנגיף ייעלם".
ההחלטה לפתוח את מוסדות הלימוד הייתה עוד קש על גב הגמל האומלל של מערכת היחסים בין החרדים לחילונים. בעוד שילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי יושבים בבתים, תלמודי התורה מלאים וזוכים להתעלמות בקריצת עין. אומרים שכשיהודי מוציא שם רע לבורא עולם – כלומר עושה משהו שפוגע בתדמית של שומרי המצוות - קוראים לזה חילול השם. אבל המושג הזה לא מרגש את יענקי.
"אמרתי לסבא שאומרים שזה חילול השם, והוא אמר לי שזה יותר חילול השם שתלמודי התורה סגורים. תמיד אפשר להגיד 'חילול השם'. אפשר לומר שזה שאנחנו לא הולכים לצבא – זה גם חילול השם. אנחנו לא נהיה חילונים בגלל מה שיגידו. לפתוח את בתי הספר בזמן קורונה זה הדבר הראוי. המדינה הייתה צריכה להביא מתווה, אבל באין־מתווה אנחנו נזהרים ומי שלא נזהר הוא פושע. יש עליו דין רודף. הרמטכ"ל יצא לאימון ענק בגבול ואמר שזה שווה גם אם יהיו אלף נדבקים. מבחינתנו זה אותו דבר. לימוד תורה זה דחוף כמו להיערך למלחמה. זה ערך שחשוב לנו. אני מבין למה חילונים לא מבינים את זה, אבל אנחנו לא שהידים שרוצים להדביק את המדינה בקורונה. אנחנו רצינו הסדר עם המדינה".
"זה כואב שהגענו כציבור חרדי להתנגשות הזו מול החברה הישראלית, מול המדינה. זה לא היה צריך להיות כך, עם טיפה הבנה הכול היה יכול להסתיים אחרת", אומר ישראל כהן, עיתונאי המקורב ליענקי וגם ללשכת ראש הממשלה. "אם ההנהגה הפוליטית, כולל ראש הממשלה, היו נזכרים קצת קודם ומבינים שמדובר בנושא הכי חשוב לרב ולציבור החרדי, היה ניתן למצוא פתרון. היו לומדים בחוץ, בחצרות, בקבוצות. אבל לא חיפשו להגיע לפשרה ולמתווה נכון שיאפשר גם את המשך הלימודים וגם שמירה על ההנחיות. החרדים זקוקים לנתניהו ונתניהו זקוק לחרדים, אסור להגיע לנקודה של פיצוץ ושני הצדדים מבינים את זה. יענקי צריך להיות פה גורם ממתן".
בכניסה לבית, צמוד לגרם המדרגות, יושבת 'קופת העיר בני־ברק', עמותת צדקה שמגלגלת מיליונים בשנה ומבטיחה לתורמים ברכות וישועות מהרב. בבית הצפוף מסתובבים בכל עת כמה מנכדיו ומניניו הרבים – מספרם נאמד בעשרות רבות – של הרב, ועל אף שהוא עדיין מתאושש ממחלת הקורונה, מספרים כי לפעמים הוא מתעורר בשלוש בלילה בשביל לשוב ללימוד התורה. במעלה המדרגות נעוץ שלט מתכת מוזהב שעליו כתוב כי אין כניסה לאייפון הטמא. בכל זאת, יענקי עצמו נכנס לווטסאפ כמעט מדי שעה. לצד טלפון כשר מסוג 'נוקיה', ישנו גם מכשיר חכם עם סינון.
"זה חלק מהניתוק של הרב מהחיים עצמם", מסביר מקורב. "ידוע שאי־אפשר להיכנס לרב עם שעון יד כי מבחינתו זה 'כלי אישה'. גם לא עם חולצה קצרה, אז יש שם חולצה ארוכה שאפשר ללבוש מעל לפני שנכנסים. הוא חי בעולם עתיק, אחר. אין לו מושג מה קורה בחוץ. יש מי שאומר שזה ניתוק לא בריא למי שחורץ גורלות, אבל הוא כל כולו מוקדש ללימוד תורה. זה הכי נעלה שיש".
המסלול שהפך את הרב קניבסקי מצדיק הספון בלימוד למי שעומד היום בראש הציבור החרדי, הוא המפתח להבנת דמותו של הנכד. לא מדובר במהלך טבעי של הדברים.
בעוד שבקרב החסידים האדמו"רות עוברת בירושה, בעולם הליטאי ההנהגה נבנית באופן שונה. לאורך השנים, הרוב המוחלט של המנהיגים הליטאים היו ראשי ישיבות ודיינים, אנשים שהיו מעורים בעולם שמחוץ לישיבות והעמידו תלמידים ופסקו הלכות. כך הרב שך שעמד בראש ישיבת פוניבז’, הרב אלישיב שהיה דיין ונחשב לגדול הפוסקים, והרב שטיינמן, נשיא מועצת גדולי התורה שלימד במשך 80 שנה. לעומתם, הרב קניבסקי חריג בנוף. הוא גדול הדור הראשון שלא לימד מעולם, לא עמד בראש ישיבה ולא החזיק בשום משרה בכירה רשמית. כמו דמות "הצדיק" מסיפורי הילדים, הוא לא מניח את ספר התורה מידו, לא מתערבב עם הציבור, וכפי שאומרים ברחוב החרדי - ככל הנראה הוא מעולם לא חצה את "גינת ה־93" הסמוכה לביתו בבני־ברק. אפילו את המעבר מחדרו הפרטי לבית הכנסת הסמוך הוא עושה דרך גשר סגור שנבנה במיוחד, שלא ייאכל על ידי ההמון הממתין לו.
התדמית המנותקת הזו לא קשורה לגילו של הרב, אלא אפיינה אותו מאז ומעולם. באחד הסרטונים שלו רואים בני זוג צעירים שפונים אליו ומספרים כי הם עתידים לגור בבית־שמש, והרב בטוח שזה באמריקה. במשפחתו מספרים כי הוא קורא מדי יום את העיתון ''יתד נאמן'', אבל גם גדולי מעריציו ומקורביו מודים כי הרב לא בקיא בהתנהלות היום־יום. כוחו הגדול נובע דווקא ממקום רוחני מיסטי, שבזכותו ברכתו של הרב מתקיימת. הרב גוזר – ואלוהים מקיים. וכך, בעוד הוא כמעט לא יוצא מביתו, הפך הרב קניבסקי למוקד עלייה לרגל של ליטאים, חסידים, ספרדים ואפילו חילונים ששיוועו לברכה. לעיתים הקהל נאלץ להסתפק במילה בודדת - בו"ה - ראשי תיבות של ברכה והצלחה. "לא מדובר חס ושלום באדם לא חכם", אומרים ברחוב הליטאי, "להפך. זו החלטה מודעת להתנתק מהעולם ולמלא את הראש אך ורק בדברי תורה. אין לו שום פרט בתודעה שאיננו תורני ולכן אין לו מושג בענייני חול".
אפשר לומר שהרב קנייבסקי הוא מעין באבא־ליטאי, למדן שהפך לקמע שכולם רוצים בקרבתו. שאלות אישיות הופנו אליו מכל העולם עוד מראשית שנות ה־90 וכבר אז הגיעו מכל המגזרים ומכל רחבי הארץ, הרבה מעבר לגבולות הגזרה החרדיים. את הרב שואלים הכול – עם מי להתחתן, האם לעבור ניתוח ואיפה לקנות דירה. הרב עונה מתוקף כוח עליון כלשהו, ולא בגלל בקיאות בפרטים או לימוד של הסוגיה. "יכולים להיכנס שני חולים עם אותה מחלה ובאותו מצב בדיוק ולאחד הוא יגיד ללכת לניתוח ולאחר לחכות", מספרת לאה, תושבת העיר. "זה משהו שבכלל לא מתיישב עם הראש הליטאי הרציונלי. אבל זה עובד. אצלנו במשפחה מעולם לא התקבלה החלטה בלי לשאול את הרב. הוא לא אדם מנומק, הוא אף פעם לא נואם, אין לי מושג אם יש לו דעות אמיתיות על דברים או שהכול עובד לפי אינטואיציה שמחוברת עם השכינה".
אלי ביתאן, פרשן ומגיש ב'כאן מורשת', מסביר: "אנחנו רגילים להנהגה חרדית דומיננטית כמו הרב שך והרב עובדיה שהיו מעורבים בכל פרט פוליטי. יש להם עמדה בכל תחום והם מנהלים מטבחון של יועצים. קניבסקי לא חלק מהמשחק הזה. לא מעניין אותו לנהל או להנהיג. הוא לא קורא את החומר, לא לומד הצעות חוק על בוריין. לא בטוח שהוא באמת ער למוטת הכוח שלו. רוב השנים הוא היה דמות אהובה מאוד, אבל אף אחד לא חשב שהוא יהיה מנהיג פוליטי. השטח אוהב אותו ומצביע ברגליים. על פי ההיגיון הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין היה אמור לרשת את המנהיג הקודם כי הוא נשיא מועצת גדולי התורה, ראש ישיבה בכיר ושולט בכלי הממסד הוותיקים. אבל הציבור בחר ללכת אחרי הכריזמה של הצדיק קניבסקי. הוא הרב הכי נערץ בישראל. מוכרים מחזיקי מפתחות עם תמונה שלו. שום רב ליטאי לא הגיע לשם".
עד לפני כמה שנים, מי שעשתה את החיבור של הרב לעולם הממשי – ולמעשה הייתה הדמות החזקה בבני־ברק - הייתה רעייתו של הרב, הרבנית בת שבע קניבסקי, בתו של הרב אלישיב. הרבנית הייתה אושיה בזכות עצמה שחילקה ברכות, עסקה בשידוכים וקיבלה קהל באלפים. בשונה מבעלה, היא הייתה מעורבת בחיים בבני־ברק, וניהלה את העסק ביד רמה. לאחר שנפטרה ב־2011, בן הזקונים של הרב, שוקי, עבר לגור בצמידות אליו, והנכד הבכור של בן הזקונים, יענקי, הפך ליד ימינו ותפס פיקוד.
"יענקי הוא נטע זר בבית. הוא לא דומה לשאר בני המשפחה", מספרים בבני־ברק, "בהתחלה הייתה מתיחות. מי יהיה המוציא והמביא. למי יהיו יותר שעות עם הסבא. הנכד אריה (בן דודו של יענקי – חא"ס) שלט שם יותר לפני יענקי, והיום זה התהפך. זה הגיע למצב אבסורדי שבו באחד מחגי פסח יצאה תמונה של הרב עושה בדיקת חמץ פעם אחת עם יענקי ופעם אחת עם אריה. בשביל שכולם יהיו מרוצים".
כך או כך, גם תומכיו וגם מתנגדיו של יענקי מסכימים כי הוא זה שהפך את הסבא שלו מהצדיק הכי נערץ בארץ למנהיג של ממש, שעומד בראש הציבור הליטאי. "יענקי רצה לתרגם את הפופולריות של הרב לנכסים פוליטיים. להפוך את סבא למספר אחת", מסבירים בסביבתו. "הוא לקח את זה על עצמו למרות שניסו להוריד אותו מזה, אבל זה הכישרון שלו. מבחינתו זה מה שהשטח רוצה. הוא אומר שאם סבא לא יודע לעשות פוליטיקה אז זה עליו והוא לא מסתיר את זה. הרב אומר את הקודש ואת החלטתו צריך לממש ויענקי יתעסק עם כל השאר".
יענקי עצמו מודה כי הוא הפוליטיקאי של המשפחה, אבל מכחיש בעקשנות טענות לפיהן יש לו איזושהי השפעה על ההחלטות של הרב. "אני לא הפרעתי לסבא להיות גדול הדור", הוא אומר בממזרות. "אני הנכד של הרב מגיל אפס. זה משהו שהולך איתי כל החיים. עיקר התפקיד שלי רוב הזמן הוא להכניס לרב שאלות של יהודים מכל העולם. אבל כן, אני הבאתי לבית משהו אחר. אין פה מאבקי כוח. לא לקחתי לאף אחד שום דבר, כי מה שהבאתי לא היה פה קודם. מה למשל? העסקנות הציבורית. אני יודע לתפעל את זה, אבל אם אני לא סגור עם הרב מאה אחוז זה יתפוצץ לי בפנים".
ברחוב החרדי נהנים להסביר איך יענקי "עזב את הבריתות של העולם הישן והתחיל לייצר חיבורים לעולם החדש". הוא עשה זאת בצורה מחושבת, והכין את הקרקע לכך שסבו יירש את מקומו של הרב שטיינמן עוד לפני פטירתו. "עוד לפני שהרב שטיינמן נפטר הייתה על הרב קנייבסקי כתבה גדולה בעיתון 'משפחה'. אם 'יתד נאמן' מחרימים את משפחת קניבסקי והולכים עם אדלשטיין, אז יענקי ימצא אתרי אינטרנט שילכו איתו או עיתונאים שיצייצו בטוויטר".
לא כולם אהבו את זה. "חלק מהאליטה הליטאית התייצבה נגד הנהגת הרב קניבסקי עוד בחיי הרב שטיינמן, המנהיג הקודם", מסביר ביתאן. "היו הרבה שהרימו גבה מול הילד הזה שדוחף את סבא שלו. מבחינתם שיהיה גבאי של הסבא, וישחרר את הפוליטיקה. ראשי הישיבות לא הסכימו בהתחלה לדבר עם קניבסקי הילד. והוא כל הזמן אמר, ובצדק, שהשטח איתו".
יענקי קניבסקי רשום כאברך, רעייתו טובי מורה לחינוך מיוחד. לשניים ארבעה ילדים. בבוקר הוא מעביר שיעור בפתח־תקווה ובערב שיעור בזום לחבורה מצומצמת שלומדת יחד את הדף היומי. הכסף הגדול שמגלגלת ‘קופת העיר’ מעלה לא מעט שאלות אתיות לגבי השימוש בדמותו של הרב. את הפרסומות שלה וההבטחה לברכות תמצאו לא רק בעלונים בבני־ברק, אלא גם באינסטגרם ובפייסבוק. בסביבתו של יענקי מביעים אי־נחת. "הם עושים עבודת קודש, אבל להגיד שזה משוש חיינו? ממש לא. אבל בסוף זו העמותה היחידה בקורונה שרק צמחה".
החיבורים הפוליטיים של יענקי היו מאוד חכמים. ראשית עם משה גפני, שעומד בראש דגל התורה ובעצמו נאבק בכל מיני גורמים במפלגה. גם אריה דרעי הוא בעל ברית חזק ופועל עם יענקי בתיאום מושלם. "ברור שיש לי יחסים אישיים טובים עם דרעי וגפני", מודה יענקי, "זה משהו שבונים שנים רבות. דרעי תמיד בא לרב, בלי קשר אליי, אבל אם הוא צריך משהו הוא מתקשר אליי ואם הוא יודע שיש לו עם מי לדבר יהיה שיתוף פעולה".
דרעי, מצידו, הביא לעצרות הבחירות של ש"ס בדרום תל־אביב ובבת־ים את הרב קניבסקי ולא רק רבנים ספרדים. בגלל הפופולריות הגדולה שלו בקרב הציבור המסורתי, דרעי האמין כי הנוכחות שלו תגרום למצביעים לשים את הפתק הנכון בקלפי - במקרה הזה ש"ס, ולא יהדות התורה.
החזון הפוליטי של יענקי הוא שכל החרדים ירוצו במפלגה אחת. "כשהרב בא לעצרת בחירות הוא אומר אמן וזה מספיק לציבור. באים לנשק לו את היד, להגיד לו שם לתפילה, ולא צריך יותר מזה", אומר ביתאן. "הממסד הליטאי הקלאסי לא אוהב ולא מקבל את זה. ראשי ישיבות גדולות כמו סלבודקה, חברון ופוניבז' - לא אוהבים את התוצאה. אבל זה משבר של העולם הישן ויענקי משחק משחק אחר לגמרי".
יענקי עצמו מתעקש שגם אם הוא מלכלך את הידיים בפוליטיקה, זה אך ורק כי הוא מייצג את הקול האותנטי של הרב. "אי־אפשר לחייב את הרב להגיד משהו", הוא מספר, "אני לא אומר שאני לא מבין בפוליטיקה אבל מה שאני מביא מבוסס על משהו אמיתי. בניגוד למה שחושבים אי־אפשר למכור לוקשים בציבור החרדי. היום כולם יודעים הכול. מזהים את מה שלא אמיתי ממטר. אנשים לא סתומים. לפני הקורונה הרב נחשף למאות איש ביום, זו לא דמות שאף אחד לא רואה ולא שומע. אם גפני או דרעי יודעים שזה פייק ובעצם אני מדבר בשמו, ברגע שזה לא היה מתאים להם הם היו עושים פרסה".
מכת המחץ שהובילה לחיזוק הכוח של יענקי באופן דרמטי הייתה הבחירות לרשויות המקומיות ב־2018, שבהן הוביל קניבסקי הצעיר בברכת הרב הפיכה של ממש בכל הערים החרדיות המרכזיות. משה ליאון ניצח בירושלים בברכת הרב ובדחיפת הנכד, אף שהוא עצמו איננו חרדי.
"בכל פעם שאני נכנס אליו לחדר הקטן והספגני ורואה אותו שקוע בלימודו, מנותק מכל העולם, יש לי דמעות", מספר ליאון. "ראיתי איך מילה אחת שלו משפיעה על עשרות אלפי אנשים. זה משהו מאגי, בלתי ניתן להסבר. הקשר השוטף מול הרב מתבצע באמצעות נכדו, יענקי. למרות גילו הצעיר והאחריות הרבה המוטלת על כתפיו הוא מנהל את הכול בתבונה וברגישות. לתחושתי, הוא נצמד תמיד למה שהסבא אומר. כל מי שהיה אצל הרב יודע שההחלטות תמיד ניתנות במילה אחת או שתיים, בלי אפשרות ערעור. אף פעם זה לא משנה מה הנכד רוצה, משנה מה הסבא אומר. למרות גילו הצעיר, אני רואה בו חבר טוב וחושב שהוא ממלא את תפקידו בצורה מעוררת כבוד שמסייעת רבות למגזר החרדי".
הסיפור חזר על עצמו בבני־ברק. מי שיועד להיות ראש העיר הוא מנחם שפירא, ליטאי שכיהן עד אז כסגן ראש העיר ושלט במנגנון העירוני. אבל יענקי הביא את אברהם רובינשטיין, איש של קניבסקי שאין לו ניסיון דומה, והתמיכה הזאת הביאה לו את הניצחון בבחירות.
אבל הציר המשמעותי ביותר בתקופה הזו הוא ככל הנראה לשכת רה"מ. יענקי יודע לשמור איתה על קשרים, וראש הממשלה מרים טלפונים כשצריך. הברית הפוליטית הוותיקה בין הליכוד למפלגות החרדיות אמנם נראית איתנה, אבל בימי המגפה גם היא נסדקת. הבקשה להעלות קנסות לבתי ספר שפתוחים כשאסור מ־5,000 שקל ל־25,000 עוררה את זעמם של הפוליטיקאים החרדים. הם חשו נבגדים, אבל לא יכלו לייצר משבר פומבי. נתניהו מצידו כועס על ההתנהלות הזחוחה במגזר. יש שמאמינים שכל הרעש הזה הוא רק הסחת דעת. על מנת להרגיע את הכעס בציבור, נדמה כאילו ישנה החמרה באכיפה, אבל למעשה בין החרדים לנתניהו מתקיים תיאום מלא.
"הציבור החרדי חי בשלום עם נתניהו ובגדול איתו מאה אחוז", מסביר יענקי, "יכול להיות שהוא כועס אבל אנחנו לא עובדים לפי הכעס שלו. לרב אין כאלה חשבונות. ההשקפה החרדית לא שם. אנחנו נאבקים על חוק הגיוס למרות שאנחנו מפסידים מזה וזה מוריד לנו. אבל זה מקום שאנחנו אומרים, אין ברירה. לא משנה מה המחיר. ולימוד תורה זה אותו דבר. אנחנו לא רוצים מרד, אנחנו מתחננים להגיע להסכמות, אבל לא נוותר על היקר והקדוש לנו".
מבקריו של יענקי לא עושים לו הנחות, וטוענים כי הפתיחה השנייה של תלמודי התורה נעשתה בדחיפתו. "הוא רצה שלזיידע (סבא) תהיה המילה האחרונה. היו חיידרים פתוחים גם קודם, אבל לא מהמקפצה כמו בהחלטה רשמית. זה בלגן. ההחלטה לפתוח בסגר הראשון באמת הייתה של הרב כי במוח שלו יש רק הגדרות הלכתיות והקורונה לא נכנסה לשום הגדרה. אבל ההחלטה הנוכחית היא לא ברק משמיים. הרב אדלשטיין תפס יותר מדי תאוצה בציבור. פתאום הייתה לו נוכחות תקשורתית והם היו חייבים להחזיר את סבא למפה. הסנטימנט ברחוב החרדי זה בואו נשים פס על כל העסק, ושם היה יענקי".
מוקדם מדי לנבא איזה מקום יתפוס הצעיר הנחוש בציבוריות הישראלית גם אחרי עידן קניבסקי הסבא, אבל בסוף, במגזר החרדי עצמו, פחות מתעניינים ביכולותיו הפוליטיות של יענקי או במה חושבים בעולם החילוני. הבעיות הפנימיות הן שבוערות, ומגיעות לפתחו של הנכד בכמויות. "אני מבין שאני כתובת לכל המופלים והאומללים ואני מנסה לעזור, אבל בסוף אני קודם כל המשמש של הרב. אין לי איך לפתור את כל תחלואי המגזר", אמר קניבסקי למקורביו.
אלי ביתאן מדגיש דווקא את האחריות כלפי הציבור שלו, שבאה יחד עם הכוח שהנכד מרכז. "עם כל האמפתיה והאהדה שיש לי כלפי יענקי כצעיר מוכשר וחד שמתווך בין הסבא, הציבור והפוליטיקאים - אסור לשכוח שהוא היום חלק מהממסד החרדי, ובין הבכירים בו. לממסד החרדי הזה, שנשלט בידי מנהלי עמותות גדולות ואנשי עסקים בתחום החינוך, יש אחריות רבה על מצבם של החרדים עצמם - הנשים, הילדים, העניים והחלשים האחרים, שהם רוב רובו של המגזר החרדי. נוח לדבר על דמויות כאלו ואחרות בלי להיות ער למשמעות ההנהגה שלהן, שפעמים רבות כוללת השלמה עם עוולות ופגיעות בתוך המגזר פנימה - דבר שאסור לנו להשלים איתו בעד שום תירוץ שבעולם".
