"בבהילו יצאנו ממצרים" קוראים יהודים רבים, יוצאי צפון אפריקה, בפתיחת ליל הסדר, בזמן שהצלחת עמוסת הסמלים והמצות עוברת מעל ראשיהם של הסועדים.
כתבות נוספות למנויים:
בשלהי מלחמת העולם השנייה, ה"בבהילו" המסורתי של העדה קיבל פרשנות מעניינת ברבאט שבמרוקו. "בבהילו במהרה באו האמריקנים", כותב גיבור הסיפור שלנו נסים בן שמעון, שחי שם באותה עת. "הא לחמא הפנים הכחושות האלה שהיו לאבותנו בבהלה מהיטלר: כל דכפין יתהלך בפחד, כל דצריך ברעדה בורח... לשנה הבאה בשלווה... לשנה הבאה בפלשתינה כבני חורין".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
4 צפייה בגלריה
ההוצאה החדשה והמקורית של ההגדה. ''יש כאלה שזה לא יעבור להם חלק בגרון''
(צילום: דנה קופל)
בן שמעון שומע על המאורעות הקשים באירופה ואת דאגתו הוא מתרגם לטקסט יצירתי ופורץ דרך. באמצעות המבנה של הגדת פסח הוא מגולל את סבלות היהודים בתקופת השואה מנקודת מבטם של יהודי מרוקו. "מה נשתנה" המסורתי הופך ל"מה נשתנה הלילה הזה מליל שלושים ותשע?" והתשובה המשעממת, "הלילה הזה כולו מצה", הופכת ל"שבלילות ההם אפילו לדבר לא יכולנו, אבל הלילה הזה איננו פוחדים". גם השורה האלמותית "עבדים היינו לפרעה במצרים" הפכה ל"עבדים היינו להיטלר הצורר" ב"הגדה די היטליר", או "הגדת היטלר" בתרגום לעברית.
הטריגר ליצירת ההגדה, שנכתבה ביהודית-ערבית, הוא ככל הנראה המפנה במלחמה בצפון אפריקה, שבישר את הצלתם של היהודים שחיו שם, וקיוו לגורל דומה עבור אחיהם באירופה. את ההגדה חיבר ברבאט אותו נסים בן שמעון, והיא בגדר אוצר בלום שהיה מוכר למעטים, בעיקר באקדמיה. עכשיו התרגום המלא, לצד הטקסט המקורי ביהודית-ערבית, יוצאים כספר בהוצאת "מנגד".
"מהרגע שנתקלתי בטקסט הזה הבנתי שזה משהו שחייב לצאת לאור, שאין מצב שהוא יישאר רק בתוך אוספים", מספר יוני שניצר, דוקטורנט למדעי היהדות שיזם והפיק את הוצאת הספר. "הגעתי לכתב היד הזה בחיפושים אחרי טקסטים במסגרת המחקר שלי, שבכלל עוסק בקבלה. מיד הבנתי שזה סיפור מיוחד וחיפשתי מי חקר את הנושא. ככה הגעתי לד"ר אבישי בר אשר, שתירגם את ההגדה במסגרת מאמר שכתב. אמרתי לו בכנות: 'תירגמת טקסט מדהים, אבל התרגום פורסם במאמר שאפילו אמא שלך לא קראה. בוא ננסה להוציא את ההגדה הזו החוצה'.
"הוא מיד התגייס למשימה, ולאט-לאט מצאנו עוד שותפים לשיגעון. פתחתי הד-סטארט לגיוס כספים המוני מהארץ ומהעולם, והמו"ל של הוצאת 'מנגד', מרון ארן, התעקש שנשמר את ההגדה המקורית לצד התרגום. אחרי עבודה מאומצת היום כל אחד יכול להיחשף לסיפור הנפלא הזה".
מה אנחנו בעצם יודעים על מחבר ההגדה?
"האמת היא שכמעט כלום. חתום עליה אדם בשם נסים בן שמעון, אבל זה נשמע יותר כמו שם שלקוח מעליות לתורה בבתי הכנסת ופחות כמו שם מלא. על הכריכה, בנוסף לשם המחבר, כתוב בצרפתית 'סימון קוופר', כלומר שמעון הספר. אז אולי אותו נסים היה בנו של ספר בשם הזה, או שזו הייתה כתובת לאיסוף עותקים או אולי מוציא לאור מקומי. המחבר ידע ערבית-יהודית, צרפתית ומרוקאית, ובלי ספק היה מעודכן במאורעות המלחמה. רואים שגם הייתה לו הבנה פוליטית, כי בטקסט יש תמיכה בבעלות הברית, הזדהות עם דה גול ותנועת הרזיסטנס שהתנגדה לנאצים.
"אבל התמונה שעולה מהטקסט גם חלקית. למשל, ניכר שהמחבר לא ידע על מחנות ההשמדה. אנחנו משערים שהוא כתב את הדברים בסוף 43', כיוון ש'מבצע לפיד', המבצע שבו הגיעו הכוחות הבריטים והאמריקנים לצפון אפריקה, מקבל לא מעט נפח. גם ביטול חוקי הגזע על ידי דה גול בצפון אפריקה מקבל התייחסות, וזה קורה רק במרץ 43'".
"אף אחד לא ממש יודע איך ההגדה התגלגלה לידינו", אומר שניצר. "ד"ר בר אשר התוודע אליה דרך חוקר אחר, פרופ' דוד רוסקיס, וההנחה היא שאחד העותקים הגיע עם העולים מצפון אפריקה. התקווה שלנו היא שבעקבות יציאת הספר בעברית, באנגלית ובצרפתית אולי נגיע לקצה חוט ונפצח את התעלומה".
איך אפשר לדעת בוודאות שלא מדובר בזיוף?
"קודם כל, הטקסט הוא חלק מחיבורים המאפיינים את התקופה דוגמת 'מגילת היטלר' שאותה אנו יודעים מי חיבר ומתי. כמו כן, בחינת הנייר וסגנון הדפוס תואם את התקופה, ויש גם ויזה של הצנזורה הצרפתית על עמוד הכריכה. אגב בספרה של מיכל שרף 'מגילת היטלר בצפון אפריקה', היא מתארת עוד חיבורים מהתקופה וביניהם עוד חיבור שיצא תחת מוציא לאור בשם Simon Coiffeur, אותו 'שמעון הספר'.
"ואחרון חביב, במהלך העבודה שלנו על הפרויקט מצאנו פה ושם אנשים שציינו שיש להם את זה בבית, כלומר שמשפחתם הביאה איתם עותק של החיבור ממרוקו. ובעיקר: אני לא רואה סיבה הגיונית למה לזייף דבר כזה. אבל זו שאלה מעניינת בהחלט".
לגבי המחבר הכמעט אנונימי, אומר שניצר בסיפוק: "אני חושב שלא מדובר באיזה מקובל או צדיק גדול, ואני גם חושב שהוא קצת רצה להישאר אלמוני. היו בצפון אפריקה כל מיני טקסטים שהתייחסו לאירועים באירופה, והוכנסו לתוך תבנית מסורתית. למשל אותה 'מגילת היטלר', חיבור דומה ל'הגדת היטלר', נכתבה על בסיס מגילת אסתר על ידי אשר חסין בקזבלנקה. רק שהמגילה כתובה ברצינות גמורה, בשפה מאוד גבוהה. כאן ההגדה כתובה בלשון נגישה, בגובה העיניים, בצורה כמעט משעשעת. זה משהו שכל אחד יכול לקרוא מהתחלה ועד הסוף. מכל קטע בהגדה אפשר ללמוד המון על הדמות המסתורית הזו. למשל בארבעת הבנים הוא מבטא את התפיסה שלו לגבי המדינות שמשתתפות במלחמה. בשבילו החכם זו אנגליה, הרשע זה היטלר, התם זו אמריקה, וזה שאינו יודע לשאול הוא 'מוסוליני שאינו ראוי שנדבר עליו'.
"שוחחתי עם ניצולי שואה מאלג'יריה, מספרים שמוסוליני כונה 'חמור' בצפון אפריקה. כשהמחבר בוחר את הדימוי הזה, הוא בעצם מצליח לאחוז את הלך הרוח באותה עת. אני חושב שהוא לא היה אדם מאוד הלכתי, אבל כן אדם מאוד מאמין".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אם בהגדה כתוב 'ונצעק' והכוונה היא צעקה לאלוהים, אצלו זה הופך ל'ונצעק לרוזוולט יתברך שמו'. ב'והיא שעמדה' לא הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם אלא 'בעלות הברית הצילונו מידם'. וגם בקריאת ההלל, הוא לא מהלל רק את אלוהים אלא את רוסיה, את סטלין, את אמריקה, את דה גול, את בעלות הברית. זה בהחלט אמיץ ליטול כזו חירות ולייחס לאנשים טקסטים שמיוחסים לאלוהים. הוא רצה לכתוב סיפור אופטימי, עם סוף טוב, למרות שכשהוא כותב את הטקסט אין לו באמת מושג לגבי היקף ההשמדה".
הוא גם לא יודע שיהיה סוף טוב. זה מוקדם מדי.
"בעיניי זה החלק הכי יפה. הוא לא יודע איך זה ייגמר, אבל מרשה לעצמו לקוות ולהתפלל, והוא מתרגם את משאלת הלב שלו לטקסט. בעלות הברית אמנם בצפון אפריקה, אבל לא ברור איך הדרמה באירופה תסתיים. המחבר המסתורי הזה מספר פה שני סיפורים - גם מה קורה בצפון אפריקה וגם מה הוא היה רוצה שיקרה באירופה. היצירתיות שלו מדהימה. בסיפור המסורתי מי שיצא ממצרים זה אנחנו, ובגלל שמיהרנו והלחם לא החמיץ אנחנו אוכלים מצות. אצלו יש טוויסט. האיטלקים שתמכו בנאצים מגורשים ממצרים, ובגלל החיפזון לא הספיק לתפוח להם הבצק למקרוני ולספגטי. יש פה דוק נהדר של הומור. גם בעשרת המכות הוא בוחר לתאר את אימת המלחמה. מבחינתו דם, צפרדע וערוב הופכים לבהלה, הפצצות, הפלת ולדות או הסתתרות במרתפים".
יוני שניצר (38) מתעקש שהוא לא הסיפור, אבל בדרכם חייו משתלבים בצורה מרגשת עם רוח ההגדה. הוא נולד באוסטרליה, עלה לישראל כילד, ועבד שנים רבות בסוכנות היהודית, בארגון "תגלית" ובארגון StandWithUs שעושה הסברה לפעולות של ישראל בעולם. היום, הוא עדיין מסייע לארגונים ועמותות לספר את הסיפור שלהם, אך מתמקד בדוקטורט שלו במדעי היהדות.
"עזבתי את עולם העמותות. במקום לספר לעולם למה אנחנו בסדר רציתי לספר לעצמנו למה אנחנו בסדר. אני לא יודע מה יותר קשה, אבל אני יודע מה יותר חשוב. התשוקה הזו הניעה אותי גם לספר סיפורים פחות מוכרים אך חשובים בהיסטוריה שלנו".
החיבור בין מזרח למערב אפיין את הבית שבו גדל שניצר, וזה גם חלק מהחזון שלו היום. "אני גדלתי בבית שמימש את קיבוץ הגלויות הלכה למעשה. ההורים שלי אוסטרלים, וכשהם חזרו בתשובה היה להם מוזר שהם צריכים לבחור מנהגים - או אשכנזי או ספרדי. אבא שלי הולך לפי הרב עובדיה יוסף, אבל הספר האהוב עליו הוא של הרב דב סולובייצ'יק מארצות-הברית. היכולת להיות בן בית בכל המגוון והעושר שיש לתרבות היהודית להציע זו מתנה, ובעיניי ההגדה עושה בדיוק את החיבור הזה".
4 צפייה בגלריה
''תמיד נעדיף לקרוא פיסת היסטוריה שכתב בזמן אמת בן אנוש עם לב פועם מאשר לקרוא ספר היסטוריה''
(צילום: איי פי)
גם ההוצאה המחודשת של "הגדת היטלר" משמרת את אותה רוח שחוצה תרבויות ומדינות. היא יוצאת בימים אלו גם בארה"ב, ובקרוב יושלם גם התרגום לצרפתית. "מה שזירז אותי לעשות את זה הוא תחושת הגורל המשותפת שמגיעה מרבאט ועד ברלין. את השותפות הזו רציתי לשמר. היה לי חשוב שהטקסט יהיה גם באנגלית כי חלק עצום מהעם היהודי נמצא שם, והם שם בשביל להישאר. אז אם הטקסט חשוב לעם היהודי, הוא חשוב לכל חלקי העם".
בעוד שהכריכה הישראלית של ההגדה היא מאוד מסורתית, בגרסה באנגלית שאפשר לרכוש באמזון נראה מטוס אמריקאי טס מעל לפירמידות בתמונת שחור-לבן. "הם הלכו על תמונה הוליוודית, הכי רחוקה מההגדות שאנחנו מכירים. אבל זה הגיע לעיתונות שם, והתקשרו למוציא לאור שעובד איתנו מהספרייה של הקונגרס האמריקני. מתברר שיש להם אוסף של ספרים יהודים-ערבים אבל אין להם את 'הגדת היטלר'. מבחינתי עשינו היסטוריה. לקחת סיפור חוצה יבשות ולגרום לו גם היום לחצות יבשות. זה דבר מדהים"
שניצר מאמין בכוח של סיפור להישאר על-זמני, נצחי. "תמיד נעדיף לקרוא פיסת היסטוריה שכתב בזמן אמת בן אנוש עם לב פועם מאשר לקרוא ספר היסטוריה. לכן 'יומנה של אנה פרנק' כל כך משמעותי ועובד. יש לנו פה מסמך של יהודי שחי במרוקו ומתעד בעצם את החוויה והדאגה שלו בכלים שיש לו - שאלו הכלים המסורתיים. לא משנה אם זו אמת אובייקטיבית, אבל ככה הוא ראה את המציאות ולכן זה אוצר. יש מי שיכול לראות את השילוב הזה, של הגדה מקודשת עם היטלר, מעשה חוצפה. יש כאלו שזה לא יעבור להם בגרון. בעיניי זה גאוני.
"חלק מאוד משמעותי עבורי, כמי שרוצה לייצר סיפור יהודי שלם ומגוון, הוא הצוהר שהטקסט פותח להגות של יהדות צפון אפריקה. למשל השעטנז בין אקטואליה לדברים מקודשים ומסורתיים קיים בצפון אפריקה באופן דומיננטי, אבל פחות ביהדות אשכנז. השילוב של המודרני והמסורתי, הפתיחות שמאפשרת את החיבור הזה, היא בשורה לחברה הישראלית גם בימינו. דבר נוסף הוא שבצפון אפריקה היהודים מודעים לעושר של התרבות שלהם וגאים בה, אבל הם תמיד רצו ללמוד מה קורה מעבר לים. אנחנו לא רואים את החיפוש הזה כמעט באירופה. שם הם התמקדו בעיקר בעצמם. כך סיפורי הבעל שם טוב תורגמו לערבית ובתוניס נכתבת קינה על פרעות קישינב".
בסופה של ההגדה ישנו מאמר קצר שכתב שניצר עם אביו, פרופ' אברהם שניצר, שמסכם את מאורעות המלחמה והשואה בקרב יהודי צפון אפריקה. "לצערי גם היום אנחנו יודעים לספר בעיקר על שואת יהודי אירופה, אבל לא על מה שקרה באפריקה. הוספנו את החלק הזה בשביל לחזק את הקשר האמיץ וההתעניינות ההדדית בין התרבויות. 'הגדת היטלר' היא שילוב מהמם של מהפכנות ומסורתיות, של תרבות שצומחת מלמטה כאוונגרד אבל רלוונטית גם אחרי יותר משבעים שנה. אי-אפשר להישאר אדישים אליה.
"בעיניי החברה הישראלית ממש נמצאת בצומת משמעותי, שבו יש די פתיחות וסקרנות בשביל להכיר וליהנות מכל העולמות, ומבחינתי זה אומר שזו העת המושלמת ליזמות התרבותית" .
אז מה הדבר הבא?
"אני מקווה ש'הגדת היטלר' תיכנס לתוכנית הלימודים ולמערכת החינוך, ובינתיים אני ממשיך לחפש סיפורים, פרשנויות וטקסטים אחרים שנדחקו אל השוליים ולתת להם את הבמה".
פורסם לראשונה: 07:52, 19.03.21
