כשד"ר גלית בן טובאל (53) גילתה את המילה "משיח" בכתבים מצריים עתיקים, לבה החסיר פעימה. כחוקרת ותיקה של התרבות המצרית הקדומה ושפתה, היא הבינה בחושיה, שהמילה הזאת תשנה את כל שאנחנו יודעים על יציאת מצרים המקראית.
כתבות נוספות למנויים:
באותה עת היא כבר הייתה עמוק בתוך קריירה שנייה כיועצת ארגונית וכמרצה לניהול ומנהיגות במרכז הבינתחומי, וכמעט זנחה את כתבי החרטומים שאותם חקרה בצעירותה. אבל אז התקשר אליה במאי סרטי התעודה האמריקני, טימותי מהוני, וביקש את עזרתה בפענוח כתבים מצריים עבור סרט שהוא עבד עליו בשם "דפוסים של הוכחות" (Patterns of Evidence).
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שיחת הטלפון של מהוני, ששאף להוכיח בסרטו שיציאת מצרים אכן התרחשה במציאות, תפסה את בן טובאל על האי היווני פארוס, לשם נסעה כדי להתאושש מגירושים כואבים. כך יצא שהיציאה האישית שלה לחירות הובילה לפענוח מערכת הצפנה של שמות הדמויות בספר שמות, השופכת אור מפתיע על יציאת מצרים.
הגילוי הזה הוביל אותה למסע חובק עולם שנמשך שש שנים, ובסופו הגיעה למסקנה שיציאת מצרים אכן התרחשה במציאות, אבל קצת אחרת ממה שחשבנו. לאחרונה יצא לאור ספרה המרתק, "צופן משיח" (הוצאת צמרת, להשיג באתר oneness.site או צופןמשיח.קום), רומן אוטוביוגרפי על קורותיה של חוקרת צעירה שיוצאת למסע הרפתקאות בעקבות חיפוש אחר האמת על יציאת מצרים והיעלמותו של משה רבנו על הר סיני.
עלילת הספר הארוכה והפתלתלה שמתחילה באתיופיה - שם לפי אחת הסברות בקרב תיאולוגים, נמצא ארון הברית - ומסתיימת ביוון, מביאה תיאוריה מסעירה שמציעה תשובות אפשריות לשאלות שעולות בהקשר של הסיפור התנ"כי: מה באמת התרחש ביציאת מצרים? האם הייתה קריעת ים סוף? איפה נמצא הר סיני? ומה הסיפור של ההגדה של פסח?
"לפני שש שנים, כשהתגרשתי ונסעתי לפארוס למצוא מחדש את השמחה והשלווה ולהשתחרר מהכעסים ומכאב הלב שליוו אותי בשנים שקדמו לפרידה, קרה הנס ששינה את חיי", היא מספרת.
"קיבלתי טלפון מהבמאי האמריקני וחזרתי לעסוק בכתבים המצריים. יש חוקרים שטוענים שאם לא מצאנו עדויות לכיבוש הארץ מבחינה ארכיאולוגית, סימן שלא היה כיבוש כזה. אותי זה לא שכנע, אני תמיד החזקתי בגישה שיציאת מצרים התרחשה במציאות, ויש ממצאים שמוכיחים זאת".
אילו ממצאים?
"סיפור יציאת מצרים מופיע בכתבים המצריים העתיקים באופן שתואם חלקים שלמים מספר שמות, ומי שיודע את שתי השפות, כמוני, יכול לראות את זה בבירור. יש פפירוס שמתאר את עשר המכות בדיוק לפי הסדר שלהן בספר שמות. הבעיה שהזמנים לא תואמים, ולכן השאלה נותרה פתוחה".
הפירמידות במצרים הן לא הוכחה טובה מספיק ליציאה מעבדות לחירות?
"הפירמידות לא מוזכרות בסיפור התנ"כי. בתורה כתוב שהעבדים העבריים בנו את פיתום ורעמסס, לא כתוב שאלה הפירמידות".
אם כך, מה האמת בהגדה של פסח ומה אגדה?
"לדעתי הכל אגדה. הסיפור כפי שהוא מופיע בתנ"ך לא מוזכר בהגדה של פסח, וגם משה לא מוזכר בה. איך יכול להיות שהגיבור המרכזי של הסיפור לא נמצא שם? ההגדה היא פרשנות הרבה יותר מאוחרת של אנשים, נקרא להם בני השמש (ראו בהמשך), שהיה להם אינטרס להעלים את חלקו של משה בגאולה של עם ישראל. להגדה יש את המקום שלה במסורת היהודית, אבל אי-אפשר להתייחס אליה כאל ספר היסטוריה".
את הספר שלה כתבה ד"ר בן טובאל שלוש פעמים עד שהגיע לגרסתו הסופית כרומן אוטוביוגרפי, ולא במקרה גם לגיבורת הספר קוראים גלית. "הרגשתי שזה השם הנכון לגיבורה, כי בסוף כתבתי את הסיפור שלי, ואין שם יותר מתאים, כי גלית זה לגלות. אחרי שעברתי את כל הגלגולים של הכתיבה, קיבלתי אומץ לצאת עם החשיפה הזאת", היא אומרת.
למה היית צריכה לכתוב את הספר שלוש פעמים?
"בפעם הראשונה כתבתי אותו בלשון אקדמית, כמו שאני יודעת, אבל כשהגעתי להוצאה לאור העורך אמר: 'את מטילה פה פצצה, איך הגעת לזה?'. כשסיפרתי לו על המסע שעשיתי בעקבות התגליות שלי, הוא ביקש: 'אני רוצה את הסיפור שלך'. חזרתי הביתה, כתבתי את הספר פעם שנייה, עם דמויות דמיוניות שעליהן הלבשתי את כל העדויות שמצאתי. חזרתי עם זה להוצאה.
"הייתה שם עורכת בשם עינת יקיר שאמרה: 'זה לא מספיק אישי, הרי זה קרה לך'. הרגשתי שהיא צודקת, חשבתי שאם אני רוצה שכולם יקראו את הספר ולא רק כמה מדענים במגדל השן, אני צריכה לצאת מאזור הנוחות שלי. הלכתי הביתה וכתבתי את הספר בפעם השלישית".
מי מימן את ההוצאות של המסע הארוך?
"בחרתי לממן את המחקר מכספי כי זה שחרר אותי מכבלי האקדמיה. אם הייתי עושה את המחקר מתוך האקדמיה, אולי הייתי מקבלת מימון, אבל גם הייתי כפופה לפוליטיקה שיש באקדמיה, כל משפט הייתי צריכה לחפש מי אמר קודם ולציין אותו, כי אי-אפשר לצאת עם תיאוריה חדשה כל כך מפתיעה בלי שיש לה ביסוס אקדמי קודם".
איך הכל התחיל?
"יצאתי עם אמא שלי למסעדה לכבוד יום הולדתה, וסיפרתי לה על הסרט האמריקני וכמה אני נרגשת לחזור לכתבים המצריים. אמא היא חוקרת תנ"ך וקבלה, שמאמינה בביאת המשיח. היא הביטה בי מזועזעת ואמרה, 'המסר של היהדות הוא לצאת ממצרים, ואת כל הזמן חוזרת לשם, תעזבי כבר את מצרים במנוחה'.
"ואז היא ביקשה שאכתוב לה את הא"ב של הכתב המצרי הקדום. כתבתי אותו על מפית שהייתה שם, והיא לקחה את האותיות והרכיבה מהן את המילה 'משיח'. כשהגעתי הביתה התחלתי לחפש את המילה בכתבים המצריים כדי להבין את פירושה, סתם מתוך סקרנות - זה היה תרגיל אינטלקטואלי כזה - וגיליתי שפירוש המילה הוא 'התעבר מהירח'. הרגשתי שיש פה משהו. במשך שבוע הסתגרתי עם הטקסטים, וכשהגעתי לרשימת השושלת של מלכי מצרים, מצאתי ברשימה את המילה משיח. התברר שהוא היה נסיך מצרים וההיסטוריה שלו מאוד דומה למה שמסופר בתנ"ך על משה".
6 צפייה בגלריה
''בתנ"ך כתוב שמשה ירד עם לוחות הברית כשפניו מכוסות. לדעתי הוא היה עם כיסוי כי זה לא היה משה, והיה צורך להסתיר את זה מהעם''
(צילום: מציורי התנ"ך של גוסטב דורה)
אז משה היה נסיך מצרים?
"כן, הוא נמצא על ידי בת פרעה שגידלה אותו כבן, והוא נכנס לרשימת הפרעונים כנסיך. הוא שחרר את העבדים העבריים והיה הראשון שיצא מגבולות מצרים לארץ כנען. המצרים קראו לו משיח".
משה רבנו הוא המשיח?
"לדעתי כן. בהמשך הבנתי שאלוהים שהוציא אותנו ממצרים היה אל הירח, ופתאום הכל התחבר לי: על פי הכתבים המצריים העתיקים משה התעבר מהירח, במובן של התעבר מהאל והוא בן האלוהים. המאבק בסיפור יציאת מצרים היה בין בני הירח לבני השמש, כשמשה היה בצד הירחי ואחיו אהרון בצד השמשי. תוך כדי הגילוי הזה אני בעצם מבינה מה קרה למשה: הוא נפל קורבן להפיכה פוליטית שהוביל אחיו אהרון".
תסבירי.
"אהרון הוביל ליצירת עגל הזהב, הסמל של אל השמש. הסיפור הכי עצוב בהיסטוריה שלנו הוא שמשה בא עם ערכים ירחיים של שלום וערבות הדדית, ולא הצליח להשלים את השליחות שלו, שנגדעה בהר סיני. משה עלה להר כדי לקבל את התורה הירחית, הוא כנראה התמהמה מדי, אנשי השמש שנשארו מאחור חשבו שהוא לא יחזור ותפסו את השלטון. כשהוא חזר לבסוף הם הופתעו והעלימו אותו, אבל העם לא ידע".
מה זאת אומרת העלימו אותו?
"אני יודעת שאני מטילה פה פצצה, אבל אני לא ממציאה שום דבר. בתנ"ך כתוב שהוא ירד עם לוחות הברית כשפניו מכוסות. ההסבר היה שפניו קרנו מדי כי הוא ראה את אלוהים והוא לא רצה לסנוור את העם. לדעתי הוא היה עם כיסוי פנים כי זה לא היה משה, והיה צורך להסתיר את זה מהעם".
אז משה נרצח כשירד מהר סיני ולא נעלם על הר נבו?
"נכון. מאחר שאי-אפשר להתחזות לאורך זמן, הכפיל שלו עלה על הר נבו וכביכול נעלם".
6 צפייה בגלריה
''אחד ההסברים אומר שבזמן יציאת מצרים אירע רעש אדמה אדיר בסנטוריני, שגרם לשרשרת של אירועי צונאמי בים התיכון ולתהפוכות של גאות ושפל''
(צילום: מציורי התנ"ך של גוסטב דורה)
לפי הגרסה הזו, איפה נמצא הר סיני?
"הר סיני זה הר הזהב באתיופיה. באותה עת עם ישראל נחלק לשניים: אנשי הירח, שנשארו באתיופיה, ואנשי השמש, שהתחילו לנדוד בדרכים אחרות והתברברו באפריקה, עד שבסופו של דבר הגיעו לכנען אחרי 40 שנה. כל מה שקרה על פי המקרא בהר סיני וביריחו, קרה למעשה באתיופיה, ושם נמצא ארון הברית.
"אני חושבת שיהודי אתיופיה הם צאצאי הקבוצה הירחית, שהייתה הכי נאמנה למשה ולכן נשארה שם. כשהייתי באתיופיה ראיתי שם פולחנים דתיים שמאוד הזכירו פולחנים יהודיים, למשל תקיעה בשופרות וטבילת חלה במלח, כמו אצלנו בקידוש. המלח היה המרכיב העיקרי בפולחן של מקדשי הירח, ולא רחוק מהמקדשים באתיופיה יש מדבר מלח עצום, שממנו עם ישראל התחיל למעשה את המסע לארץ כנען".
אז איך את מסבירה את קריעת ים סוף?
"אחד ההסברים שעלו בסרט הדוקומנטרי של טימותי מהוני אומר שבזמן יציאת מצרים אירע רעש אדמה אדיר בסנטוריני, שגרם לשרשרת של אירועי צונאמי בים התיכון ולתהפוכות של גאות ושפל. ההסבר השני היה שמשה הוביל את העם דרך האגם המר (הוא מופיע במפה בשם Bitter Lake), שנמצא בחלק המזרחי של הדלתא. האגם מתייבש בתקופות מסוימות בשנה, ממש כמו נחלי אכזב, והיה אפשר לחצות אותו באותה נקודת זמן".
ד"ר בן טובאל נולדה וגדלה בירושלים, בכורה מבין שלושת ילדיהם של סוזן, כאמור, חוקרת תנ"ך וקבלה, ופרופ' מיכאל אביטבול, היסטוריון של עם ישראל. בגיל 32, כשכבר הייתה אמא בעצמה, הוריה התגרשו, והיום אביה חי בפריז ואמה בירושלים.
"גדלתי בבית של מחקר ואקדמיה, שהיו בו הרבה ויכוחים אינטלקטואליים: צד אחד אמר שיש אלוהים והצד השני אמר שאין, והבלבול הזה ליווה אותי כל הילדות", היא מספרת. "אבי אתיאיסט מוחלט, ואמי דתייה וחוקרת קבלה, ושניהם מאוד דעתנים, לא פלא שהם התגרשו בסוף. כשאבא ביקש מאמא שלי הוכחות לקיומו של אלוהים, הבנתי את הצורך שלו בחיפוש תשובות וזה הותיר בי חותם. אולי בגלל זה הפכתי לחוקרת בעצמי".
בן טובאל למדה בתיכון רנה קסין, שירתה במודיעין, וכשהשתחררה נרשמה ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בעקבות צפייה בסרט "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה", שיצאה ממנו מוקסמת. "אחרי שנרשמתי אמרו לי שאני צריכה לקחת עוד חוג, אז נרשמתי גם לאגיפטולוגיה, ואחרי שניים-שלושה שיעורים נדלקתי על זה לגמרי. נורא התלהבתי מהכתב המצרי הקדום, שנראה לי כמו כתב סתרים. פענוח ההירוגליפים - כתב מצרי של תווים וסימנים גרפיים שיוצרים דמויות של חיות או חפצים - ריתק אותי, זה היה בשבילי כמו לפתור סודוקו.
"הלך לי ממש טוב, ודי מהר הציעו לי מסלול ישיר לדוקטורט. הייתי בהתלהבות שיא, התחלתי להרצות, והייתי בטוחה שזאת הולכת להיות הקריירה שלי לתמיד. אבל בדיוק כשהגשתי את הדוקטורט, סגרו את החוג מחוסר עניין לציבור. פשוט לא היו מספיק סטודנטים שהתעניינו בזה. הייתי בהלם, בשום אוניברסיטה בארץ לא היה חוג כזה, והבנתי שיש לי בעיה".
החוג נסגר במקביל להצעה שקיבל בעלה לשעבר לצאת לשליחות באתונה, והיא ראתה בזה סימן משמיים. אחרי שנתיים באתונה המשיכו בני הזוג לשליחות בוושינגטון, ובהמשך ללוס-אנג'לס. בשנה האחרונה לשליחותם עלו נישואיהם על שרטון, ושנתיים אחרי שחזרו לארץ, בשנת 2014, השניים התגרשו, בתום 22 שנות נישואים ושלושה ילדים, דפי (27), מנהלת ב-WeWork, נשואה לאלון ששון, לשעבר אלוף ישראל בג'ודו; טל (25), שסיימה לימודי יזמות ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי; איתי (18), שעומד להתגייס לצה"ל.
"אחרי הגירושים התרסקתי, זה היה זעזוע מאוד גדול לחיים שלי", היא מספרת. "היינו חברים מאוד טובים, צמחנו יחד, וכל מה שבנינו פשוט נעלם. הנשיות שלי נפגעה, הרגשתי לא מספיק יפה ולא מספיק טובה, זה גרם לי חוסר ביטחון נוראי. הכתיבה התחילה מזה שהחברות שלי כבר לא יכלו להכיל את כל הצער שלי והציעו לי לכתוב יומן".
איך הגעת לייעוץ ארגוני?
"כשעברנו לוושינגטון הבנתי שאין לי מה לעשות שם עם אגיפטולוגיה, והמצאתי את עצמי מחדש. למדתי ייעוץ ארגוני באוניברסיטת ג'ורג'טאון והתחלתי לעבוד עם חברות וארגונים בינלאומיים. הגעתי למסקנה שבסופו של דבר זה מאוד דומה לאגיפטולוגיה: בשניהם יש בעיה שצריך לפתור, ואני אוהבת את הפיצוח והפענוח. הייתי יכולה להיות חוקרת משטרה טובה".
את בן זוגה הנוכחי, זיו חן (53), איש הייטק לשעבר, מרצה לתכנות ומורה ליוגה, היא הכירה מילדות, אבל רק אחרי כמעט 40 שנה הפכו לזוג. "למדנו באותה שכבה והיינו באותה חבורה, הייתי חברה של החבר הכי טוב שלו", היא מספרת. "לא ראיתי אותו מגיל 18, לא הייתי בקשר עם אף אחד מהתיכון. 34 שנים אחרי שסיימנו את התיכון נפגשנו כולנו בנסיבות עצובות, בלוויה של חבר מהשכבה שנהרג בתאונה מחרידה יחד עם הכלב שלו, כשרכבו נמחץ בין שני אוטובוסים. היה מאוד מרגש להיפגש בלוויה, התחלנו להתעניין ולהתעדכן, והתברר שכמעט כולנו גרושים. הבטחנו להיפגש שוב ולא יצא.
"כעבור שנה נפגשנו באזכרה, והחלטנו לפתוח קבוצת ווטסאפ כדי לארגן מפגש. כשנקבע תאריך כתבתי שלא אוכל להגיע כי אני נוסעת לפארוס, ופתאום זיו כתב: 'גם אני נוסע לפארוס'. הייתי בשוק, מה הסיכוי שזה יקרה? כתבתי לו בפרטי והתברר שהוא עומד לנחות שם ביום שאני חוזרת. הוא הציע שניפגש בכל זאת, רק שנינו. נפגשנו במסעדה נחמדה בקריית-ענבים. זו הייתה פעם ראשונה שדיברנו אחרי כל השנים האלה, לא ידענו מאיפה להתחיל. התפתחה שיחה טובה, הרגשתי כאילו חזרתי הביתה, תחושה כזאת של בית עם מישהו שמכיר אותי מילדות. אחרי הפגישה נסעתי לפארוס, וכשחזרתי הרגשתי שאני חייבת לראות אותו וככה זה התחיל. ומה שהכי יפה זה שבלעדיו הספר הזה לא היה נכתב".
למה?
"אחרי הפעם השנייה שכתבתי אותו, עינת העורכת אמרה שזה לא מספיק טוב, שכשהיא שומעת אותי מדברת על הספר, היא ממש נסחפת לתוך הסיפור, אבל כשאני כותבת את זה, זה פחות מרתק אותה. חזרתי לזיו בדמעות, אמרתי לו שזהו, אין ספר, ואז הוא בא עם רעיון גאוני. הוא אמר, 'למה שלא תספרי לי את הסיפור כמו שסיפרת לה, ואני אקליט אותך?'. היינו רק בתחילת הקשר, עוד לא היה פשוט בשבילי לפתוח את עצמי ולהיות כל כך חשופה מולו, אבל חשבתי שזה יכול לעבוד והסכמתי. התרגיל שעשינו עזר גם לספר וגם לזוגיות שלנו. כשחזרתי לעורכת היא הייתה בשוק ומיד אמרה: 'זה זה'".
קיבלת תגובות מאנשי אקדמיה על הספר?
"הספר יצא לא מזמן. שלחתי אותו לפרופ' רחל אליאור ולפרופ' משה אידל, שניהם מהחוקרים הבולטים בתחום מחשבת ישראל והמיסטיקה היהודית, שאת דעתם אני מאוד מעריכה, ואני מחכה לתגובתם. שלחתי את הספר גם לקבליסט ידוע שהתעניין מאוד בממצאי הספר. היה לו מאוד קשה לקבל את המסקנה שלי על סופו של משה".
את עצמך הופתעת מהממצאים?
"קצת נבהלתי, אני מודה, יש בזה משהו מאוד מפחיד לצאת ראשונה עם תיאוריה כל כך מהפכנית ביחס להבנת סיפור יציאת מצרים. בהתחלה אמרתי לעצמי, 'לא יכול להיות שאף אחד לא עלה על זה ולא כתב על זה קודם', אבל במשך חצי שנה חיפשתי ולא מצאתי שום תיעוד לכך. ידעתי שחובת ההוכחה עליי ואני צריכה לבוא עם בסיס עובדתי חזק. היום אני מרגישה שאני יכולה לעמוד מול כל פורום ולהגיד את שלי, ואין לי בעיה להתווכח עם מי שחושב אחרת.
"לדעתי מגיע לנו כעם לדעת מה היה שם, כי הולכנו שולל, ובסוף האמת נורא פשוטה והוסתרה על ידי בני השמש ששכתבו את ההיסטוריה. לצערי גם היום יש מי שמשכתב את ההיסטוריה, ואם נדע מה קרה אז, אולי נצליח למנוע את הפייק ניוז היום, למען הדורות הבאים".
סיפור יציאת מצרים כפי שמסופר בתנ"ך הוא מהיסודות המכוננים של היהדות, מהזמן שבו התרחש (או לא התרחש) ועד ימינו. היות שלא נמצאו מעולם הוכחות ארכיאולוגיות לקיומה של יציאת מצרים, התיאוריות בקשר אליה נסמכות על כתבים ומיתוסים מתקופות שונות והן מרובות כמספר החרסים שהתגלו בפירמידות.
רוב החוקרים קושרים בין הסיפור המקראי ובין שני אירועים שהתרחשו במצרים באלף השני לפני הספירה: גירוש החיקסוס, נוודים שהשתלטו על מצרים הקדומה, וההפיכה הדתית של פרעה אחנתון שהודיע לעמו שמעתה כולם מאמינים באל אחד, הוא אל השמש. ייתכן שהחיקסוס היו שבטים ישראלים קדומים. מצד שני, ייתכן שאל השמש היה האל היחיד שמוזכר בתורה, אבל כפי שכבר הבנו - ייתכן שלא. אולי משה היה כהן מצרי בשם אוסרסיף, שהנהיג קבוצת מצורעים ויצר להם דת חדשה המנוגדת לדת מצרים, ואז גורש עם צאן מרעיתו.
אחת הטענות המחקריות המובילות היום היא שסיפור יציאת מצרים הגיע אלינו בתקופת גלות בבל (כמעט אלף שנה אחרי הכרונולוגיה התנ"כית), והוא נועד לטעת תקווה בלב הגולים שאפשר לצאת משעבוד לחירות ולחזור הביתה. אזכורים לישראל יש בכתובות מצריות עתיקות ולהפך - ארכיאולוגים מצאו שרידים לכיבוש המצרי בישראל שקדם לתקופת יציאת מצרים, ויש טענה שהמצרים בעצם חזרו מפה לארצם, ואנחנו לקחנו את הסיפור והפכנו את היוצרות. מה שאפשר לומר בוודאות הוא שבני ישראל ומי שהנהיגו אותם לא השאירו עקבות במסעותיהם במדבר ועוד פחות מכך במצרים, וכנראה אף פעם לא נדע מה באמת קרה שם.
דניאלה עמר
