(צילום: שמוליק דודפור)
בתוך חודש אחד איבד יהודה משי זהב, יו"ר ארגון זק"א, את אחיו ואת אמו. בתוך השלושים על בנה בן ה-59 שנפטר ממחלה, לא יכלה שרה זיסל משי זהב להתמודד עוד עם הקורונה, ואמש (אור ליום ג') היא נפטרה – לאחר שנדבקה בחנוכה.
משי זהב עצמו לא מסוגל לשתוק. חודשים הוא מסתובב בבתי החולים ובבתי העלמין במסגרת תפקידו – ובחודש האחרון בשל התפנית הטרגית שספגו חייו האישיים – ויש לו מילים חריפות מאוד לציבור שממנו הוא מגיע, ולמנהיגיו הרוחניים בפרט.
"זה ליקוי מאורות של המנהיגים שלנו", הוא זועק, בריאיון לאולפן ynet. "אני אומר את זה בכאב לב: לדעתי, הם יותר גרועים ממכחישי השואה, הרי מכחישי השואה מכחישים את ההיסטוריה - ופה הם מכחישים את ההווה... רק לראות את המשפחות של אותם חולים שיושבים בפרוזדור - כמה כאב, כמה זעקות, כמה דמעות. השבוע הייתי בבית החולים ונגמר להם הטישו. פשוט נגמר להם. הבאתי להם טישו".
"מה קרה למנהיגים האלה?" מוסיף משי זהב. "איך הם יכולים להגיד, 'ידינו לא שפכו את הדם הזה?' הרי מסתובבים פה אנשים שחשודים ששפכו דמים, גם אם קוראים להם 'רבנים'. אין בית שאין בו מת, אין בניין, אין שכונה. אתה מסתובב בשכונות החרדיות ורואה לוחות מודעות, והן מתחלפות כמו בסרט נע. כל כמה שעות מתאפס הלוח עם שמות חדשים של נפטרים.
"44 אנשים נפטרו ביממה האחרונה, 44 משפחות שעולמן חרב עליהן, 44 משפחות ששום דבר כבר לא יחזור להיות אותו דבר - ואנחנו מזלזלים. הם לא רואים? כל אחד הוא ממש פצצה מתקתקת. במודעות האבל, במקום לכתוב 'זיכרונם לברכה', הייתי כותב 'ה' ייקום דמם'... רק לשמוע את הזעקות במחלקות הקורונה - מים, שירותים, אחות. זה קורע את הלב. אין מי שייגש אליהם, ואני יושב בקומה החמישית, ורואה כיצד אמבולנס אחר אמבולנס מוציאים נפטר ועוד נפטר.
"זה פשוט ליקוי מאורות של מנהיגים, לא היה דבר כזה בציבור שלנו שככה יזלזלו. אלה אנשים שמדביקים את הקהל שלהם - וכל אחד מהם הוא פצצה מתקתקת. טיל בליסטי שמזיק ופוגע במישהו".
"שמרנו על אמא כמו על אתרוג"
משי זהב זועם על הציבור החרדי עצמו. זועם ותמה: "כל מה שקורה פה בציבור שלנו, זה פשוט לא ייאמן. הוא הרי אמור להיות אמון יותר מכל אחד על 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. על כל בעיה רפואית אנחנו יודעים לרוץ למיטב הרופאים - לפרופ' הכי גדול, לרב פירר, הופכים את העולם. אז מה קרה פה בסיפור הזה?"
הזעם הציבורי של משי זהב מתערבב באבל האישי. אמו הייתה בת 80 בפטירתה – "אישה בריאה ופעילה", הוא מדגיש. "ברור כשמש שהיא נפטרה מהקורונה. אנחנו שמרנו על ההורים שלנו כמו על אתרוג יקר במשך כל השנה, שאף אחד לא יתקרב אפילו. אחי גר אצלם בבית ולא נתן לאיש להתקרב.
"אבל בחנוכה אחי היה בחו"ל, ועשו מסיבת חנוכה שכל מי שנכח בה – נדבק. ככה אמא שלי, שהייתה אישה חיונית, פעילת חסד גדולה, עולם שלם של נתינה ללא שום בעיות בריאות – נדבקה בקורונה, נפגעה בריאות ולאט-לאט זה נגמר".
האם אושפזה יומיים לפני פטירתו של בנה. "לא סיפרו לה, רק לקראת סוף השבעה. היא הייתה אישה חזקה, התמודדה, כבר הבינה שזה המצב. שהמצב קשה ולא בטוח שייצא מזה".
