אנטבקה של טוביה החולב היא עיירה יהודית חיה ונושמת: לפני חמש שנים וחצי ייסד הרב משה ראובן אסמן - רבה הראשי של אוקראינה - כפר לפליטים יהודים ממזרח אוקראינה, מאזורי הקרבות עם הבדלנים הפרו-רוסים במחוזות דונייצק ולוגאנסק שבמזרח אוקראינה. אנטבקה, הוא קרא לו - אותו השם שהמציא שלום עליכם, כדי לתאר את הכפר שכיכב בעולם המערבי ב"כנר על הגג". כיום חיים כאן כבר 150 יהודים - ובחצי השנה הקרובה מתכוננים לקליטת 150 פליטים נוספים.
הרב אסמן, האיש שחלם את המקום, מספר בהתרגשות על ילדים שכבר נולדו במקום – ועל תלמידים יהודים המגיעים מקייב ללמוד בבתי הספר שבכפר. "אני גאה שלא רק הצלנו אנשים שנמלטו בלי כלום, אלא עשינו את זה בכבוד", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "אצלנו אפילו חדר האוכל נראה כמו מסעדה. הפליטים נמלטו ללא גרוש, ללא ביגוד, והיום הם במצב שהם בעצמם עוזרים לאחרים. הם תופרים חליפות, מבשלים עבור אחרים ומייצרים מזכרות ומזוזות מכובדות שכבר זוכות לביקוש רב".
40 דקות במונית ממרכז קייב, לוקחות אותך ליישוב שבפתחו יושב ש"ג. אנטבקה שסיקרתי עם הנחת אבן הפינה בשנת 2015, בלתי ניתנת להיכר. לא מעט בניינים חדשים צמחו בה, וביניהם שלושה בתי ספר שבהם לומדים כ-350 תלמידים יהודים מכל האזור – "יותר מ-200 בבית הספר הכללי, כ-70 בתלמוד התורה ויש גם בית ספר לבנות", מפרט הרב אסמן. "בקרוב ייפתח גם בית יתומים שיעבור מאירפן".
(הרב שמואל אסמן)
"הבניין הזה בן שלוש הקומות הוא ה'חדר' (תלמוד התורה המשלב במקרה זה גם ישיבה קטנה) הגדול באוקראינה", הוא טוען. "הבנים מקבלים פה חינוך חרדי בשילוב אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ביותר. מקדישים הרבה תשומת לב גם לאנגלית וגם לתחום ההייטק".
כפר לכל דבר
בכפר עצמו חי בנו, הרב שמואל אסמן – בן 28 בסך הכול – המשמש כיו"ר מוסדות החינוך של היישוב וככתובת למאות פליטים יהודים. בפלא הקטן שהוא מנהל יש אפילו טלוויזיה מקומית עצמאית - אולפני Anatevka TV. הוא מראה לי בהתרגשות את בית הכנסת החדש, הבנוי בסגנון כפרי בקורות. "הבנייה מעץ נועדה כדי לשמר את האווירה הפסטורלית של פעם, מהתקופה של טוביה החולב", מודה הרב שמואל אסמן.
לא הרחק משם נמצא המרכז השיקומי: "לאחרונה קלטנו לעבודה פה רופא יהודי מלוגנסק. המרכז השיקומי הרב-תכליתי משמש כבית מלון לשיקום אנשים מבוגרים, לאירוח לקשישים וגם למחנות לילדים", הוא מספר. "בשבתות סועדים בו הפליטים שלא הקימו משפחה, אך בעידן הקורונה הם מקבלים את האוכל לביתם".
בבית הספר ה"כללי" לומדים ילדים ממשפחות חילוניות, "עם ערכים יהודיים". הרב אסמן-הבן מעיד כי "רבים מבוגרי בית הספר שלנו עלו לישראל, שירתו בצה"ל והקימו בה משפחות".
במרכז הכפר – יד מורמת, אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה ולזכר החללים במלחמת העולם השנייה. "כ"ו באייר נקבע כתאריך העברי ליום הניצחון הנחגג ב-9 למאי במדינות יוצאי חבר העמים לשעבר", מספר הרב שמואל. בסמוך לאנדרטה קבור "המגיד מצ'רנוביל", הרב מרדכי טברסקי. "זה אך סמלי שהקמנו את הכפר היהודי בסמוך לקברו", הוא אומר.
הפליטים שמייצרים סביבונים ומזוזות
אבל המקום האהוב על הרב שמואל הוא בית המלאכה המקומי, מפעל יודאיקה (ולא רק) קטן ואמנותי, שבו עובדים פליטים יהודים. פנחס צ'פורנוי (53) מייצר במחרטה ידיות מעץ לרעשני פורים. 12 שנים היה מנהל מחלקת ייצור במפעל גדול בלוגנסק, לפני שפרצה המלחמה. כשהחריף המצב הצליח הרב של לוגנסק למלט מאזור הלחימה קבוצה גדולה של יהודים. הם שהו תקופה ארוכה למדי במחנות הקיץ, וכאשר פתחו באנטבקה יחידות דיור בשנת 2015, עברו לכאן.
9 צפייה בגלריה
הרב משה ראובן אסמן מוסר לנציג בית החולים את חליפות המגן שייצרו יהודי אנטבקה
(צילום: אדוארד דוקס, שמואל אסמן)
"לא לרבים התמזל המזל", מספר צ'פורנוי, המשמש גם כמורה. "קיבלנו גם מקום לגור בו וגם עבודה שאנחנו אוהבים. אמנם המשכורת לא גבוהה במיוחד, אבל בתוספת השכר מהכולל אפשר להסתדר". צ'פורנוי עבר לאחרונה ברית מילה, ובנו שגר באודסה עומד להיכנס תחת החופה בקרוב.
פליט יהודי אחר, סרגיי (58), גילה כישרון מדהים בייצור מזוזות. "את המזוזות הייתי רוצה להביא לשלמות. שזאת לא תהיה סתם חתיכת מתכת אלא שזה יהיה דבר רוחני", הוא אומר.
"נכנסתי אליו לחדר במקרה, וראיתי ספינה יפהפייה שהוא עשה במו ידיו", מספר הרב שמואל. "הבנתי שלבן אדם הזה יש ידי זהב, והוא פשוט מתבזבז בעבודות בנייה". רעייתו ילנה הייתה מנהלת בית יתומים יהודי בלוגנסק, וכאשר החלה המלחמה הם עברו לגור בבית היתומים כדי להאכיל את הילדים.
"נשארנו עד שניתקו לנו את המים"
חבריו של סרגיי נהרגו מול עיניו. "החיים הפכו מסוכנים", הוא נזכר. "אתה הולך לשוק לקנות אוכל ולא בטוח האם תחזור בשלום. נשארנו במקום עד שניתקו לנו את המים בברז. אז הרב של לוגנסק, שלום גופין, הצליח להוציא אותנו יחד עם הילדים דרך מחסומים ועמדות אש. מאוחר יותר, כאשר הגענו לאוקראינה, הכרנו את הרב אסמן. בתחילה לא היו לנו כלי עבודה, רק סכין ומקדחה. בשלב מאוחר יותר הרב משה נתן לנו את בית המלאכה. המיקום כאן מצויין. אנחנו באתר הקדוש ביותר: בדיוק באמצע בין בין הכנסת לבין האוהל של הצדיק".
"אני גאה שלא רק הצלנו אנשים שנמלטו בלי כלום, אלא עשינו את זה בכבוד", אומר הרב משה ראובן אסמן. "אצלנו אפילו חדר האוכל נראה כמו מסעדה. הפליטים הגיעו למצב שהם בעצמם עוזרים לאחרים. הם תופרים חליפות, הם מבשלים אוכל ומייצרים מזכרות ומזוזות מכובדות, שכבר זוכות לביקוש רב".
הוא מגדיר את אנטבקה 2021 "נס משמיים. זו עיירה שהצלחנו לבנות תוך 5 שנים וחצי, עיירה שבה כמו התעוררו החיים מיצירותיו של שלום עליכם, ולבשו ממשות. אנשים מציאותיים שנמלטו מהמלחמה במזרח, מצאו את עצמם בעיירה. תחילה הם גרו במעונות, ועכשיו קיבלו דירות מרווחות משלהם והבנייה נמשכת".
שלושה בניינים חדשים קמים ונבנים, והרב אסמן רכש אדמה נוספת. "אנחנו עוזרים לא רק ליהודים. בעת המגפה פתחנו מתפרות והתחלנו לתפור לבתי החולים האוקראיניים. הסתבר שבקרב הפליטים יש לא מעט מומחיות לתפירה. בסך הכול העברנו כעשרת-אלפים חליפות איכותיות שניתן לכבס. חילקנו גם המון מסכות ונוזלים לחיטוי ידיים. בראש השנה העברנו לאומן 100 אלף דולרים לבניית מעבדה לבדיקות קורונה".
תוכניות גדולות בתחום התיירות
הרב אסמן מספר כי כאות הערכה לפעילותו, ובה גם דירה לרופאים, זכה באות הוקרה מראש אקדמיה למדעים רפואיים של אוקראינה. "אנחנו גם מאכילים 800 אנשים בכל יום, ומביאים להם אוכל חם הביתה".
9 צפייה בגלריה
במרכז הכפר – יד מורמת, אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה ולזכר החללים במלחמת העולם השנייה
(צילום: אדוארד דוקס, שמואל אסמן)
הרבנית חנה אסמן אומרת כי השליחות שלה היא "לבנות את ארץ ישראל באוקראינה". לעיירה יש להם תוכניות גדולות, גם בתחום התיירות: "אני רואה את אנטבקה כאי של החיים היהודיים באוקראינה, שבו הרוחני והגשמי קשורים. לכן משימתנו העיקרית היא שזאת לא תהיה עיירה סגורה, אלא עיירה פתוחה שבה היהודים חיים, עובדים ולומדים תורה. למקום הזה תיירים יוכלו להגיע ולאכול טוב, לנוח ולספוג ערכים יהודיים. אנשים יוכלו להגיע לשבתון ולבלות את השבת בגן עדן".
