לו הייתי נאלץ לתאר במילה אחת את מחשבותיי על בית המשפט העליון בבג"ץ הגיור, הייתי אומר: טוב. אם הייתי צריך לעשות זאת בשתי מילים, הייתי אומר: לא טוב. "מדובר בציון דרך היסטורי", הגדירה רקפת גינסברג, מנכ"לית התנועה המסורתית, את ההחלטה להכיר בגיורים קונסרבטיביים ורפורמיים הנעשים בישראל, לצורך חוק השבות ורישום כיהודי. אך אליה וקוץ בה.
למרות היותה מדינת היהודים, מיום היווסדה הייתה מדינת ישראל הכול - זולת ידידותית כלפי יהודים מכל קצוות הקשת והגוונים. דוגמאות, לצערי, יש למכביר: שליטה בלעדית על המושג "כשר", קביעה מי כשיר לערוך טקסי חתונה, קביעה של הסדרי התפילה ברחבת הכותל המערבי, ותקצר היריעה מלהרחיב ולפרט על כולן. כל זה, יודעים כולנו לדקלם, בגלל אותו הסדר סטטוס-קוו של בן גוריון, שהפקיד את המפתחות ליהדותה של המדינה בידי היהדות החרדית.
מה שכולנו, יהודי התפוצות, לוקחים כמובן מאליו, זה שיש יותר מדרך אחת להיות ולחוש יהודי. והנה, סוף-סוף זה הוכר בפועל בבית המשפט הגבוה לצדק של מדינת היהודים. זה לקח אמנם 15 שנים, אך ההחלטה הזו הייתה קרן אור לכל המאמינים כי מדינת ישראל היא ביתו של כל העולם היהודי, ותזכורת שלא משנה כמה זמן זה ייקח, מדינת ישראל תמצא את הדרך לתקן את היחסים עם יהדות התפוצות. עם הנצח, כידוע, לא מפחד מדרך ארוכה.
שתיקה כואבת נוכח ההסתה
אך אז הגיעו התגובות הסוערות והקשות בקרב גורמים דוגמת הרב הראשי, דוד לאו, שטען שמדובר בגיורי "זיוף"; קריקטורת "המוטציה הרפורמית" בעיתון החרדי "בקהילה", "קמפיין הכלבים" של מפלגת יהדות התורה וסערת "השיקסע" של ח"כ פינדרוס, כלפי גיורי צה"ל (האורתודוכסיים).
למען האמת, התקפות על יהודים לא-אורתודוכסים בישראל אינן דבר חדש. כך, לפני כמה שבועות, הודיעו נבחרי הציבור החרדים כי יחרימו את הרב הרפורמי גלעד קריב – המועמד מטעם מפלגת העבודה - ואף לא יספרו אותו למניין בתפילות שיתקיימו בבית הכנסת שבמשכן הכנסת. הצהרות תקיפות אלו נורו עוד לפני פסיקת בג"ץ, שרק העלתה את הווליום של הפוליטיקאים החרדים.
קראתי את הכותרות בישראל, והן גרמו לי לחוש כאילו מצופה מאתנו, יהודי התפוצות, לבחור בין הזהות היהודית הפלורליסטית שלנו - לבין התמיכה בישראל. זו בחירה שאנחנו לא רוצים ולא יכולים לעשות
וכך, ההחלטה שהתקבלה בבג"ץ ממש שבועות ספורים לפני הבחירות, הפכה לכלי נוח בידי המפלגות החרדיות לשלהב ולהניע את ה"בייס". תוך שהם מנגנים על חששותיהם של המצביעים ועושים דמוניזציה לאחיהם שבתפוצות, הסתערו הפוליטיקאים החרדים על ההזדמנות להילחם במה שבעיניהם נתפס כסכנה הקיומית הגדולה ביותר למדינה היהודית – יהודים קונסרבטיבים ורפורמים בישראל ומעבר לים.
במובן הזה, השבועיים שחלפו על כולנו היו לא רק "לא טובים", אלא מזעזעים, מחפירים ובעיקר כואבים. כואבים מאוד. שתיקתם של רבים וטובים נוכח השנאה וההפחדה דמתה לחץ מורעל בליבנו. מילים שכאלו עלולות להגיע לכדי אלימות ממשית ושפיכות דמים.
מצפים מאתנו לבחור בין הערכים שלנו
"קשה להיות יהודי", קבע הסופר היידישאי הנודע, שלום עליכם. זה היה נכון לימיו וכנראה רלוונטי גם לנו. אמנם עדיפים בעיניי האתגרים והדילמות שעם ישראל מתמודד עמן כעת, מאלה שהתמודד מולם לפני מאה ומאתיים שנים - אך צריך לתת את הדעת על הפילוג והקיטוב השזורים בהיסטוריה שלנו. אני בטוח שרבים כואבים את העובדה שאנחנו מצליחים בכל כך הרבה חזיתות לאומיות (הסכמי השלום, הביטחון המתעצם מיום הקמתה של המדינה ועוד), אך בכל הקשור לתחושת שותפות הגורל שלנו כעם, לדיאלוג בין היהודים החיים במדינת ישראל לבין אחיהם החיים בתפוצות - נראה כי ננקטת גישה דחיינית, העומדת בסתירה צורמת ביחס לחשיבות העניין.
כרב קונסרבטיבי וכציוני נלהב, האתגר של פוליטיקת הזהויות הוא לא רק בין שמאל לימין או בין ראש ממשלה כזה לאחר. התגובות לבג"ץ הגיור ממחישות את המתח בין ערכים מהותיים ויסודיים - לקיום שלנו כיהודים. אני מאמין ביהדות המבקשת לשמר את מסורת אבותינו ואמותינו, אך בה בעת גם שואפת להוות השראה ובשורה רלוונטית עבור ילדינו ונכדינו.
אני מאמין ביהדות שהיא גם רוחנית וגם אינטלקטואלית; שאין בה שום שאלה שלא ניתן לשאול. ביהדות שלי כל יהודי מרגיש רצוי מקובל, ללא קשר למוצאו, מינו או נטייתו המינית ואפילו אם התגייר. על במת התפילה, מתחת לחופה וכמובן בעיניי הקב"ה.
תוך שהם עושים דמוניזציה לאחיהם שבתפוצות, הסתערו הפוליטיקאים החרדים על ההזדמנות להילחם במה שבעיניהם נתפס כסכנה הקיומית הגדולה ביותר למדינה היהודית – יהודים קונסרבטיבים ורפורמים
אני גם מאמין שלחיות כיהודי היום פירושו להציב את מדינת ישראל כאחד מעמודי התווך המרכזיים בחיים הדתיים. יש הבוחרים להתגורר בישראל ויש שלא, אך לא להיות מעורבים, לא לדאוג ולתמוך בישראל, המדינה היהודית הריבונית היחידה - פירושו להתכחש למהות ההוויה שלנו. המחויבות שלי למדינת ישראל היא כמו המחויבות שלי למצוות, לתפילה ולתיקון עולם. אלה הערכים שאותם אני מוביל כרב קונסרבטיבי, ומנסה להנחיל לקהילה שלי.
ועדיין, נראה שאני, אנחנו, נאלצים כל הזמן לבחור בין הערכים שלנו. קראתי את הכותרות בישראל, והן גרמו לי לחוש כאילו מצופה מאתנו, יהודי התפוצות, לבחור בין הזהות היהודית הפלורליסטית שלנו - לבין התמיכה בישראל. זו בחירה שאנחנו לא רוצים ולא יכולים לעשות, מפני שהיהדות שלי כוללת כמובן תמיכה בישראל.
שגיאה הרסנית
אני לא תמים ומבין כיצד פוליטיקה עובדת. אני מקבל בהבנה מסוימת את המשחק הפוליטי הפתלתל, במיוחד ימים ספורים לפני הבחירות, אך תוהה האם המנהיגות הנבחרת בישראל לא מבינה את משמעות המעשים והאמירות המבזות את היהדות הליברלית. האם אינה יודעת ש-85% מיהודי איפא"ק מגדירים עצמם קונסרבטיבים או רפורמים? האם אין הם מבינים שלא חכם לכנותם "כלבים" ו"ליצנים"?
"איך אני יכול להילחם נגד הדמוניזציה שעושים לישראל בקמפוס, כשממשלת ישראל עצמה עושה דמוניזציה לי ולמשפחתי?" שאל אותי בכאב ובכנות אחד מחברי הקהילה הצעירים שלנו. הרי אנחנו נדרשים ומתייצבים נגד ה-BDS, נגד החרמת המדינה – איך זה הולך עם השחרה שלנו? עם הוצאתנו מכלל ישראל?
הרטוריקה שנשמעה לאחרונה מגורמים פוליטיים בכירים, הגיעה עד מעבר לים והייתה מסוכנת משלל סיבות טקטיות ואסטרטגיות. אבל יותר מכל, הייתה זו פשוט שגיאה הרסנית. יהודי שמתנהג כך כלפי יהודי אחר, ומשתמש נגדו בכאלה ביטויים ובכזו שפה רק בשביל לצבור רווח פוליטי, פועל באופן שמנוגד לכל ערך יהודי שאני מכיר.
לא חסרות לנו סיבות להתאחד
בבקשה, אל תאמרו לי שזה "לא אישי". זו היהדות שלי שמותקפת! היהדות שלי היא אני. למעט אשתי וילדיי, יש מעט מאוד דברים שעלולים לפגוע בי כמו פגיעה ביהדותי. כשזה מגיע מיהודים אחרים, זה כואב עשרות מונים יותר.
התגיירה בצה"ל ועונה לח"כ פינדרוס | ריאיון עם נוי קרן
(צילום: אלכס בורטמן)
אינני משה רבנו ואני לא מחזיק בידיי את לוחות הברית, ובוודאי שלא את לוחות הצדק והאמת. על לוחותיי חקוקה אהבת ישראל בלבד, ולא ארפה מאחיזה זו. בוודאי שלא אתן ללוחות אלה ליפול ולהישבר כל עוד רוחי באפי. אחיי ואחיותיי בישראל, האם יהיה זה יותר מדי לבקש מכם יד אחים מושטת? עזרו לי להאיר את הדרך! עזרו לי להפיץ את אור אהבת ישראל גבוה, מעלה-מעלה.
לא חסרות לנו סיבות להתאחד: איראן המאיימת להשמידנו, הקורונה ההורגת בכולנו ללא הבדל, שינויי האקלים העלולים לפגוע בילדינו. בואו נפנה את האנרגיות על מנת לפתור את הבעיות הללו, שמשפיעות על כולנו – בגלל שאנחנו אחים ואחיות. אחרי הכול, יש עוד מסע ארוך בפנינו כעם וכאומה. אני יודע שאצל כולנו, עמוק בלב, שוכנת ההבנה שהדרך היחידה לצלוח את המכשולים והאתגרים העומדים בפנינו כמדינה וכעם, הם רק ביחד, כתף אל כתף.
- הרב אליוט קוסגרוב משמש כרב קהילת פארק אווניו הקונסרבטיבית במנהטן, ניו-יורק
