במה ראוי שנסתכל: האם בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה? מצד אחד, ברור שיש על מה לברך. החל ממה שנאמר כבר בפתיחת קווי היסוד של הממשלה החדשה: "הממשלה תפעל לחיזוק יסודותיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וברוח מגילת העצמאות" ו"תממש את מחויבותה לחזק את אחדות העם היהודי... ותגביר את ההבנה ההדדית בין מדינת ישראל ליהדות העולם".
חשובה ביותר גם ההתחייבות לפעול "ליצירת שוויון חברתי מלא בין גברים לנשים", ולכך יש להוסיף גם את ההכרזה שהממשלה "רואה יעד לאומי בכך שכל תלמידי ישראל ילמדו לימודי יסוד", ביודענו שחלקים גדולים בחינוך החרדי, המקיף מאות-אלפי תלמידים, מסרבים לכלול לימודי יסוד משמעותיים בבתי הספר לבנים.
- כך הפך המאבק הפמיניסטי בישראל למדיר נשים וחרדים/ עו"ד ורד עובדיה
ב"הסכם היסוד" בין יש עתיד לימינה, זה שכול ההסכמים הקואליציוניים עם שאר המפלגות כפופים לו, יש גם מספר התחייבויות קונקרטיות לתיקון בתחומי הדת והמדינה, ולחלקן אף נקבע לוח זמנים למימושן. אלו כוללים את נושא הגיוס לצבא (והשירות האזרחי) העוסק בפצע מעלה המוגלה של הפטור לעשרות-אלפי אברכי הישיבות מנשיאה בנטל הביטחוני. עוד מדובר על הגברת התחרות בתחום הכשרות, הרחבת הגיורים המוכרים על ידי המדינה - ושינויים בהרכב הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, באופן שיבטיח בחירתו של רב ראשי ציוני.
לא הבטחות, סתם משאלות לב
עיון בהסכמים הקואליציוניים האינדיבידואליים מגלה "רשימת קניות" מרשימה בנושאי דת ומדינה, הכוללת הסדרה והכרה במעמדם של בני זוג שאינם יכולים להינשא על פי החוק הקיים, זכויות קהילת הלהט"ב, ביטול החוק שאיפשר לשר הפנים למנוע פתיחת עסקים בשבת, תחבורה ציבורית בשבת, מימוש ההסכם שהושעה בעניין תפילות שוויוניות ותפילות נשים בכותל. יש לברך כמובן גם על השינויים הפרסונליים במינוי שרים וראשי ועדות כנסת, המבשרים פתיחות ואהדה גדולים יותר לנושאי חופש דת ושוויון.
אך בצד של "חצי הכוס הריקה" חשוב לדעת כי הבנייה המדוקדקת של ההסכמים הקואליציוניים, שהכפיפה כאמור את כל ההסכמים האינדיבידואליים ל"הסכם היסוד" בין יש עתיד לימינה - אסרה הצעות חוק מטעם המפלגות המרכיבות את הקואליציה או חבריהן, שאינן נכללות בהסכם היסוד ובקווי היסוד של הממשלה, או שזכו להסכמת "כל סיעות הקואליציה".
להבטחות בנושאי חופש דת ושוויון שבהסכמים בין יש עתיד למרצ, מפלגת העבודה, כחול לבן או ישראל ביתנו - יש להתייחס כמשאלת לב, wishful thinking בלבד, ולא כהמחאה שניתן לפדות. יתר על כן, בהסכם היסוד נקבע עיקרון-על של "שמירה על הסטטוס-קוו בנושאי דת", לרבות בענייני מעמד אישי, גיור, תלמידי ישיבות, שבת, כשרות, רבנות, נישואין וגירושין, מלבד אותם נושאים ספורים המפורטים בהסכם עם ימינה.
ייתכן שהשרים המעוניינים בכך יוכלו לקדם נושאים נוספים, ובמיוחד את אלה שבהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לבינם, במסגרת משרדיהם, אם הדבר איננו דורש חקיקה. אך מאידך גיסא, ייתכן שיהיה לחץ רב לשמור על ה"סטטוס-קוו" גם ברבים מהנושאים שסוכמו, ויהיה קושי לקדמם. כבר עתה דווח על הכוונה להקים ועדה שתבחן את נושאי הדת והמדינה, במסגרת המשרד לשירותי דת שבראשותו של מתן כהנא מימינה, וקשה לדעת האם מטרתה לקדם שינוי, או שמא לעכבו. ימים יגידו.
היכונו להתאכזב
יתר על כן, אף הנושאים הקונקרטיים שיש התחייבות לקדמם במסגרת "הסכם היסוד" וקווי היסוד, נועדו בעיקר לשדרוגה של האורתודוכסיה המודרנית, ולא למעוניינים בחופש מדת ובפלורליזם דתי (כוונתנו, למשל, לשינוי המתוכנן בנושאי הכשרות והגיור).
הרב אורי רגב חדו"שספק רב גם אם ההתחייבות המבורכת לדאוג לכך ש"כל תלמידי ישראל" ילמדו לימודי ליבה תוכתר בהצלחה, שכן ההבדל בין ניסוח ההתחייבות בקווי היסוד להסכם עם ישראל ביתנו, מעורר ספק האם יופעלו סנקציות כספיות ואחרות נגד מוסדות החינוך החרדיים, אם לא יסכימו לשתף פעולה. גם חוק הגיוס, שיש התחייבות להעבירו תוך 60 יום, ראוי יותר לשם "חוק אי הגיוס", ובצדו גם הורדת גיל הפטור המלא של אברכים מגיוס (או שירות אזרחי) ל-21, זאת בהשוואה לשאר האוכלוסייה היהודית המשרתת שירות חובה ומילואים עד גיל 49-40 (בהתאם לדרגה ולסוג השירות).
קווי היסוד קובעים כי "יש לפעול על מנת לקדם סוגיות בנושאי דת ומדינה שלגביהן יש הסכמה ציבורית רחבה", אך למרבה הצער לא נראה כי יש כוונה אמיתית לקדם שינוי בכל תחום שבו יש הסכמה ציבורית רחבה. הסכמה כזאת קיימת בכל תחומי חופש הדת והשוויון, כפי שמוכיחים ללא יוצא מן הכלל כל הסקרים הנערכים מעת לעת, ובהם מדדי הדת והמדינה השנתיים של חדו"ש וסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה.
זעקות השבר של החרדים מוגזמות
המציאות הצפויה, למרבה הצער, היא המשכה של מדיניות הכפייה הדתית ופגיעה בזכויות האזרח ובכבוד האדם, בלחציהם של הציונות הדתית והחרדים. למקרא כל אלה ברור כי זעקות השבר של המפלגות החרדיות בדבר "ממשלה רפורמית", "ממשלת שמד", "ממשלת זדון שתהרוס את היהדות במדינה ותפגע בכל הקדוש לעם ישראל" – מוגזמות, בלשון המעטה.
בממשלה זו לא תתחולל המהפכה הדרושה ביחסי הדת והמדינה, אך כל התחלה בכיוון של יתר חופש דת וחופש מדת, כמו גם פלורליזם ושוויון מגדרי - היא מבורכת. לארגוני החברה האזרחית חשוב להיות על המשמר: להמשיך לפעול בקרב הציבור בישראל ובתפוצות; להגביר את הפעולה בבתי המשפט כדי לקדם מה שהפוליטיקאים נרתעים מלעשות - ולהפעיל לחץ על הממשלה החדשה להתקדם ברוח מגילת העצמאות, למדינה שהיא באמת יהודית ודמוקרטית.
- הכותב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון
