מבחינות רבות "ברית העץ החי" נראה כקיבוץ לכל דבר: משפחות יהודיות החיות באזור כפרי צמוד למשק חקלאי, במבנה שיתופי המאפשר להם חיבור לאדמה. אלא שהקהילה המודרנית הזאת המושתתת על מבנה הקיבוץ, שוכנת במדינת וורמונט בארה"ב, קרוב יותר למונטריאול שבקנדה מאשר לעיר ניו-יורק.
בלב האזור, הידוע באתרי הסקי המבוקשים שלו, מתגוררות פחות משש משפחות יהודיות, שמנסות לממש את חזון המגורים היהודיים בצוותא. "ברית העץ החי" (Living Tree Alliance) היא רק אחת מכמה קהילות יהודיות מתפתחות בארה"ב, ששואבות השראה מהרוח הקיבוצית ומנסות להתאימה לחיים היהודיים בצפון-אמריקה.
בקהילה רב-דורית זו המתפרסת על שטח בן 368 דונם, לכל משפחה יש תפקיד פעיל – ניהול המשק, עבודה במרכז החינוך או תחזוקת הדיור המשותף, שהוא לב-ליבו של מודל החיים שלהם. ספירה סטייסי אושקלו, מייסדת וחברת הגרעין, מכנה את המיזם "קיבוץ מעודכן", ואומרת כי "ההיסטוריה שלנו כיהודים סובבת סביב חיי הקהילה, כך שאני משערת שמבנה הדי-אן-איי שלנו מכוון לכך".
2 צפייה בגלריה
ספירה סטייסי אושקלו, ממייסדות קהילת "ברית העץ החי", יוזמה יהודית למגורים משותפים במדינת וורמונט
(באדיבות המצולמת)
בעשור האחרון ערכו מספר ניסיונות לפתח "קהילות שיתופיות" – co-housing communities – המונח הרשמי לקיבוצים. קהילות אלו הוקמו במטרה ליצור קשרים עמוקים יותר בין בתי אב, ולקדם תקשורת ויחסי גומלין בתוך הקהילה. כמו בקיבוץ, המשפחות אמורות להתגורר בבתים נפרדים אך סמוכים אלה לאלה, ולחלוק משאבים משותפים.
בין המקומות שבהם ביקשו להקים קהילות קיבוציות: סיאטל, בוסטון, סאן דייגו ואף רובע ברוקלין בניו-יורק. התנופה שצוברת המגמה מעידה אולי על הצורך בקרבה, במציאות של חיי בידוד המאפיינים לא פעם את החיים בעידן המודרני, אפילו לפני פרוץ המגפה. אלא שעל אף ההתלהבות המרובה, רוב היוזמות הללו נותרו בשלבי תכנון. מבין שבע הקהילות שנמנו באתר Jewish Cohousing Network , רק הקהילה של אושקלו קרמה עור וגידים.
קיבוץ לעשירים בלבד?
בצפון קליפורניה הקדישו רוג'ר סטדלי וחבריו חמש שנים להקמת "מושב ברקלי", קהילה עירונית יהודית עם דגש על שוויונית והכללה: חברי הקהילה אינם חייבים להיות יהודים, והמארגנים מעוניינים להתאים את החיים במקום לכל זרמי היהדות, ולכלול גם תוכניות שיתאימו לשומרי שבת, שבהן לא תושמע מוזיקה.
2 צפייה בגלריה
קהילת המגורים המשותפים היהודיים שמקימה רייצ׳ל לאב כהן בפלורידה
(באדיבות רייצ'ל לאב כהן)
לפני שנה רכשה הקבוצה שטח של כשני דונם בדרום מערב ברקלי, אולם סטדלי אומר שיידרשו עוד שלוש שנים עד אשר יוכלו לעבור להתגורר במקום. מחירה של יחידה בת שני חדרים ששטחה 60 מ"ר תעלה החל מ-600 אלף דולר, ויחידה של 4 חדרים עשויה לעלות יותר ממיליון דולר. עד כה שלמו 23 משפחות דמי מקדמה.
"המחשבה שחיים במשותף בהקשר יהודי ימשכו את לב היהודים התבררה כנכונה", אומר סטדלי, יועץ לחיי קהילה משותפים ומייסד Urban Moshav, חברה לפיתוח ולייעוץ ללא כוונת רווח. הוא מוסיף כי הוא מקווה שהלקחים שיופקו מניסיון הקבוצה בברקלי יסייעו לאחרים להשלים את שלב רכישת האדמה בתוך שנה. השלב הזה, יחד עם פיתוח חזון הקהילה, הוא מה שלדעתו מאריך את התהליך כולו.
"פוטנציאל צמיחה יהודית מדהים"
באחר צהריים מושלג, לא מזמן, גדשו 30 יהודים את חדר האירוח של איש הנדל"ן, נועם וואל דולגין, שבוונקובר קנדה, כדי לדבר על אפשרויות לחיים בצוותא. הקבוצה כללה משתתפים בני גילאים שונים – צעירים, משפחות עם ילדים וגם גמלאים. היו שם יהודים חילונים שחיפשו קבוצת הזדהות תרבותית - ואחרים שומרי מצוות המבקשים לחיות במסגרת המעודדת שמירת שבת וכשרות.
"מושב ברקלי": חברי הקהילה אינם חייבים להיות יהודים, והמארגנים מעוניינים להתאים את החיים במקום לכל זרמי היהדות, ולכלול גם תוכניות שיתאימו לשומרי שבת, שבהן לא תושמע מוזיקה
כולם היו סקרנים לגבי האופציה לחיים משותפים במסגרת ייחודית, שתציע קשרים יומיומיים ותמיכה על בסיס חזון קהילתי יהודי משותף. דולגין, המתמחה במודלים של בעלות משותפת, מסביר כי "טמון כאן פוטנציאל עצום שבכוחו ליצור שילוב בין דורות, קבוצות סוציו-אקונומיות שונות וזרמים שונים ביהדות, מה שעשוי ליצור דוגמה לקהילה יהודית פרוגרסיבית".
"הרעיון הוא להוציא את היהדות מהמוסדות - ולהכניסה הביתה", הוא מוסיף. "יש הבדל בין לערוך קבלת שבת בחצר האחורית שלך, לבין ביקור בבית הכנסת. יש משהו מאוד עוצמתי באינטימיות של קהילה קטנה יותר".
סבלנות, חברים
אהרון אריאל לביא, המייסד והמנהל של "הקהל", חממת יזמות להקמת קהילות יהודיות משותפות, מסכים כי כינון קהילות מגורים ברוח זו עלול לארוך זמן רב בגלל המחויבות הנדל"נית המתבקשת. בנוסף, גם הגיבוש החברתי של כל המעורבים בפרויקט מחייב לוח זמנים ארוך.
ספירה סטייסי אושקלו, "ברית העץ החי": "ההיסטוריה שלנו כיהודים סובבת סביב חיי הקהילה, כך שאני משערת שמבנה הדי-אן-איי שלנו מכוון לכך"
"החיסרון הוא שהרבה יותר מסובך ותובעני ליצור קהילת מגורים משותפת", הוא אומר, "אבל אם הצלחת בכך, אז הקהילות האלו יחזיקו מעמד לאורך זמן, כיוון שהמתגוררים בהן הקדישו זמן, אנרגיה וכספים רבים בפרויקט".
סטדלי מדבר על שלוש עד ארבע שנים מרכישת האדמה ועד להקמת היישוב, אך קארן גימניג מאגודת הדיור המשותף האמריקאית (Cohousing Association of the United States) מזהירה את המעוניינים שהתהליך עלול להגיע לסיומו רק אחרי חמש עד שבע שנים".
174 קהילות "דיור משותף" בארה"ב
רעיון המגורים המשותפים התגבש בדנמרק בשנות ה-60 של המאה הקודמת. במדינה זו, המונה 5.8 מיליון תושבים, קיימות 110 קהילות בין-דוריות. לפי מאמר מ–2019 שהתפרסם ב-Journal of Housing Studies, מיזם ראשון של דיור משותף החל בארה"ב בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה. לפי "המדריך של האגודה לדיור משותף של ארה"ב" (Cohousing Association of the United States) – יש כיום 174 קהילות כאלו ברחבי המדינה.
מחירה של יחידה בת שני חדרים ששטחה 60 מ"ר תעלה החל מ-600 אלף דולר, ויחידה של 4 חדרים עשויה לעלות יותר ממיליון דולר. עד כה שלמו 23 משפחות דמי מקדמה
הקהילה היהודית-אמריקנית בולטת במעורבותה בתנועת המגורים המשותפים. בסקר משנת 2012 של Cohousing Research Network נמצא כי היהודים מהווים עד 10% מכלל המתגוררים במיזמים משותפים מסוג זה בארה"ב, בעוד שהאוכלוסייה היהודית בכללה מהווה 2% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב.
חזון החיים המשותפים היהודיים איננו חדש. הוא כלל במרוצת השנים רעיונות שונים, לרבות הקיבוץ בישראל וחוות חקלאיות יהודיות שצצו בארה"ב בראשית המאה ה-20. לרבות מהקהילות המשותפות יש חזון אקולוגי שמתמקד בחיים בני קיימא או בעבודה חקלאית.
מכשול הקורונה
התפרצות הקורונה נתנה למשפחתה של רייצ'ל לאב כהן את הדחיפה האחרונה לרכישת 20 דונם צפונית לאורלנדו שבפלורידה, לצורך הקמת מיזם הדיור המשותף האקולוגי-יהודי, שעליו חלמו במשך שנים. החלקה כוללת שני בתים, עצי אלון עתיקים, חוות בעלי חיים ובית ספר.
היהודים מהווים עד 10% מכלל המתגוררים במיזמים משותפים מסוג זה בארה"ב, בעוד שהאוכלוסייה היהודית בכללה מהווה 2% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב
כהן מקווה כי אליהם יצטרפו לפחות עוד שתיים או שלוש משפחות. היא מתארת כי במשך שנים חיפשה קבוצה שתתאים לערכיה ולסגנון חייה. בהמשך חוותה על בשרה את אתגרי ההקמה של קהילת דיור משותף ליהודים.
"אנשים מתעניינים ומוותרים. הם מעוניינים בתוצר הסופי, אבל אני זקוקה לאנשים שיהיו מעוניינים בהשתתפות בתהליך הארוך", היא מסבירה. "כדי לגייס אותם, אני חייבת להיות מעין 'מעודדת' ולהמשיך לדלות מהם את ההתלהבות שחשו ביום הראשון, גם אחרי עשור או שניים".
אבל התכנונים להקמת הקהילה בוונקובר נתקלו במכשול חדש עם התפרצות המגפה, וכמותם גם המאמצים שכוונו למטרה זאת בסיאטל ובבוסטון. "אני רק יכול לקוות שאחרי המגפה תתעורר לפחות בארה"ב תנועת דיור קהילתי", אומר לביא מאגודת "הקהל", המשמש כיועץ לקהילת "ברית העץ החי". "אנחנו רואים נהירה לכיוון זה. אנשים רוצים לחיות בקהילה, אבל לא רוצים את המוסדות הישנים שנתפסים בעיניהם כנוקשים, יקרים ולא רלוונטיים לאורח החיים שהם מעדיפים".
