מתוך "היהודי החדש"
(קרדיט: כאן11)
הוא נולד בשיקגו, בבית אותודוכסי-מודרני, וכשהיה בן 3 עלה עם משפחתו לישראל. עד כאן, סיפור הדומה לזה של ישראלים רבים. שום דבר – אבל באמת כלום - לא הכין את משה סמואלס לרכבת ההרים המטורפת שיחווה בגיל 43, כשהוא נחשב כבר למאסטר בנושא יהדות ארה"ב ומומחה לקהילות זעירות ונדירות במדינה.
אבל סמואלס שלמד בתיכון דתי ולאחר מכן בישיבה, מצא עצמו בגיל 23 בשליחות של אחרי הצבא, במחנה קיץ יהודי בצפון-אמריקה. במקום להגיע למחנה מהזרם האורתודוכסי, נשלח סמולאס לקאמפ רמה של התנועה הקונסרבטיבית.
"למרות שהבית שבו גדלתי היה ליברלי, זה לגמרי הוציא אותי מאזור הנוחות שלי", הוא פורץ בצחוק. "זו הייתה החשיפה הראשונה שלי ליהדות פלורליסטית, שכללה למשל מניינים מעורבים. כמי שלמד בישיבה זו היתה טלטלה. אבל חזרתי לאותו מחנה קיץ אחר קיץ, כך במשך 12 שנים רצופות, כי התאהבתי במסגרת החינוכית שיש בה יהדות שמחה ודינמית, שילדים אוהבים אותה".
מאז, במשך שני עשורים, הוא משמש כשליח בחו"ל של ארגונים יהודיים, ועוסק תפקידי חינוך והדרכה. זו ההגדרה היבשה. בפועל הוא הגשים חלום כשהצליח להביא לשיח ולתודעה הישראלית את מה שמתרחש אצל האחים הרחוקים שמעבר לאוקיאנוס, בסדרת הדוקו שיזם, "היהודי החדש" (כאן11).
החיים בזהות כפולה
מכירים את זה שאתם לוקחים סטנדאפיסט לטקס הפרשת חלה באתר סקי בקולורדו? לסמואלס זה קרה כאשר טס עם גורי אלפי למסע היכרות עם יהדות ארה"ב. אלפי שגדל במשפחה חילונית וחי בברנז'ה התל-אביבית שלא ממש מחבקת מסורת, חווה הלם-תרבות כאשר פגש יהודים-אמריקאים שאינם דתיים, המתאמצים להתפלל ביחד בשבת ולשמוע הסבר על פרשת השבוע.
סמואלס הפגיש את אלפי עם צעירים שחורים, היספנים ואסיאתים שרואים בעצמם יהודים, בדרך לסדרה שמומנה, בין היתר, על ידי קרן רודרמן, הסוכנות היהודית ופדרציית ניו יורק, במטרה לאפשר לציבור הישראלי היכרות עם יהדות ארה"ב.
"תמיד חייתי בזהות היברידית - אמריקאית וישראלית", סמואלס מסביר. "הייתי צריך ליישב סתירה פנימית בזהות שלי, בין האמריקאיות והישראליות. מהילדות ועד גיל 23 תמיד הייתי 'החבר האמריקאי', וכשליח בחו"ל פתאום הפכתי להיות נציג של הישראליות".
רוצים הכרה, ומאבדים סבלנות
עבור הרוב המוחלט של הישראלים, יש שתי אפשרויות לממש את היהדות: להיות חלק מהזרם האורתודוכסי, או להיות חילוני. כך, מתוך מעלה מעשרת-אלפים בתי כנסת בישראל, רק חמישים משתייכים לזרם הרפורמי, ויש עוד מספר דומה של בתי תפילה קונסרבטיביים.
בארה"ב, לעומת זאת, כ-35% מהיהודים מזדהים כרפורמים, 18% קונסרבטיבים ורק כ-10% הם אורתודוכסים (30% לא נמנים עם שום זרם ו-6% מצהירים שהם נמנים על זרם אחר). אלא שמחקרים רבים מראים כי בעקבות ההתבוללות המואצת, הרוב המוחלט מבין יהודי ארה"ב, ייחשבו גויים על פי ההלכה. זו הסיבה לכך שבכירי הרבנים החרדים והחרד"לים תוקפים ושוב ושוב את הרפורמים.
"התפיסה של התנועות שאינן אורתודוכסיות, היא שקבלת צאצאים של משפחות מעורבות יכולה פוטנציאלית להרחיב את השורות של העם היהודי, אם ילדיהם יתחנכו כיהודים", מסביר סמואלס. "הם גם לא מסתכלים על יהדות רק בפריזמה פרטיקולרית של שמירת מצוות, כמו שמקובל בישראל, אלא בוחנים את היהדות בפריזמה אוניברסלית, ולפיה אתה יכול לבטא את יהדותך לא רק בדרך ספציפית - אלא בדרכים רבות".
את אחוזי ההתבולות המרשימים בגולה הנוחה, מסביר סמואלס בדיוק בזה: "לאורך ההיסטוריה האוכלוסייה המקומית התייחסה ליהודים כאאוט-סיידרים. לעומת זאת, בארה"ב ישנה הפרדה מלאה בין דת למדינה. ארה"ב היא מדינת מהגרים, שקלטה במאה ה-19 יהודים, איטלקים, אירים וגרמנים, כולם עם המטרה להגשים את החלום האמריקאי.
"ההצלחה הכלכלית של היהודים וההשתלבות שלהם בחברה, גרמה לכך שהזהות היהודית פחות מגדירה צעירים יהודים, ולכן הם יתחתנו גם עם מי שאינם יהודים. ככל שהיהודים הצליחו, גם היו יותר צעירים וצעירות שאינם יהודים שרצו להתחתן עם יהודים. לכן ההתבוללות מתרחשת בכל מקרה, ומבחינת התנועות הפלורליסטיות הן אלו שעומדות בפרץ ומנסות לשמר את הזהות היהודית במציאות המשתנה והמאוד ייחודית הזו".
להתפלל בכנסייה
עם זאת, מה שקורה בישראל, לא עולה בקנה אחד עם האהבה והחיבור שהם חשים אליה: "יהדות ארה"ב כמהה לקשר ולא רוצה ניתוק וגט כריתות", אומר סמואלס. "אבל ביטול מתווה הכותל, לצד חוסר ההכרה המתמשך מצד המדינה בתנועות הליברליות, היה עבורם קו פרשת המים. ככל שהזמן עובר, רואים אצלם פחות סבלנות כלפי ישראל. מערכת היחסים בינינו לבין יהדות אמריקה נמצאת בשפל חסר תקדים, ולכן היה לנו כל כך חשוב לעשות את הסדרה הזו".
עד כמה הרחיקו לכת בקרב קהילות יהודיות? סמואלס מפגיש את הישראלי הממוצע עם תופעות שיגרמו גם למי שלא פוקד את בית הכנסת, לנוע בכורסה ולתהות – ולא פעם גם להתאהב. כך למשל, קהילת "רוממו" שבמנהטן, ניו-יורק, המשתייכת ל"זרם הרביעי" – היהדות הרקונסטרוקטיבית.
יותר מ-700 משפחות חברות בקהילה שבראשה עומד הרב דייוויד אינגבר, המעודד שילוב בין יהדות לדתות המזרח. הוא עצמו גדל כאורתודוכסי ולמד בישיבות חרדיות בירושלים ובניו-יורק. בהמשך התעמק בפילוסופיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו-יורק ונטש את הדת, רק כדי לחזור אליה עם גישה ניו-אייג'ית.
היהדות שלו שלו כוללת הכלה של להט"ב וגם של משפחות שבהן אחד מבני הזוג איננו יהודי, בהן מטפלת כמרה (אישה המכהנת ככומר). התפילות נערכות בכנסייה ההופכת לבית כנסת בשישי-שבת. כשמאחור הצלב, שרים המתפללים – חלק מהם כלל לא יהודים – את קבלת השבת שמוביל הרב עם חזנית מופלאה. כל מי שמגיע לתפילה מתקבל בחום ומתבקש לעמוד ולספר על עצמו בכמה מילים. התפילה כוללת גם ריקודים ומוזיקה, שינון מנטרות ואפילו מדיטציה ומסאז'.
הקיבוצניקים החדשים
הרחק משם, בעיירה פריסקו שבקולורדו, למרגלות הרי הרוקי, כשעתיים נסיעה מערבה מהעיר דנבר – מגיעים כחמישים צעירים יהודים, מנובמבר ועד מאי, כאשר המקום הופך לאתר סקי פופולרי במיוחד. הם עובדים במקום בזכות כישוריהם כמדריכי סקי או כחברים בצוותי חילוץ והצלה. חלקם שייכים לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי, חלקם מרקע אורתודכסי-מודרני ויש אפילו כמה חילונים מישראל.
דווקא בסביבה הלא-יהודית, הצעירים האלה רוצים תפילת שבת וסעודה משותפת. בניגוד לכלל ארה"ב, שם צריך לשלם מאות או אלפי דולרים לחודש כי להיות חברים בקהילה היהודית, חברי הקהילה הזו לא מחפשים להיות חלק מהממסד, אלא מעצבים קהילה משלהם שקובעת בעצמה את החוקים.
חוות פרלסון שבמרילנד היא הדבר הכי קרוב לתנועה הקיבוצית, והיא אחת מ-13 חוות לימודיות במדינה המשתייכות ל- Jewish Community Farming Movement, שבהן צעירים יהודים הופכים לחקלאים ומעבדים אדמה, ומתחברים גם ליהדות וגם לערכים אוניברסליים של קיימות ושמירה על הסביבה. למשל, לתפיסה ולפיה היהדות התנ"כית הייתה מבוססת על עבודת אדמה ועל חיוב מתנות העניים (בארץ ישראל).
בחוות פרלסון שמחוץ לבולטימור, יש גם שילוב בין הזרמים השונים של היהדות. מנהל החווה הוא יקיר מנלה, חילוני, דובר עברית וחסיד של ההגות הציונית. המנהל החינוכי והאחראי על לימודי היהדות הוא הרב פסחיה ליכנטשטיין, ששייך לזרם האורתודוכסי ומחלק את זמנו בין ארה"ב לבין מגורים בהתנחלות בת עין שבגוש עציון.
יהודים בכל מני צבעים
"Jews of Color" בניו-יורק הם קבוצה של יהודים שחורים, היספנים ואסיאתים הטוענים להדרה ואי-הכלה, לטענתם גם מצד אנשי היהדות המתקדמת בארה"ב, שמרבים להתהדר בצעדה של הרב אברהם יהושע השל לצד מרתין לותר קינג.
הרב האורתודוכסי השחור שייס רישון, הכותב תחת שם העט "מה נשתנה", מספר לאלפי וסמואלס כי למרות שהוא יהודי כבר חמישה דורות, ונשוי לצאצאית של הרב יום טוב ליפמן הלר (שחיבר במאה ה-17 את ה"תוספות יום טוב"), הרי שצבע עורו הכהה זיכה אותו ביחס מנוכר, בארה"ב וגם בביקוריו בארץ.
עם הזמן הוא חבר לייץ ג'ורדן, המכונה"Y-LOVE" , והם הקימו את TribeHerald - העיתון האינטרנטי של ה-JEWS OF COLOR. לדברי הרב רישון, בשנים האחרונות יש מספר גדל והולך של קהילות שבהן יהודים שצבע העור שלהם אינו לבן, מתאגדים סביב ערכים, טקסים יהודיים ולימוד, ומבלי שיבקשו מהם להסביר האם ומתי הם התגיירו.
