דומה כי מזמן לא היה קונצנזוס כזה בקרב המגזר הדתי והחרדי, לפחות אם לשפוט על פי המוחים והזועקים. במרכז – תוכנית הסאטירה "היהודים באים", שהצליחה לאחד שלל רבנים בכירים, בהם כאלה שלא ממש צופים בטלוויזיה, במחאה נגדה.
זה יקרה מחר (יום ב'), מול בניין תאגיד השידור הציבורי "כאן", ולפי מארגני האירוע צפויים להשתתף בו רבנים בכירים ובהם רבה של העיר צפת, שמואל אליהו - וגם הרב אליקים לבנון, הרב שלמה אבינר, הרב צבי קוסטינר והרב זמיר כהן.
זוכה פרס ישראל, הרב דוד גרוסמן, הבהיר כי לא יגיע להפגנה אף ששמו נכלל בין הרבנים המשתתפים, ואולם הביעה מחאה ואמר כי הנושא כשלעצמו כואב לו מאוד "על הפגיעה בתורה וכבודו של הקב"ה". ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) הודיע אף הוא שישתתף בהפגנה, "למחות על ביזוי כבוד שמים, כבוד ישראל וכבוד התורה", כדבריו.
"זה מלבה שנאה"
הרב שלמה אבינר, אחד מבכירי רבני הציונות הדתית, מסביר ל-ynet כי אף שהמחאה תגביר את החשיפה לתוכנית, הוא חש שחובה עליו להשתתף בה. "הראי"ה קוק אמר בעבר שגם אם נראה שמחאה לא פועלת, בכל זאת יש למחות בגלל שלוש סיבות. הראשונה, גם אם המחאה לא תפסיק את התופעה, יש לקוות שהיא תמנע הידרדרות נוספת.
"השנייה, לפעמים אומרים דברים והם לא פועלים מיידית על האדם, אבל האדם שומע את הדברים ובשעת הכושר נפתח ליבו והם חודרים אל אישיותו. והסיבה השלישית היא שכאשר יש מדינה או חברה שמתהלכת בדרך לא נכונה, ואנשי הרוח מהנהנים בראשיהם לאות הסכמה, אז המדינה הזו או החברה הזו אבודה. אבל אם הם מוחים, גם אם בפועל המצב נשאר בעייתי - האוויר הרעיוני הוא טהור".
באופן מפתיע משהו, קולות המחאה נשמעים גם מהצדדים הליברליים יותר של המחנה. הרב רונן נויבירט, מחבר ספר "גשר ההלכה", נחשב כפעיל בולט בזרם הליברלי של הציונות הדתית, אך לדבריו נחצו גבולות. "אודה ואתוודה שניסיתי לצפות מספר פעמים בסדרה", הוא אומר. "בדרך כלל אני יודע לקחת דברים בקלות ובפרופורציה הנכונה, אבל היה לי באמת קשה".
לדבריו, "יש הומור בטעם ויש מקום לצחוק גם על הדת ועל הדתיים, אבל יש הומור חסר טעם ופוגעני שאין לו מקום בחיינו הציבוריים, ממש כפי שלא היינו מקבלים הומור דומה על מגזר אחר - מוסלמים, אתיופים, להט"בים וכו'. זה הומור שעלול ללבות שנאה וניכור כלפי המגזר הדתי והחרדי".
"הם מבזים את השם המפורש"
הרב נויבירט, בניגוד לרב אבינר, לא ישתתף במחאה משום שהוא אינו מאמין בדרך ההפגנות, "וחושב שהן לא משיגות דבר מלבד ללבות שנאה ולשכנע את המשוכנעים", לדבריו, "וזה נכון לעניות דעתי לכל סוגי ההפגנות. בפרט בזמנים שבהם הקיטוב החברתי גובר, יש לשים דגש על בניית גשרים וקירוב לבבות. אבל מאידך גיסא, אני מבין את כאבם של אלה שייצאו להפגין ומזדהה איתו".
הרב אבינר הוא, כאמור, מאמין גדול בכוחה של מחאה. "זה תמיד מצליח, ללא יוצא מהכלל. מה שקובע את ההיסטוריה אלו לא העובדות בשטח, אלא הרעיונות. בניגוד למטריאליזם היסטורי שבו העובדות הן שקובעות, באידיאליזם ההיסטורי מה שקובע בשטח זה הרעיונות. כל ההיסטוריה של עם ישראל מראה את זה. אף על פי שהיינו עם נרדף ומסכן, בסופו של דבר הרעיונות שלנו התפשטו על כל פני תבל, אצל הנוצרים, אצל מוסלמים ואצל ההומניסטים. פעם עיתונאי לחץ עליי ושאל תוך כמה זמן נראה את השינוי. עניתי לו, 'תוך 50 שנים'. הוא שאל, 'אבל מה יהיה מחר בבוקר?' ואני עניתי, 'מחר יקרה מה שהתחלנו לפני 50 שנה".
הגוף שעומד מאחורי ההפגנה מכנה עצמו "אופק - המטה להסברה יהודית", שבו פעיל, בין היתר, הרב אלעד צדיקוב, חבר מועצת העיר הרצליה, מי שהיה בעבר לוחם וקצין בשייטת 13 והפך לפעיל בתחום החזרה בתשובה. את "היהודים באים" הוא מגדיר כ"תוכנית המבזה במשך מספר עונות את התנ"ך ואת גדולי האומה".
לדבריו, "ברגע שהגיעו לנקודה שמבזים את שם אלוקי ישראל, השם המפורש, חובתנו למחות על פי ההלכה. מרגע זה הסתיים מרחב שיקול הדעת. רבנים רבים עימם התייעצנו, ביצעו קריעה בבגדם אחר שנחשפו לתוכן המבעית הזה. לו יצוייר והיו פוגעים כך במוחמד או באסלאם, הארץ היתה בוערת וכל הנושאים באחריות היו מפוטרים ומתנצלים".
מכאן נמסר: "היהודים באים" היא תוכנית סאטירה, וכך יש להתייחס אליה. חופש הביטוי וחופש היצירה הם ערך עליון בשידור הציבורי, כך גם הומור עצמי. זכותם של המפגינים למחות חשובה לא פחות.
