עם מרפקים (מכוסים!) הרבה אמביציה ולא מעט חוצפה, יונת קפלן (33) היא התגלמות המודל של "החרדית החדשה", ומשרטטת זירת מהפכה חדשה במגזר החרדי, שהתאהב ברשתות החברתיות. כך הקימה בעשר אצבעותיה חברה העוסקת בשיווק דיגיטלי למגזר החרדי (בין לקוחותיה, המרכזים הרפואיים "הדסה" וחברת "הנמל"), וכך גם הקימה לפני כשלוש שנים את "עכשיו תורך" (עם כ-52 אלף חברות), קבוצת נשים חרדית-דתית המשקפת, במידה רבה, הלך רוח חדש - לא עוד האם והרעיה המסורה, המקריבה את עצמה על מזבח הקן המשפחתי, אלא כזו שמבקשת לשים את עצמה במרכז.
מה שהחל בטקסטים שפתחו במילים "עכשיו תורי", והביאו נשים לשטוח סיפורי חיים (לעיתים עם אתגרים לא פשוטים) - הפך לזירה החדשה להעלאת מודעות הדדית והעצמה נשית. בין סטטוסים "רכים" אודות התמודדויות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, או קשיים כלכליים - ישנם גם שיתופים העוסקים, לא פעם, בנושאים רדיקליים לעין החרדית, כגון פגיעה מינית או אלימות במשפחה.
אבל כשאני משתפת את קפלן במהפכת השיח שהיא מייצרת עבור אחרות, היא שומרת על צניעות. "שינוי חברתי? אפשר להגיד. היום אישה יכולה לכתוב שהיא עוברת התעללות וצריכה עזרה. היום יש לה כלי לפרוק בו. אני קוראת לה 'קבוצת התמיכה הגדולה בעולם'".
ההורים היו בהלם
קפלן עצמה מעורבת מאוד בקבוצה. "נראה לי שאני המנהלת היחידה שאומרת לנשים 'אל תעלי, זה יפגע בך'. לפעמים אני צופה מראש תגובות פוגעניות. אבל כמנהלת אני גם מסירה נשים עם תגובות בריוניות ושיפוטיות. לא יכולה לראות שעושים את זה לנשים".
4 צפייה בגלריה
"אני מנסה לא להתכחש להיותי גרושה בשנה האחרונה, אבל לא מקדשת את הסטטוס הזה". יונת קפלן
קפלן מספרת כי עברה תהליך. אפשר להבין את זה: בחורה מבית חרדי לא מגיעה לתחום היח"צ באופן מוסלל, בטח לא לפני עשור. במסגרת התהליך למדה לפתח מרפקים ואז למתן אותם, להיות אמא אבל גם להיפרד מהאבא, צעד לא שגרתי גם היום בעולם החרדי.
"כנערה הייתי מאוד שאפתנית", היא משחזרת. "כשאמרתי להורים שלי שאני הולכת לעבוד במשרד יחסי ציבור, הם חשבו שאני הולכת לעבוד ברחוב, מה זה? להתחנף לעיתונאים? זה מה שאנשים חושבים על המקצוע שלי. הייתי סטודנטית לניהול ושיווק במכללה החרדית של הרבנית עדינה בר שלום, המרצים היו מ'בר אילן' וגם התעודה והתואר, ואז מישהי אמרה לי, 'קובי סלע פותח משרד'. הלכתי לריאיון והשאר היסטוריה. לא היה לי שום מושג בתחום".
"בלי התנהלות של שטעטל"
לאחר לידת ילדה הרביעי, עברה תהליך פנימי. "קרה לי שם משהו רוחני מאוד", כדבריה. "הרבה שנים לא קראתי לעצמי בן אדם רוחני. אני חרדית מבית, ההורים שלי עברו מכיפה סרוגה לשחורה ומשנקין לבני ברק, אבל אני הייתי חרדית כזו שלמדה ב'בית יעקב'... ההבנה שאני רוצה לצאת לדרך עצמאית הגיעה כשכבר עיצבתי לעצמי אישיות בעקבות שינויים בחיים שלי. משהו בפנים השתנה, ואז הדברים האחרים התאימו את עצמם מחדש.
4 צפייה בגלריה
"כשאמרתי להורים שלי שאני הולכת לעבוד במשרד יחסי ציבור, הם חשבו שאני הולכת לעבוד ברחוב"
"ככה בדיוק נולדה 'עכשיו תורך', באיזה לילה אחד שהחזקתי תינוק ג'ינג'י (רביעי במספר) על הידיים, והיה בזה משהו מאוד רוחני. חיבור פנימי למהות. לא מה אני צריכה לעשות, אלא מה אני רוצה לעשות. מה הייתי עושה גם בחינם (אבל מקפידה שלא, כי אצלי אין חלטורות ואין התנהלות שטעטל ודוסילנד)".
מה זאת אומרת?
"יש אצל דוסים בארטרים וענייני 'שמור לי ואשמור לך'. כשייצאתי לעצמאות אמרו לי תאגידים גדולים שרצו לעבוד איתי, 'זה טוב שהלוגו שלנו יופיע לך בקורות חיים', וזה מאוד שיעשע אותי. אמרתי להם, המשרד שלי חדש, אבל אני לא חדשה בתחום. גוף שלא אוהב לשלם, לא יהיה חלק מהחיים המקצועיים שלי. אני משתדלת להיות בכל דבר במאה אחוז, גם בחיים האישיים ובחברויות".
לא פרזנטורית של גירושים
לקח לה זמן לייצר איזונים: "אני אגיד משהו שלא מקובל להגיד. באתי לאימהות שלי מכוח האינרציה וכך פעלתי: צריך להאכיל, להשכיב, לרשום לגן ולמעון. כשהתחברתי לעצמי, האימהות תפסה משמעות מאוד מרגשת בחיים שלי. היום הילדים שלי זוכים באמא מאוד מחוברת וקשובה. מאוד ענווה. פעם ידעתי הכול בכל תחום. היום אני יכולה להגיד לילדים: אני לא יודעת. למדתי לקחת אחריות ברמה המקצועית כמנהלת, למדתי לקחת אחריות באימהות, בלהיות רעיה".
אמרת רעיה?
"זה באוטומט. אני מאוד רעיה באופי שלי. אני מנסה לא להתכחש להיותי גרושה בשנה האחרונה, אבל לא מקדשת את הסטטוס הזה כמשהו שהייתי רוצה. אני בטח לא רוצה להיות פרזנטורית של הדבר הזה. אני 'אישה של' במהות שלי".
על הגירושים סיפרה לחברותיה ברשת בסטטוס. "כתבתי מאוד אסוציאטיבי. מצד שני, לבחור לא לנהל את זה ברשת זו בחירה מושכלת. ידעתי שאת התמיכה אני לא אקבל שם. אבל כשזה כבר היה בחוץ, קיבלתי אהבה אינסופית, כי כנראה יצא משהו אמיתי. אנשים נתנו חיבוק. המגזר מחבק ומכיל, זו החוויה האישית שלי".
אל תקראו לה "פמיניסטית"
קפלן זיהתה את מהפכת הטכנולוגיה שעוברת גם על המגזר החרדי, ולקחה את זה צעד קדימה: "הם שם והם בועטים. פאשניסטיות, בשלניות, נשות עסקים - המשרד שלי 'צבע' מאה אלף חשבונות חרדיים. חלקן אגב עושות מלא כסף. אני יושבת עם לקוחות חילונים ומראה להם את זה, והם בהלם. אנחנו יודעים להתאים תוכן לשפה שלהם, לדור ה-y שנמצא ברשתות החברתיות. דברים קורים במגזר, ללא ספק. מצד שני, אני מאמינה שבכל דור קרו, היום הם פשוט באינסטגרם ובפייסבוק - שלא נדבר על הווטסאפ שהפך לכלי תקשורת כמעט לגיטימי.
"לקחנו את העולם הישן של יחסי הציבור, והמרנו אותו בעולם הדיגיטלי שבו הקהל מבלה היום את רוב זמנו. מדי יום אני מחברת בין מותגים בינלאומיים לנשות המגזר החרדי והדתי, שמקבלות כ-94% מההחלטות הצרכניות בבית. זה נתון מטורף.
"מגיע לעולם הנשים לקבל מענה מדויק ולא מתחפש לצורך הנשי והמשפחתי המגזרי, ומגיע גם לבעלי העסקים מישהו שילווה בתהליכים רגישים של הסברה וגשר בין עולמות דתיים לאלה שאינם. תראי את המגזר שלנו - איזה שיק, איזו צריכה נבונה ולא מתפשרת בשום תחום. אז בחוץ למדו להעריך את כוח הקנייה שלנו ולדרוש התאמות".
נשים במגזר באמת מוכנות להגיד לעצמן היום "עכשיו תורך"?
"יש תנועה של חיפוש. את רואה את זה גם במה שמועלה תחת 'אנונימיות' בקבוצה. אני מאמינה שגם אברהם אבינו חיפש, אבל פה יש משהו שמשדר לעולם ויש מי שקורא את זה. אני מאחלת להן שיהיו מחוברות לעצמן ולא יפחדו לעשות מה שטוב להם, ולא במובן הפמיניסטי".
למה?
"אני לא מאמינה במילה הזאת".
את חיה אותה, לא?
"זה היופי, לחיות ולא להגיד. אני לא אוהבת סיסמאות ואג'נדה של פמיניזם חרדי. אל תגידו את השינוי, תחיו אותו. זה הכי יעזור. הקומץ הצעקני זה קצת כמו הטבעונים שיצא להם שם רע כי אנחנו שומעים רק את המטורללים שבקצוות. מספיק להתבכיין, תעשו".
"אני חיה לי מיום ליום"
קפלן עצמה כבר לא מסתתרת מאחורי מסכות מגזריות. "שנים הייתי 'משהו נכון'. זאת שיודעת מה להגיד ומה לכתוב. זאת שיש לה ילדים, משרה טובה, בעל נכון. הבאתי את החלקים שהם דבש, ואת החלקים השבורים החבאתי. היום אני בוחרת להביא יותר כנות ויותר שריטות.
4 צפייה בגלריה
"אני לא אוהבת סיסמאות ואג'נדה של פמיניזם חרדי. אל תגידו את השינוי, תחיו אותו"
( דבי מורי/ חזקי קפלן )
"במשרד יש תוכניות ומטרות, אבל ברמה האישית אני חיה לי מיום ליום. כל יום אני אומרת לעצמי, 'אם מחר בבוקר את מתה, מה הכי חשוב לך שיהיה?' - ואת זה אני עושה. אני חיה בלי חרטות, בלי לרוץ אחרי הזנב של עצמי, חיים מלאים ואמיתיים בכל המישורים.
"היום אני גם מדברת עם הקדוש ברוך-הוא הרבה יותר. אני בשיח צפוף איתו בלי טקסים. לאו דווקא שחרית, מנחה וערבית, באופן המקובל של זה. זאת מתנה שקיבלתי בדרך - גם חיבור לאימהות שלי וגם חיבור למקצוע שלי. היום אני בוחרת אילו תיקים אני אקח ומה לא. הכנסתי את אלמנט הבחירה לחיים שלי בכל המובנים.
"והכי מצחיק, כשהכל נסגר בערב פסח - הפיק בעסק כמו שלי - עטפה אותי שלווה גדולה. שמחתי, מישהו שם למעלה רוצה שאעבוד פחות. וראו זה פלא, היה לנו מה לאכול. זה פיתוי גדול לעצמאים לא לשחרר, לרדוף אחרי התקציב הבא. הסיפור הזה של הקורונה בא עם תובנות גדולות כאישה, כאמא וכבעלת עסק בתחום האונליין, ולהציב את הגבולות שם היה עונג גדול".
