(מכללת הרצוג גוש עציון)
מעטים הם הפרקים בתנ"ך שמספקים חלון של הצצה לנקודת זמן ונקודה גיאוגרפית כל כך מדויקים ומובהקים, ובמקרה שלפנינו גם מרגשים ודרמטיים בצורה בלתי רגילה. כך מסופר בספר ירמיהו (ל"ד, ו'): "וידבר ירמיה הנביא אל צדקיהו מלך יהודה את כל הדברים האלה בירושלים. וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים ועל כל ערי יהודה הנותרות אל לכיש ואל עזקה, כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר".
בנקודת הזמן הנוכחית, נבוכדנצר מלך בבל והצבא שלו נלחמים על ירושלים, צרים עליה. מכל ערי יהודה נותרו בסך הכל שתי ערים ערים מוכרות וחשובות: עזקה ולכיש. המפה מספקת לנו את פני היישוב היהודי ערב חורבן ירושלים, שנת 586 לפני הספירה. בימים ההם הבירה והעיר המרכזית היא ירושלים, ובארץ יש עוד שתי ערי מבצר: עזקה ולכיש. זה מה שנשאר.
"כי לא נראה את עזקה"
בחפירות הארכיאולוגיות של לכיש בשנות ה-30 של המאה הקודמת, התגלה חרס ועליו נכתב בכתב עברי קדום: "ויידע כי אל משואות לכיש נחנו שומרים ככל אשר נתן אדני, כי לא נראה את עזקה". כותב המכתב הקדום הזה אומר בלשון ימינו: אנחנו שומרים על משואות לכיש, מסתכלים על משואות לכיש ואנחנו לא רואים יותר את עזקה.
את התיאור הזה כתב חיל מצב במוצב מסוים שצופה אל ערי המבצר לכיש ועזקה. החייל הכותב צופה אל משואות לכיש - אותן מדורות שכפי הנראה השאירו כדי לסמן ממקום למקום. והוא רואה את סיור הבוקר של לכיש, אבל הוא לא רואה יותר את עזקה. עזקה כבר חרבה.
החרס הזה מספק נקודת זמן שהיא יותר מאוחרת מספר ירמיהו פרק ל"ד, שם מתוארות שתי ערי מבצר. בחרס כבר כתוב שעזקה איננה עוד. הכותב לא יודע שבעוד רגע אחד גם לכיש תחרב, ואחריה ירושלים. אנחנו ניצבים בנקודת הזמן של חורבן הבית - כך אנחנו רואים מהמפה, מהפסוקים ומן החרס הזה שנותר ממכתבי לכיש מלפני 2,500 שנה.
