בשיתוף נפש בנפש
כ-3,000 צעירים בני 18 עד 22 עולים לארץ מידי שנה, ונכנסים הישר אל כור ההיתוך של הישראליות - הצבא. רבים מהם מגיעים לבד, ללא משפחה, מתוך אהבת הארץ ותשוקה עזה לתרום למדינה.
"לא ידעתי כלום על ישראל לפני שהגעתי, אבל ראיתי את העתיד שלי פה", מספר אלי גרוב (39) שעלה לבדו משטרסבורג שבצרפת לפני 20 שנים והתגייס לצה"ל בתור חייל בודד. "למדתי שנה בארץ בישיבה, ואחרי כמה חודשים החלטתי לעלות ולעשות צבא. לא ידעתי כלום על הצבא. באתי עם עברית ברמה לא גבוהה לצו הראשון".
עוד בנושא:
אחרי שלושה חודשים של לימודי עברית אינטנסיביים בבסיס מחוו"ה אלון, הוא חיפש שירות משמעותי. מאחר והוא בן יחיד ולא יכול היה להתגייס ליחידה קרבית, אלי בחר להיות חובש.
השנה היא 2002, וטבילת האש הצה"לית שלו מתרחשת בשלהי מבצע חומת מגן, כשגל טרור רצחני מכה ברחבי ישראל. "זו הייתה תקופה מאוד לחוצה", מודה אלי. "שירתי בשומרון, והיה לא קל מבחינת הכוחות הרפואיים באזור. כל שבוע היה אירוע או שניים, וכל יום הגיעו פצועים".
5 צפייה בגלריה
עלו בתור חיילים בודדים והיום מסייעים לחיילים הבודדים נחיתה רכה. מימין לשמאל: אלי גרוב, אנסטסיה מדבדובסקי וליאו לופלר.
(צילומים: אלבום פרטי)
השירות הצבאי הוא תקופה אינטנסיבית ומאתגרת לכל צעיר ישראלי, אז דמיינו איך מרגיש צעיר שמגיע ממדינה אחרת, בלי שפה, בלי משפחה, בלי חברים, ובלי להכיר את המנטליות הישראלית. אלי נזכר במקרה אחד, שבו שכב כמה ימים בבית חולים עם דלקת ריאות. "לא היו כל כך טלפונים ניידים אז. אף אחד מהחברים שלי לא ידע שאני בבית חולים, ולא באו לבקר אותי, גם לא מהצבא. היום כמובן זה שונה לגמרי".
כשאלי אומר שהמצב היום שונה, הוא יודע על הוא מדבר - הוא בין המובילים את השינוי במסגרת התוכנית לחיילים בודדים, שמפעילות עמותת נפש בנפש ו-FIDF. "מדובר בתוכנית הוליסטית בשיתוף פעולה עם צה"ל. התוכנית נותנת מענה לכל עולה חדש, שמתגייס כחייל בודד לצבא", מסבירה נויה גוברין, מנהלת התוכנית.
התוכנית היא ייחודית כיוון שהיא מורכבת מיועצים דוברי שפות שונות (אנגלית, צרפתית, רוסית, ספרדית), שהם בעצמם עולים חדשים, ששירתו בתור חיילים בודדים, ועברו את המסלול הצבאי, על הקשיים, האתגרים והמכשולים הבירוקרטיים. גוברין מספרת שהתוכנית מתחילה עוד לפני העלייה לארץ, וממשיכה עד אחרי השחרור. 90% מהחיילים הבודדים שעולים לארץ, היא מציינת, משתתפים בתוכנית.
"לחייל בודד יש הרבה אתגרים מנטליים, רגשיים ופיזיים. הוא חווה געגועים גדולים למשפחה וגם קשיים תרבותיים וקשיי שפה". אבל הקושי הגדול ביותר היא מה שמכנה גוברין 'החלום ושברו ומה שביניהם'. "רבים מהחיילים מגיעים חדורי מוטיבציה, הם רוצים לשרת ביחידות מובחרות, ולא מגיעים לשם. זה מקור לקושי מאוד גדול. התקופה הזו היא ללא ספק רכבת הרים עם עליות וירידות ואנחנו פה בשביל לתת להם את כל הכלים האפשריים על מנת לצלוח את השירות הצבאי בהצלחה".
5 צפייה בגלריה
"רבים מהחיילים מגיעים חדורי מוטיבציה לשרת ביחידות מובחרות, ולא מגיעים לשם. זה מקור לקושי מאוד גדול". אלי גרוב
( צילום: אלבום פרטי)
אלי, שמשמש כיום בתור רכז יועצים לחיילים בודדים דוברי צרפתית, מסכים עם התופעה שמתארת גוברין. זו הסיבה, הוא אומר, שיש דגש רב מאוד על הכנה לפני הצבא לעולים החדשים. "אנחנו עושים סמינרים ותיאום ציפיות - מה הצבא מצפה מהם, ומה הם מצפים מהצבא. יש כאלו שיש להם חלומות גדולים, וחשוב לנו להסביר להם, שלמערכת הצבאית יש רצון משלה. להרבה מהם יש סיכוי להגיע ליחידות נחשבות כמו סיירות, דובר צה"ל ועוקץ, אבל אין להם מספיק זמן להתכונן".
מה היה חסר לך כחייל בודד שאתה מספק היום בתור יועץ?
"אני לא מתחרט על השירות הצבאי שלי, אבל אם היה ארגון, שהיה נותן לי יותר מידע על הצבא, זה היה פותח לי את הראש. לישראלים יש כמה שנים להתארגן לקראת הצבא, לעולים חדשים יש רק כמה חודשים".
אח גדול לחייל הבודד
בניגוד לאלי גרוב, שלא היו עבורו מסגרות תומכות בתור חייל בודד, יועצים רבים הם גם בוגרי התוכנית של 'נפש בנפש', שנוסדה לפני 11 שנים. ליאו לופלר (29), רכז היועצים לחיילים דוברי אנגלית בתוכנית, עלה לישראל מבוקה רטון שבארצות הברית לפני 7 שנים, אחרי שסיים תואר ראשון במנהל עסקים בגיל 22. "כל החיים רציתי להתגייס. יש לי תמונה בגיל ארבע עם חולצה של צה"ל", הוא מספר על ההחלטה להתגייס.
5 צפייה בגלריה
נעזר בתוכנית החיילים הבודדים של 'נפש בנפש' עוד בארצות הברית והגיע מוכן לצבא. ליאו לופלר
( צילום: אלבום פרטי)
ליאו מעיד כי הגיע עם הכנה טובה לצבא. לא היו לו שאיפות גדולות להיות קרבי, הוא מודה. "באתי מפרספקטיבה מבוגרת, מתוך רצון לתרום למדינה. לא משנה לי אם אהיה לוחם או טבח. כבר הייתי אחרי תואר, וגרתי מחוץ לבית 5 שנים. יש הרבה ילדים בני 18-19 שזו פעם ראשונה שלהם מחוץ לבית, וקשה להם עם דברים של היומיום".
הוא נעזר בתוכנית החיילים הבודדים של 'נפש בנפש' עוד בארצות הברית, וביקש לזרז את תהליך הגיוס. אחרי מספר חודשים הוא כבר נחת בישראל, דילג על שלב האולפן ונכנס ל"נצח יהודה", מסלול צבאי המיועד לחרדים. "מיד כשהגעתי אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד עברית מהר. הייתי רושם בפנקס הכול, ובוחר כל יום מישהו לעקוב אחריו, לראות מה הוא עושה ואיך הוא מדבר".
איך נעזרת בתור חייל בתוכנית לחיילים בודדים?
"בתחילת השירות קיבלתי מענק, והשתמשתי בו כדי לשלם שכר דירה. במשך כל השירות היה לי יועץ דובר אנגלית שיכולתי לדבר איתו, שהכיר את הסיפור שלי. היה לי עם מי לדבר".
ליאו סיים את השירות ב-2016, התחתן והחל לעבוד בתור אנליסט בחברת הייטק. "אבל אחרי חצי שנה הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. הרגשתי שיש לי עוד הרבה מה לתרום. חבר שלי מפלורידה, שעבד בתוכנית, הציע לי להצטרף. התחלתי בתור יועץ והיום אני רכז. העבודה נתנה לי פרספקטיבה שונה על כל התהליך הזה. הבנתי כמה זה חשוב שיהיו יועצים, שיבינו את הצד של הלוחמים והחיילים. אנחנו סוג של אח גדול".
לצלוח את הבירוקרטיה
מלבד קשיי שפה ותרבות, רבים מהעולים החדשים נתקלים בקושי נוסף, שלכאורה נשמע טריוויאלי, אבל יכול להיות עבור רבים אתגר רציני ומייאש - בירוקרטיה.
"כשלא יודעים את השפה, קשה להתמודד עם הבירוקרטיה", מסבירה אנסטסיה מדבדובסקי (29), יועצת לחיילים בודדים דוברי רוסית. "אני למשל, לא ידעתי שיש דבר כזה שאלון העדפות, ובגלל זה התגייסתי לתפקיד כללי. בדיעבד, גיליתי שהיו הרבה תפקידים מעניינים בשבילי. בגלל שלא ידעתי את השפה, פספסתי את שלב מילוי השאלון".
5 צפייה בגלריה
"אני יודעת מה זה להיות חייל בודד". אנסטסיה מדבדובסקי. מתוך עיתון במחנה.
(צילום - יהונתן בן-דוד)
היא עלתה מרוסיה עם משפחתה בגיל 17. כל המשפחה עזבה אחרי שנה, ואנסטסיה שסיימה תיכון בגיל מוקדם, בחרה להישאר בישראל לבד, ולעשות צבא. היא התגייסה לחיל הרפואה כקצינת כח אדם. "באותה תקופה גרתי לבד בחולון וחזרתי כל יום הביתה. היה לי מאוד קשה, וביקשתי להחליף לבסיס סגור, כדי להכיר חברים ולהיות פחות לבד בבית. עברתי לתותחנים, ליחידת מורן, ושירתי בתור פקידה פלוגתית. היו לי שם מפקדים נהדרים שמאוד תמכו בי. אחר כך יצאתי לקורס קצינים והיה לי מאוד מעניין".
היא סיימה את שירותה הצבאי ב-2013 בדרגת סגן, עבדה ולמדה לתואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב, ואחרי שסיימה את הלימודים, קיבלה הצעה מ'נפש בנפש' לשמש בתור יועצת. "ולא יכולתי להגיד לא, כי אני יודעת מה זה להיות חייל בודד. חשוב שתהיה תוכנית כזו, מישהו שיתווך לך את הצבא בשפה שלך ובצורה ברורה".
כ-3,000 צעירים דוברי רוסית נעזרים כיום בתוכנית של 'נפש בנפש', אומרת אנסטסיה, החל ממלש"בים שנמצאים בשלבים ראשונים לפני הגיוס, חיילים בודדים בשירות פעיל ועד חיילים משוחררים. "טרום העלייה אנחנו מסבירים להם על תהליך הגיוס, מבהירים להם שזה לוקח זמן, לפחות 8 חודשים. אנחנו מכוונים אותם איך למצוא עבודה ומגורים. בזמן השירות, אלו שיחות אישיות וסיוע בקשיים בירוקרטים, כמו הגשת מסמכים. ואחרי הצבא, הרבה פונים אלינו להתייעץ לגבי לימודים".
5 צפייה בגלריה
"כ-3,000 צעירים דוברי רוסית נעזרים כיום בתוכנית של 'נפש בנפש' ". אנסטסיה מדבדובסקי.
( צילום: אלבום פרטי)
מתוך הבנה שבירוקרטיה יכולה להיות מאתגרת, תוכנית החיילים הבודדים של 'נפש בנפש' ו-FIDF פעלה להנהגת יום סידורים לעולים החדשים. "אחת לחודש או חודשיים, כל חייל בודד יכול לצאת מהצבא להסדיר את ענייניו הבירוקרטיים - לגשת לבנק, למשרד הרישוי, למשרד הקליטה וכדומה", מסביר נויה גוברין.
עוד מסורת שהתקבעה בתוכנית היא יום סידורים מרוכז. "כל שנה, מקבצים במקום אחד את כל משרדי הממשלה. 2,500 חיילים בודדים מגיעים לבית החייל, עוברים בין התחנות, ומארגנים את העניינים האדמיניסטרטיביים שלהם תחת קורת גג אחת".
למה חשוב לתמוך בעולים שמתגייסים לצבא?
"רוב החיילים הבודדים עזבו את החברים והמשפחה, חלקם בוגרי מוסדות אקדמיים כמו הארוורד וייל, וקיבלו החלטה לשרת בצבא. חשוב שהם יחוו חוויה צבאית טובה, כי אם השירות הוא טוב, רוב הסיכויים שהם יישארו בארץ. אם החוויה לא טובה, לא רק שהפסדנו אותו, הפסדנו גם חיילים אחרים, כי הם מדברים ביניהם".
סטיבן וויל, מנכ"ל ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF), מוסיף: "השירות בצה"ל מורכב ומאתגר לכל חייל, על אחת כמה וכמה לחיילים הבודדים. ההחלטה להתגייס לצה"ל היא מעשה אמיץ ואצילי שמושרש בתחושה עמוקה של שליחות ואהבה למדינת ישראל. יחד עם 'נפש בנפש', ארגון FIDF מחויב להמשיך ולסייע לחיילים הבודדים האמיצים הללו באמצעות מגוון תוכניות ייחודיות במהלך שירותם הצבאי ולאחריו. אנו אסירי תודה לכל אחד ואחת, ומצדיעים להם על תרומתם החשובה למדינת ישראל. נמשיך להבטיח שאף אחד מהם לעולם לא ירגיש לבד".
בשיתוף נפש בנפש
פורסם לראשונה: 17:21, 04.05.21
