בשיתוף בנפש בנפש
עשרות אלפי עולים חדשים מגיעים מידי שנה לארץ, לכל אחד מהם יש את סיפור העלייה האישי שלו. ויש מי שסיפור העלייה שלו חוצה את הגבולות הפרטיים, מעצב ומשפיע על חייהם של אנשים רבים אחרים.
פגשנו שלושה עולים חדשים, שפועלם והישגיהם מעצבים את דמותה של מדינת ישראל: פרופ' מרשה ג'וויט, מנהלת המחלקה לדימות רפואי בקריה הרפואית רמב"ם, חלוצה בתחום הדימות ורפואת הנשים; מייקל דיקסון, מנכ"ל ארגון StandWithUs ישראל, שהכשיר עשרות מנהיגים ודיפלומטים ב-15 שנים האחרונות; ובת' שטיינברג, שהקימה ארגון רב פעלים לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים.
עוד בנושא:
תרומתם של ג'וויט, דיקסון ושטיינברג זיכתה אותם בפרס בוני ציון של ארגון נפש בנפש על שם סילבן אדמס. הפרס ניתן בשבע השנים האחרונות לעולים ממדינות דוברות אנגלית כהוקרה להישגיהם בתחומי הרפואה, המדע, הפעילות ההתנדבותית ועוד. בנוסף, מוענק פרס מפעל חיים ופרס על מנהיגות צעירה לעולים צעירים עד גיל 35.
"בישראל אני עושה דברים משמעותיים"
כשבן זוגה של פרופ' מרשה ג'וויט העלה לראשונה את הרעיון לעלות לישראל, היא פערה שתי עיניים גדולות. "אנחנו ציונים אדוקים והבנתי למה זה חשוב לו, אבל הייתי בשיא הקריירה, לא שירתי בצבא, ואין לי קשרים באקדמיה בישראל. לא הבנתי מה אני אעשה בארץ", היא נזכרת.
אף אחד בסביבתה של פרופ' ג'וויט - גם לא היא עצמה - האמינו שכמה שנים לאחר מכן, היא זו שתעשה עלייה ובעלה, רופא מנתח במקצועו, ילך בעקבותיה. הכל התחיל בפגישה אקראית עם קולגה בעת חופשת פסח בירושלים לפני שמונה שנים. הקולגה סיפר לג'וויט כי מתפנה משרת ניהול במחלקת הדימות, המחלקה הגדולה ביותר בבית החולים רמב"ם, והוא האיץ בה לשלוח קורות חיים.
("הכל קרה כל כך מהר, אבל ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות". פרופ' מרשה ג'וויט)
היא הגישה את מועמדותה בלי יותר מידי ציפיות, ולהפתעתה - קיבלה את התפקיד. לא היה לה יותר מידי זמן להתכונן, תוך שבועות היא עברה תהליך עלייה מזורז. יום אחרי שנחתה בארץ ב-2014, כבר התחילה לעבוד ברמב"ם. "הכל קרה כל כך מהר, אבל ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות. אין לי איך להסביר את זה".
פרופ' ג'וויט, שמאחוריה עבר מפואר בניהול מחלקות גדולות בבתי חולים בוושינגטון ובפילדלפיה, היא בעלת שם עולמי ברדיולוגיה ונחשבת לאחת ממייסדות תחום דימות הנשים. בין היתר, היא פיתחה בין שיטות הדמיה חלוציות לאבחון מוקדם של סרטן השד, השחלות והרחם.
"דימות נשים הוא כל מה שקשור לצילום רפואי של נשים", היא מסבירה. "יש סוגיות רפואיות ייחודיות לנשים, וזה דורש ניסיון וידע ספציפיים. בשנים האחרונות התחום הופך להיות יותר מסודר, וכל הטכנולוגיות הכי מעניינות מתפתחות בו".
5 צפייה בגלריה
הרב יהושע פס, בת' שטיינברג, סרן ליבי וייס, סילבן אדמס, סקוט ניס, טוני גלברט, יורם רענן, הרב חיים ברובנדר, פרופ' אליס שלוי, פרופ' בן קורן ופרופ' ג'ראלד שטיינברג.
(צילום: שחר עזרן)
היא נולדה בניו יורק לאב מהגר מרוסיה ואם ילידת ארצות הברית. בילדותה, אביה חלה בפרקינסון ואמה לקחה על עצמה את תפקיד המפרנסת העיקרית, לא דבר של מה בכך בשנות השישים המוקדמות. "אמא שלי הייתה מנהלת חברה, והיא תמיד אמרה לי שכדי להצליח בעולם, צריך לחשוב כמו גבר ולהתנהג כמו אישה". היא גדלה בבית יהודי ציוני, אך בניגוד ליהודים אמריקאים רבים, המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה לשלוח את ילדיה לבית ספר יהודי - "זו הסיבה שאין לי עברית טובה", היא אומרת.
בניגוד לחששותיה, מאז שעשתה עלייה, פרופ' ג'וויט הגיעה להישגים גדולים יותר מאי פעם: היא יזמה מחקר חדשני לטיפול ממוקד בסרטן הערמונית, פיתחה תוכנית חדשה לאיתור סרטן השד ללא קרינה מייננת, וגם ייסדה את מרכז האולטרסאונד הלימודי ברמב"ם. במקביל, היא עורכת כתבי עת מדעיים בינלאומיים, כותבת ספרי לימוד, וזוכה לפרסי הצטיינות בתחום הרדיולוגיה. ההישג החשוב ביותר מבחינתה, הוא הוראה - לצד עבודתה ברמב"ם היא משמשת גם כמרצה במסלול הרפואה בטכניון.
"ההישגים שהגעתי להם לא היו יכולים לקרות בארצות הברית. יש פה ברמב"ם מחלקות ומרכזים גדולים וחשובים, שלא נופלים באיכותם ומקצועיותם מאלו שיש בארצות הברית. אנשים פה הם חרוצים פי שלושה, ועובדים הרבה יותר קשה. אני חיה בישראל שש שנים ומרגישה שאני עושה דברים משמעותיים יותר מאי פעם".
להפוך את הישראלים למנהיגים טובים יותר
גם במקרה של מייקל דיקסון (43), העשייה שלו למען ישראל ולמען העם היהודי, שהחלה בלונדון, שם נולד וגדל, הגיעה לגבהים חדשים עם העלייה לישראל. בלונדון הוא היה פעיל בקהילה היהודית, הוא שימש בין היתר בתור מנהל חינוכי בבית הספר היהודי (JFS), מוסד הלימודים היהודי הגדול והוותיק בעולם. בעקבות פעילות חינוכית בבית הספר, הוא פנה לארגון הפרו-ישראלי StandWithUs על מנת לקבל חומרי הסברה על ישראל, מה שהוביל לשיתוף פעולה פורה.
כשהחליט דיקסון לעשות עלייה לפני 15 שנים, הוא פנה לארגון בהצעה - בואו נייסד סניף של StandWithUs בישראל. "הרעיון היה לעבוד עם סטודנטים ותיירים, שלא רק יחוו את ישראל, אלא גם יוכלו לחזור הביתה ולהסביר לאנשים על המדינה. להתמודד עם השאלות הקשות".
בקיץ 2006, בשלהי מלחמת לבנון השנייה, נחת דיקסון בישראל עם אשתו ושני ילדיו הקטנים (היום לזוג חמישה ילדים). "ראיינו אותי אז לשני עיתונים בלונדון, ושאלו אותי למה בחור בריטי רוצה לחיות באזור מלחמה", הוא נזכר.
(יזם תוכנית דיפלומטיה ציבורית בקמפוסים שהכשירה דיפלומטים ומנהיגים רבים, ויזם קמפיינים נגד תנועת החרם לישראל. מייקל דיקסון.)
את התשובה הוא מתאר בסיטואציה בלתי נשכחת מהימים הראשונים שלו בארץ: "הבת הבכורה שלי הייתה אז בת שנתיים וחצי. ויום אחד, כשבאתי לאסוף אותה מהגן, היה לה על הראש כתר עם מגן דוד. הלכנו ככה ברחוב, וחשבתי לעצמי שבלונדון לא הייתי מרגיש בנוח להסתובב ככה. רק פה זה היה כל כך טבעי".
מאז שנכנס לתפקידו, השלוחה הישראלית של הארגון האמריקאי הפך לסניף הבינלאומי הראשי, הרבה בזכות דיקסון. הוא פיתח בין היתר תוכניות חינוכיות חדשניות בישראל ובחו"ל, יזם תוכנית דיפלומטיה ציבורית בקמפוסים שהכשירה דיפלומטים ומנהיגים רבים, ויזם קמפיינים נגד תנועת החרם לישראל.
הסניף בישראל היה בין הראשונים שעשה שימוש הסברתי ברשתות חברתיות ב-2006. "אנחנו מגיעים היום למיליוני אנשים, גם מהעולם הערבי. מגיעות אלינו הודעות מאנשים מהרשות הפלסטינית ומאיראן, שאומרים לנו שהם תומכים בישראל", הוא מספר בעיניים נוצצות.
על השאלה "מה ישראלי בעינייך", משיב דיקסון בלי לחשוב פעמיים: חוסן. הוא אפילו כתב על כך ספר, שיצא לאור לפני מספר חודשים (עם הפסיכולוגית ד"ר נעמי באום). "ב-15 שנים שאני בישראל גיליתי כמה הישראלים הם חזקים, הם מתאוששים מהר אחרי פיגועים ומלחמות. עכשיו בתקופת הקורונה חוסן היא מילת המפתח, ויש לעולם הרבה מה ללמוד מהישראלים. בספר חקרנו את נושא החוסן דרך סיפורם של ישראלים מכל הרקעים. בספטמבר נשתתף בכנס מומחים בינלאומי גדול, כדי לדבר על החוסן הישראלי".
אתה עצמך מרגיש ישראלי?
"כן, בהחלט. אמנם עדיין יש לי נימוסים בריטיים ואני עדיין שותה תה עם חלב. אבל אני גם עושה מנגל ביום העצמאות. מהדקה שהגעתי לישראל הרגשתי שחזרתי הביתה. להיות ישראלי זה משהו שאתה צריך לחוות, וזה אולי לקח לי קצת זמן. אבל גם העולים מביאים איתם דברים נפלאים לארץ, יש לנו מה לתרום".
חדשנות, יזמות ועלייה
סיפור העלייה של בת' שטיינברג (59) הוא סיפורה של לייט בלומר, שאת יכולות ההנהגה והיזמות שלה גילתה בשלהי גיל הארבעים, אחרי העלייה לישראל. היא ילידת לונג איילנד, נשואה ואם לשלושה בנים, הצעיר שבהם, עקיבא - היום בן 24 - הוא עם תסמונת דאון ואוטיזם. "כשעקיבא נולד, הייתי בטוחה שפספסתי את ההזדמנות לעשות עלייה. כל בני המשפחה שלי כבר עלו בשנות ה-80 וה-90, אנחנו האחרונים שנשארנו בארצות הברית".
ההחלטה הסופית לעשות עלייה הגיעה בשנת 2006. "הגענו לחתונה של אחותי הקטנה בישראל, והיה לי מאוד קשה לחזור, לדעת שאני לא אהיה קרובה אליה, ולא אראה אותה מביאה ילדים. הרגשתי את החוסר בחיים. שם הבנתי שזה הזמן שלנו לעלות, ולהיות עם המשפחה".
עלייה לישראל עם ילד עם צרכים מיוחדים היא אתגר לא פשוט, אומרת שטיינברג ומודה שההתאקלמות המהירה הפתיעה אותה מאוד. "חששנו שלא נמצא לעקיבא מסגרות כמו שיש בניו יורק, אבל גילינו שבישראל השירות לא פחות טוב, ושהיחס כאן הוא הרבה יותר אינטימי ואכפתי. למזלנו, כל המשפחה שלנו כבר פה והייתה לנו הרבה תמיכה. אולי התאקלמתי מהר כי הייתי כבר אישה בוגרת עם ניסיון, וידעתי איך להסתדר, ידעתי איך לבקש עזרה".
המשפחה התמקמה בירושלים, וההסתגלות הייתה מהירה. לקראת חופשת הקיץ הראשונה בישראל, כשהבינה שטיינברג שאין שום מסגרת מתאימה של קייטנות לילדים כמו עקיבא, היא יזמה אחת כזאת ביחד עם מספר אימהות, בהן מרים אברהם, עולה וותיקה מניו יורק, מי שלימים תהפוך לשותפתה לעשייה.
קבוצת הנשים ארגנה קייטנת קיץ בת שבועיים שצברה תאוצה. תוך שנים בודדות הפכה היוזמה המקומית לארגון משפיע, שפועל רבות עבור ילדים ומתבגרים עם צרכים מיוחדים. היום עמותת "שותף" מציעה תוכניות שילוב בלתי פורמליות לילדים, לבני נוער ולצעירים.
כשלוש מאות משתתפים בגילאי 6 עד 23 נהנים מפעילויות משלבות לאורך כל השנה: קייטנות בחופשות החנוכה, הפסח והקיץ, תוכנית מנהיגות צעירה לבני נוער וצעירים, סדנאות אינטראקטיביות בנושא שילוב, מפגשי הורים ועוד.
"יש לנו היום פעילויות ותוכניות עבור ילדים ומתבגרים עם מגוון רחב של מוגבלויות, בעיות למידה, התנהגות או בריאות הנפש. לכל ילד יש את הבעיה ואת הצרכים שלו, לנו לא חשובה הדיאגנוזה. כל ילד חדש שמצטרף אלינו, אנחנו עושים ביקור בית. אנחנו חייבות להכיר את ההורים והמשפחה ולתת מעטפת מתאימה לכל ילד".
איך את מסבירה את הפריחה המאוחרת שקרתה לך אחרי העלייה לישראל?
"יש לי תחושה שחדשנות ועלייה קשורים בקשר הדוק. אתה מתנתק מהמקום הקודם שלך, מגיע למקום חדש, ומחפש את עצמך. רק בישראל הרגשתי שפתחתי את עצמי להזדמנויות חדשות, וכישורים חדשים".
בשיתוף בנפש בנפש
