76 שנים אחרי השואה: נכדו של הפולני השיב ארנק שהוכן מספרי תורה שנבזזו מיהודים. תחילתו של הסיפור המופלא הזה, לפני שלוש שנים, אז מחליטות חמדת כהן שרגא, תושבת אלקנה, ואמה, בת לניצולי שואה – לצאת למסע שורשים בעיירה שבה התגוררו הוריה לפני פרוץ השואה.
כהן שרגא הגיעה עם אמה לעיירה וודז'יסלאב שבה נולדה והתגוררה סבתה, ושם פגשה בפולני מקומי, תושב העיירה בשם מרטין. הוא סיפר לה על יוזמה אישית שלו לשקם את בית הקברות היהודי העתיק בעיירה, ועל החיבור הלא מוסבר שלו לעם היהודי.
קראו עוד בערוץ היהדות:
+ הרב קנייבסקי נגד ההפגנות: להתרחק מן הכיעור ומהפוחזים
+ הסודות של ים סוף: על הנסים הנסתרים/ פרופ' אביגדור שנאן
+ שעות של אימה, בקור, עם תינוקות: "האש משתוללת, למה אתם לא מגיעים?" | האזינו לשיחה
"נוצר בינינו חיבור מיידי", מספרת כהן שרגא. "הוא לקח על עצמו את תפקיד מדריך הטיולים. חיפש עבורנו שמות של בני משפחה שנספו בשואה, חיבר אותנו למקומיים, עזר לנו לבנות מסלול ולמצוא כל פיסת מידע על ההיסטוריה המשפחתית. זה היה מוזר ומופלא".
לאחר שחזרו לארץ המשיכו האם והבת לשמור על קשר חברי קרוב עם מרטין. "פתחנו קבוצת וואטסאפ משותפת עם המשפחה, והוא היה מעדכן אותנו בכל פעם שגילה משהו. הוא התרגש מזה יחד איתנו, בדיוק כמונו".
הכול החל בריאיון טלוויזיוני
לימים הגיע מרטין לביקור בישראל, ואף נפגש פנים אל פנים עם בני המשפחה. רגע לפני שנפרדו, הוציא מתיקו פריט הנושא סיפור מצמרר. מסתבר כי מרטין התראיין בטלוויזיה המקומית על פרוייקט שיפוץ בית העלמין היהודי. תושב העיר קונין, אדם בשם ארתור, צפה בריאיון וביקש לפגוש את מרטין.
ארתור סיפר לו כי הוא נכדו של פולני שהיה תופר ארנקים ותיקי עור. ים אחד פרצה שריפה בביתו של הסבא, והנכד גילה ארנק אחד ששרד את האש. כשפתח אותו, גילה כי הוא עשוי מגווילי עור שעליהם כתובות אותיות בעברית. בירור קצר העלה כי מדובר בארנק בן עשרות שנים, שעשוי מגווילים של ספרי תורה שנתפרו בצורה של תאים לשטרות כסף ומסמכים.
הסבא תכנן ככל הנראה למכור את הארנק, אך הוא נשאר אצלו כל השנים. כהן שרגא מתארת כי מרטין נזהר בלשונו, אך אמר כי יש בחנות של סבו של ארתור נמצאו עוד "פיסות של תורה", גווילים שבהם השתמש לצורך תיקון וחידוש ארנקי עור בשגרת עבודתו.
ארתור החליט כי עליו להשיב את הארנק, אך לא ידע כיצד יעשה זאת. לאחר שראה את מרטין בריאיון הטלוויזיוני, החליט ליצור עימו קשר ולהתייעץ איתו. כהן שרגא מספרת כי במשך שעה ארוכה שכנע מרטין את ארתור, שהדבר הנכון ביותר כדי לתקן את מעשי סבו, הוא להעביר אליו את הארנק כדי שיוכל להחזירו לישראל.
בסוף השיחה השתכנע ארתור והפקיד בידיו את הארנק, וזה היה אחד הדברים הראשונים שמרטין ארז בדרכו לישראל. הוא חש שליחות להביאו חזרה ארצה, שם, האמין, מקומו הטבעי.
באופן סמלי: פרשת העקידה
"הרגשתי שאני חלק מסיפור גדול שקרה גם בזכותי", מספרת כהן שרגא. "הקשר שנוצר עם מרטין בעקבות טיול השורשים, הכתבה על בית העלמין היהודי, הפולני שרגשות האשמה הכבידו עליו והחליט להחזיר את הארנק - הכול התגלגל בצורה מדהימה עד שהארנק הגיע לידיי. התרגשתי עד דמעות".
כשפתחה את הארנק גילתה כי האותיות על הקלף, באופן סמלי, הן פרשת עקידת יצחק, מה שהעצים את התרגשותה. היא החליטה להפקיד את הארנק בידי מכון שם עולם, העוסק בהנצחת זכר השואה, כדי "שהסיפור הזה ימשיך לעבור מדור לדור ויישמר".
הרב אברהם קריגר, יו"ר מכון שם עולם, אומר כי "ספר התורה שהפך לארנק הוא רק אחד מיני אינספור דוגמאות לביזוי וזלזול של הפולנים ברגשי היהדות, וסמל לתופעה נרחבת של בזיזת רכוש יהודי לאחר המלחמה. הארנק הזה נועד למכירה בשווקים גם אז וגם היום. אני מודה לארתור שהחזיר את הארנק, ותיקן את חטאיו של סבו".
