"אנחנו לא מכירים את השם הזה. אנחנו לא יודעים מי אביו, מהיכן בא, איפה הוא גר או מאיזה שבט הוא. מה שכן מספרים עליו הוא מעט, מעט מדי". פרופ' חננאל מאק, מחשובי החוקרים בתחום היהדות, מנסה להתחקות אחר דמותו המסתורית של אליהו הנביא, וזה לא עניין של מה בכך גם עבור מי ששולט בכתובים.
- מה נשתנה: שנת הקורונה בעולם היהודי | פרויקט מיוחד
המסתורין שאופף את אחד מחשובי הנביאים ביהדות העסיק רבות את חז"ל. פרופ' מאק, מומחה לספרות המדרש והאגדה מהמחלקה לתלמוד ותושב"ע באוניברסיטת בר-אילן, מכנה אותו "אדם בלי התחלה ובלי סוף", ובסדרת הרצאות מקוונת שהעביר בבית אבי חי (היכנסו כאן), ניסה להתחקות אחר הנביא שמוזמן לכל שולחן סדר, וששמו נקשר בקנאות גדולה מחד גיסא, ובגאולה מאידך גיסא.
חג הפסח הוא חג הגאולה – "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", אומרת הגמרא - וחלקה האחרון של ההגדה מוקדש כולו לאמירת ההלל שבו יש נושאים הקשורים לגאולה. פרופ' חננאל מאק מכנה את אליהו "נביא הגאולה" ו"נביא המשיח", ומספר על קווים מקבילים, כמעט נושקים, לסיפורי משה, גדול הנביאים – ולהבדיל, ישו הנוצרי.
"לא פלא וגם לא מפתיע שהוא קשור לפסח", פרופ' מאק אומר, בריאיון ל-ynet. "המנהג לפתוח את הדלת לאליהו בקטע של 'שפוך חמתך', היה נוהג בעבר לאורך כל הלילה, הנחשב ל'שמור מהמזיקים', כדי שאליהו יוכל להיכנס ולבשר את הגאולה והצטרף אלינו באיזושהי צורה. כל מי שמחכה לאליהו בליל הסדר, יודע שיש פה משהו מיסטי ואגדי. לאור מה שעולה על הדמות הזאת במקרא ובחז"ל - זה אפילו מאוד מובן".
אז מה אנחנו יודעים על אליהו? לא הרבה. "הוא נקרא 'אליהו התשבי מתושבי גלעד', ואותיות התשבי-תושבי קרובות מכדי שזה יהיה מקרי". אחת ההשערות שהוא מעלה היא שהמילה "תשבי" מרמזת על מעמד של "גר תושב" - אליהו לא היה תושב מקורי של גלעד, אך המקרא לא מוצא לנכון לספר לנו מאין הגיע.
"גם חז"ל", אומר מאק, "נחלקו בשאלה מאיזה שבט הוא בא. יש טענה שהיה משבט גד, כי זה היה מקומם. מנגד טוענים כי היה בכלל כהן, ושהוא גלגול של פנחס המקראי. אבל אליהו הוא דמות תלושה. לא ברור מאין בא. אין לו הגדרה ואין לו השתייכות, והוא גם לא מת כאחד האדם. אין לו קבר בשום מקום. דמותו לא נולדת ולא מתה, אלא מופיעה ונעלמת. הוא אדם בלי התחלה ובלי סוף".
אליהו - אדם, או אל?
התנהלות של אליהו, כפי שמתאר התנ"ך, חריגה גם ביחס לנביאים גדולים: "בארמונו של אחאב, מודיע אליהו שהוא מחזיק בידיו את היכולת להוריד גשמים. זה כשלעצמו דבר חריג. הגמרא מתארת שיש שלושה מפתחות הנמצאים בידי האל: מפתח הלידה, מפתח תחיית המתים ומפתח הגשמים. בן תמותה יכול להחזיק רק אחד מהם לזמן מוגבל. אבל אצל אליהו אנחנו רואים שהוא החזיק את כל שלושתם יחד. הוא מכריז את ההכרזה ונעלם".
לדברי פרופ' מאק, "אליהו נעלם עם המפתח, ואין מפתח רזרבי. בצורת בעת העתיקה משמעה שאין מים לשתות, אין גידולים בשדה ואין בעלי חיים. זו כליה, והוא נעלם עם המפתח. אף אחד לא יודע לאן, לכמה זמן או מה הוא מבקש. הוא לא מוסר מיד בהתחלה את דרישתו שלא יעבדו לבעל, הוא פשוט לוקח ונעלם. כשהוא מופיע שוב, זה בפתאומיות. הוא תמיד אותה דמות שמופיעה בפתאומיות ונעלמת".
הוא לא נולד, הוא גם לא מת, אבל הוא אוחז בכוחות עליונים ויש לו חוש צדק מפותח וקשוח שמזכיר את דמות האל במקרא. האם אליהו בכלל אנושי?
"גם שמו מרמז על ספק כזה - צירוף האותיות של 'אלי' ו'יה' - בדרך כלל, שם תיאופורי בנוי בחלקו על משמעות אנושית ובחלקו על משמעות אלוהית. למשל, חננאל כמו שמי, יהושע, דניאל. פה כל המרכיבים הם תיאופוריים. אחת הדמויות במקרא שיש לה קווים משיקים לאליהו, זו כמובן דמותו של משה רבנו. לא רק במותו המסתורי וחסר הקבר".
"הרעיון הזה של מנהיג שלא מת אלא 'נעלם' ועשוי להתגלות מחדש, מוכר לנו גם ביהדות וגם בנצרות", מוסיף מאק, ומזכיר כי גם ביהדות בת זמננו ישנם מנהיגים המוגדרים כמי ש"לא מתו", לדעת חסידיהם. "זה מוטיב שאפשר לראות אותו גם בתרבויות נוספות, כמו תרבות הילידית באמריקה בצפון ובדרום. זה קו דומה מאוד למשה. אליהו ומשה נעלמים באותו מקום ממש - מזרח הירדן, אזור הר נבו, ערבות מואב".
פרופ' מאק אומר כי "גם משה, במידה מסוימת של זהירות, מופיע משום-מקום. הוא אמנם נולד ומסופר מי אמו, אבל שלושה חודשים הוא מוחבא, ואז מגיע הסיפור המפורסם על התיבה. תחשבי על החוויה של בת פרעה שמוצאת תיבה במים ובתוכה תינוק בוכה. זה לא כמו אליהו, אבל זו הופעה שונה. אין כאן מהלך רגיל של חיים. יש בעצם רק שלושה סיפורים על משה המתבגר: הריגת המצרי, הבריחה למדיין וההתגלות בסנה הבוער. זהו. אחר כך, כשמשה מופיע כגואל בפני פרעה, הוא כבר בן 80. היכן היה 60 שנה בחייו?"
נקודת השוואה נוספת בין משה שנחשב ל"גדול הנביאים" – לאליהו, הבא בתור אחריו, מוצא מאק בהליכה ל"הר האלוהים", חורב, שם נעלם. "הדרך לשם היא ארבעים יום וארבעים לילה, ובימים האלה אליהו לא אוכל ולא שותה כמו משה. בתחילת המסע מלאך מעיר אותו לאכול, ומוצא צפחת מים ועוגת רצפים שהם מאכלים מעניינים כשלעצמם. ואז בכוח האכילה ההיא הוא הולך ארבעים יום וארבעים לילה עד להר האלוהים. איך אפשר שלא לראות את הדמיון?"
"אבל הדמיון החשוב ביותר, קשור לפסח. בסוף הפטרת שבת הגדול (השבת שלפני חג הפסח), קוראים מתוך הנביא מלאכי את המילים הבאות: 'זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא'. אם לא היה ברור עד עכשיו, אזי הקישור בין משה ואליהו ממש עומד לנגד עינינו".
"האדון אשר אתם מבקשים"
אליהו מופיע במספר מקומות בתלמוד במה שנכנה "פרשנות המקרא", אבל לעיתים גם כמקור לקטעים ולאמירות שמקורם איננו ברור, ומעבר להם יש חיבור המכונה "תנא דבי אליהו", שפירושו מארמית הוא "מהנלמד בביתו של אליהו". מי כתב אותו? לאליהו ולאלוהים הפתרונים: "אנחנו לא מכירים שום חכם בשם אליהו. אין עוד אליהו בתנ"ך, ואין כזה עד ראשית ימי הביניים, אגב כמו משה. אף אחד לא קרא לבנו לא אליהו ולא משה לפני שאלה הופיעו על במת המקרא", אומר מאק.
"'תנא דבי אליהו' הוא ספר מאוד דיאלקטי. אליהו הנביא אצל חז"ל הוא מלמד תורה, פותר תירוצים בישיבות. אליהו בין השאר עונה לשאלות הלכתיות, מה שהתפתח - בספק בדיחה - למושג תיק"ו, שזה ראשי תיבות, ת'שבי יתרץ קושיות ובעיות'".
נראה כי חז"ל ראו את אליהו אחרת. המוטיב של להופיע ולהיעלם אמנם נשאר, אבל אליהו הפל ממתבודד זועם שמקנא את נקמת האל, ללמדן רחום המופיע בבריתות.
"המקור לקישור של אליהו כמלאך הברית הוא בספר מלאכי, שציטטנו לעיל (ג', כ"ג) - ובראשית הפרק (בפסוק א'): 'הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי. וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר ה' צְבָאוֹת'. וזה עוד רכיב מקראי שהתפתח לתוך המכלול האגדי הזה. במידה רבה הוא מקדים את ישו הנצרי שגם הוא נולד בדרך שאיננה טבעית".
זה נשמע שאליהו היה השראה להבניה של הדמות הזאת?
"זה אכן נשמע כך", מסכים פרופ' מאק, "אם כי אצל אליהו לא דובר על לידה שלא כדרך הטבע. אבל כן, הוא הופיע משום מקום - וגם הסוף דומה. ישו הנוצרי נצלב בערב פסח, ואחרי שלושה ימים הוא 'חי מן המתים' ופגשו אותו במקום אחר. כלומר, גם פה יש מת שאינו מת. נכון שיש כנסיית הקבר, אבל כל נוצרי יגיד לך שאין שם קבר של ממש. ישו 'קם מן המתים' ונמצא במרום. אז גם במובן הזה הם דומים.
"אליהו מקבל מקום של כבוד במסורת הנוצרית. כשישו מתקדש על הר תבור, כפי שמופיע בברית החדשה, שתי דמויות קוראות לו אליהם: משה ואליהו. הוא מצטרף אליהם, ובמובן הזה הוא בן דמותם. הוא נחשב שם כמי שמבשר את חזרתו של ישו כמשיח. גם לו אין אב ברור, ולא שיוך משפחתי ברור וגם הוא מופיע ונעלם".
אליהו טוב הלב
פרופ' מאק מזכיר את סיפור אליהו והאלמנה, שם בולטים קווי הדמיון לאליעזר עבד אברהם. אליהו מבקש מהאלמנה המסכנה מהעיר צרפת הסמוכה לצידון (ייתכן שהכפר הלבנוני סרפט בימינו) מים לשתייה, אחרי שנות בצורת קשות, השווים את משקלם בזהב. והוא מבקש ממנה את הפרוסה האחרונה שעוד יש לה, אך היא עומדת במבחן – ואליהו מביא לה שבועה אלוהית שלא יחסר לה יותר אוכל, וכליה ימשיכו ויתמלאו מאליהם עד אשר יבוא מטר על פני האדמה.
חננאל מאק, פרופסור במדעי היהדות, דוקטור לכימיה, ומומחה לספרות המדרש והאגדה. מאק מלמד במחלקה לתלמוד ותושב"ע באוניברסיטת בר-אילןדנה בר סימן טובאפרופו המזון, זה אולי עוד קו דמיון בין אליהו לדמויות שהוזכרו קודם לכן. ניסים שכרוכים במזון.
"המן, המים, בהחלט. ואז בן האישה חולה מאוד עד שלא נותרת בו נשמה. האלמנה הפשוטה פונה לנביא, ופה הנקודה הכי רגישה בכל סיפורי אליהו. הוא פונה אל האל ואומר לו, 'הגם על האלמנה שאני מתגורר עימה הרעות להמית את בנה?' זו הפעם היחידה שאליהו מגלה רגש חמלה. הוא משכיב את הבן ומחייה אותו, וזה לדעתי אחד המרכיבים של אליהו האנושי. כי אליהו המקראי המתגלה מחוץ לסיפור הבודד הזה, הוא בן אדם שאי אפשר איתו. אבל הדרך שבה הוא מתפלל עבורה ועבור בנה, ויחסיו המורכבים עם האל המתגלים פה, מגלים אדם עם רגש. פה אולי טמון הגרעין שממנו התפתח בהמשך אליהו טוב הלב".
פורסם לראשונה: 13:43, 01.04.21
