(צילום: אבי חי, אורי דוידוביץ)
קרוב לאלפיים מתפללים היו מגיעים מידי שנה לבית הכנסת המרכזי בתל אביב לתפילת הנעילה. הם מילאו את היכל בית הכנסת וגלשו לחצר ולאולמות. "אני אף שנה לא מתפלל את התפילה הזאת כמו שצריך, אלא פשוט עומד פתח מכניס אנשים, מספק מחזורים", נזכר רב בית הכנסת, יצחק בר זאב.
"אחד עם עגיל, אחד עם קוקו, בהתחלה הם נרתעים קצת, לא בטוחים שזה בסדר - ואני על תקן סדרן שמעודד את כולם להיכנס, ואז להראות לכל המצטרפים איפה אוחזים בתפילה. זו התפילה היחידה בשנה שכל תל אביב מתפללת. אנשים שלא מתפללים אף פעם, זו התפילה היחידה שהם מגיעים אליה".
השנה יהיו בבית הכנסת אולי 150 איש, בקפסולות. "בשבת מגיעים בימים אלה 50-40 מתפללים. בראש השנה הגיעו 100. בגדול יש מקום לעוד 200 איש בקפסולות. שתביני שזה בית כנסת שיכול להכיל למעלה מאלף מקומות ישיבה".
"זו לא קהילה, זה מוסד"
הרב בר זאב אומר כי היה הראשון לסגור את בית הכנסת בגל הראשון, "עוד לפני משרד הבריאות. אני מאמין שצריכה להיות הקפדה מקסימלית על בריאות המתפללים. בקיץ התפללנו בחוץ, היה חם מאוד וכבר היה שלב שחשבתי שאולי כדאי לוותר ושיתפללו בבית. אבל המתפללים לא הסכימו. הופתעתי לטובה".
עם זאת, מרבית פוקדי בית הכנסת לא מגיעים בימים אלה. "מבוגרים לא באים כי הם מפחדים, צעירים עם ילדים גם לא באים כי הם חוששים שהילדים יסתובבו, זה משהו שקורה בעוד מקומות בתל אביב ואני מאמין שבכל הארץ".
"זו לא קהילה, זה מוסד", מבהיר הרב. במשך שנים התאפיינו חודשי החגים - אלול-תשרי - באירועי סליחות וקונצרטים המוניים, כשגולת הכותרת היא אירוע "סליחות אחרונות" שהתקיים שש שנים בבית כנסת, יום לפני יום כיפור.
"צעירים מכל תל אביב באו להתפלל ביחד בנוסח עדות המזרח עם 'אבינו מלכנו' של האשכנזים; 1,500 איש ואישה עד שתיים בלילה. אין כזה אירוע בשום בית כנסת בעיר". הרב בר זאב כבר מתגעגע. "זו מסורת שייצרנו".
חשבון נפש: "יהודי חי על שני צירים מקבילים: ציר האמונה וציר העולם. הם מקבילים כי האדם צריך לחשוב על שני הדברים במקביל - מצד אחד, חשבון נפש לבדוק איפה שגינו ולמה התחלואה גוברת. אולי לא שמרנו כמו שצריך. מצד שני, למה יש מגפה? למה בתי כנסת נסגרים? מה הקדוש ברוך-הוא רוצה מאיתנו?
"הראשון זה לחכמים ממני שמבינים בבריאות, והשני זה כל אחד לעצמו. אני לא מתיימר לדעת מה הקב"ה רוצה, אני יכול רק לשתף במחשבות האישיות שלי. אם ה' שולח אותנו למניינים מצומצמים או אפילו לבתים, אולי התפילה הפכה להצגה? באים ודופקים על הלב לווידוי, אבל כמה באמת מקשיבים למילים? מביאים חזנים - אצלנו יש מקהלה - אולי התפילה הפכה לסוג של קונצרט, או שמתפללים על אוטומט? אולי הקדוש ברוך-הוא רוצה שנשים את ההצגה בצד ונתרכז במילים, אז הוא סגר לנו את השואו".
