הם היו שם ראשונים ברגעים האחרונים של 45 חוגגים שנמחצו בסמטת המוות במירון. הם היו שם ראשונים בעת שממדי הטרגדיה החלו להתגלות. היום (א') בחלוף חודשיים מהאסון האזרחי הגדול שידעה ישראל ועם אישור הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאסון, יוצא קליפ שירת המונים שצילמו מאות מתנדבי "איחוד הצלה", לאחר ששבו לזירת האירוע חודש לאחר שהתרחש. צפו בבכורה ב-ynet.
בין המתנדבים שהיו שם ראשונים, גם משה מזרחי – צלם וכתב ynet, ששהה במקום במסגרת עבודתו העיתונאית, אך נאלץ להניח את המצלמה בצד וללבוש את אפוד החובש נוכח מימדי האסון. "הגעתי כדי לסגור מעגל ולתת לנפש שלי להרגיש את הדממה של הרגעים של אחרי האסון", הוא מספר. "ביקשתי להחזיר לעצמי את הזיכרונות המשמחים מההר ולהתמודד עם הזיכרונות העצובים".
קראו עוד בערוץ היהדות:
כשמסורת ומהפכה נשית שלובות יחד/ רוחמה וייס
עיתונאים חרדים: מאיימים עלינו בחרם אם לא נתנגד לממשלה
חוזה אופטימי בין מדינת ישראל לחרדים/ תהלה פרידמן
מאות המתנדבים צעדו ב"סמטת המוות" – ואז התכנסו לשירת המונים ב"רחבת 45" שבה הניחו את גופות הנספים באסון. גם בחירת השיר לא הייתה מקרית, כמובן. "לאחר מספר חזרות שרנו את 'חמול' של שרגי גשטטנר, אחד מהרוגי מירון", מזרחי מספר. "הורדנו לא מעט דמעות, אבל בעיקר שחררנו את הנפש מהאסון הכבד שחווינו יחד".
מזרחי מוסיף כי מילות השיר שהלחין גשטטנר, הלקוחות מן המקורות, מצמררות כשלעצמן: "כרחם אב על בנים כן תרחם ה'... חוסה נא כרוב רחמך..." "מילות השיר הדהדו עם הלחן העצום של שרגי, כשבכל הרגעים הללו אתה נזכר במראות שלא תשכח לעולם: 45 הרוגים תמימים שרק באו להתפלל אצל רבי שמעון, ביום ההילולה במירון".
"המטרה היא למנוע אסון נוסף"
ישראל דיסקינד, אחיו של שמחה בונים שנספה באסון הנורא, הפך בעקבות האירוע לפעיל בפורום המשפחות השכולות. היום, עם אישורה של ועדת החקירה ממלכתית, הוא מספר באולפן ynet על האכזבה "מכך שמי שפעל לכך היו אנחנו, המשפחות השכולות, ולא נבחרי הציבור. זה מה שמאכזב. הייתי מעדיף לעסוק בהנצחת זכרו של אחי ושאר הקדושים, במקום להילחם על הצדק".
כעת הוא מברך על המהלך, ואומר כי "המטרה, בסופו של דבר, היא מניעה של אסון נוסף". הוא מספר כי למעשה, בכל השבועות מאז האירוע לא יצר עימם אף גורם ממשלתי קשר בנושא, עד להגעתו של השר מתן כהנא למשרד הדתות לפני כשבוע.
אשר גבאי, המפיק המוזקלי של האירוע, מספר כי "מדובר באירוע מרגש בעל משמעות אדירה", כדבריו. "לקחת את שירו של אחד ההרוגים ולעבד אותו לשירת המונים, זו ההנצחה המרגשת ביותר לאסון".