3 דקות של אימה: התיעוד הדרמטי של צלם ynet משה מזרחי מהר מירון
(צילום: משה מזרחי, משי בן עמי)
הרב אשר לנדאו, רב המכון הפתולוגי באבו כביר, מודה כי במהלך זיהוי חללי אסון מירון נשלחה גופה לא נכונה לקבורה, מה שגרם מפח נפש גדול לבני המשפחה האבלים שנאלצו לעזוב את המקום. התקלה אותרה לפני הקבורה בפועל, אך בתדרוך לכתבים ביוזמת המטה החרדי של משרד הבריאות, הסביר הרב לנדאו את השתלשלות האירועים שהובילה לטעות.
"אכן נשלחה גופה לא נכונה", אמר הרב. "בן המשפחה טעה במספר הגופה שהוא אמר לשוטר שמסר אותה. מיד לאחר מכן הפקנו לקחים", הוסיף, "וכל בן משפחה שיצא מזיהוי, לווה באיש משטרה והוא זה שמסר את מספר הגופה שאפשרה את שחרור הגופה, כדי שלא יישנה דבר כזה".
מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, השתתף אף הוא בתדריך, שנערך בעקבות זעם רב בציבור החרדי סביב טענות על עיכוב בתהליך זיהוי הגופות, מה שגרם לכך שכשליש מהגופות שהובאו ביום שישי למכון, זוהו ונשלחו לקבורה רק במוצאי שבת.
בכל מקום אחר בעולם התהליך היה לוקח ימים, ואנחנו נתנו שירות אופטימלי, הטוב ביותר, מתוך מסירות נפש", אמר ד"ר קוגל, והדגיש כי תהליך הזיהוי היה אף מהיר יותר מאירועים אחרים, דוגמת האסון בנחל צפית, או פיגועי פח"ע. "קיבלתי התראה מהמשטרה בשעה 1 וחצי בלילה ובשעה 5 וחצי המשטרה אמרה שהגופות מועברות", סיפר. "כל עובדי המכון הוקפצו ואיתם הגיעו גם אנשי משטרה, זק"א, עובדים סוציאלים של עיריית תל אביב ושל ערים אחרות, ובהן ירושלים".
"התרת עגונה מחייבת זיהוי מוחלט"
ד"ר קוגל נשאל מדוע התעקשו לזהות את כל הגופות, לאחר שהמשטרה כבר זיהתה במירון 13 גופות. "על פי החוק, הזיהוי הוא באחריות משטרת ישראל ואנחנו ספק שירות", השיב. "הגופות מהאסון הגיעו לא מזוהות, ואם המשטרה מורה לנו לזהות - אנחנו מזהים ולוקחים אחריות. זיהוי גופה צריך להתבסס על השוואת נתונים, סימנים שנלקחים כמו טביעת אצבע ודי-אן-איי, וסימנים מזהים שנמסרים על ידי המשפחה. אתה לא יכול לתת לבן משפחה להסתכל על 45 גופות ולבחור מתוכן".
הרב לנדאו הדגיש כי "להליך הזיהוי יש גם משמעות הלכתית, למשל בהתרת עגונות. באחד המקרים קרוב משפחה נכנס והתלבט, ובגלל שהנפטר היה נשוי הוא הביא מישהו אחר כדי לזהות. התרת עגונה מחייבת זיהוי מוחלט ואין מקום להתלבטות. הליך הזיהוי חייב להיות בצורה מכובדת ומסודרת. לעשות מעל 30 זיהוי מוחלטים בתוך שש וחצי שעות, זה אירוע מכונן. חלק גדול מהגופות הוצאו ללוויות כבר ביום שישי".
ד"ר קוגל הזים מידע שגוי שרץ בקבוצות חרדיות כאילו הייתה תקלה במדפסת שהביאה לעיכוב. על הטענה שאת הליך הזיהוי היה ראוי לבצע במתקן אחר עם תשתיות טובות יותר, השיב ד"ר קוגל: "את התשתיות אצלנו צריך לשפר ואנחנו מפיקים לקחים בהקדם. לא אנחנו מחליטים לאן להעביר גופות, אבל ההחלטה להביא אותן לכאן הייתה נכונה. הוות המכון הוא זה שמטפל. במקומות אחרים אין מעבדת די-אן-איי ואין סי-טי. במקום אחר היה לוקח שעות להביא סי-טי לצילומי שיניים".
"הלב כואב", אמר ד"ר קוגל. "עשינו את המקסימום ונשתדל לעשות את המקסימום. האמינו לנו שאנחנו מאוד רוצים לעזור. אנחנו אוהבים את האוכלוסייה ורוצים בטובת כולם. תבינו שנעשו מאמצים גדולים, וכמו כל אחד אחר, אני מקווה שלא נזדקק לשירות המכון באירועים כאלה".
