לפני מספר ימים דיבר איתי בחור בן 30 שהסביר לי באדישות כי בגילו הוא איננו מפחד להיפגע מהקורונה, ולכן גם לא מתכוון להתחסן. פרשת משפטים, אותה נקרא השבת, עוסקת באחריות שיש לאדם על סביבתו. המילה אחריות היא מלשון "אחר", לראות את האחר, לפתח אכפתיות כלפי האחר.
במעמד הר סיני, עליו קראנו בפרשה שעברה (יתרו), שמענו את עשרת הדברות מלווים בקולות ובברקים – אולם זהו לא סוף פסוק: צריך ליישם את מעמד הר סיני גם במשפטי-צדק, במעגלים שמקיפים אותנו. בפרשת משפטים יש אינסוף פרטים שמרכיבים את מערכת היחסים בין האדם לבין סביבתו. חז"ל מתבטאים "הרוצה להחכים, יעסוק בדיני ממונות". יש משהו ביכולת של האדם להיות אחראי על נזקי הממון שלו, שמגדיר אותו כ"חכם". שיקול הדעת הוא לא רק איכות אינטלקטואלית, אלא בעיקר איכות מוסרית.
אל תזיקו
בפרשה יש ארבעה סוגים ("אבות") של נזקים אפשריים, שהאדם אמור להיות אחראי עליהם מבחינה מוסרית:
"שור": שור בבעלותי שנוגח באחרים הוא ביטוי לנזק ישיר. אדם היודע שיש ברשותו בעל חיים אלים, חייב לשמור עליו.
"בור": נזק עקיף. אדם שכרה בור במקום ציבורי מחויב לקחת אחריות על מי שנפל לבור, למרות שלכאורה לא הזיק לו ישירות.
"שן": בעל החיים שלנו רועה בשדות אחרים. כאן לכאורה ניתן להיתמם ולומר שבניגוד לשור, שנוגח באופן לא נורמלי, אכילה זוהי פעולה טבעית. אולם גם כאן דורשת התורה מהאדם לקחת אחריות על מי שנמצא תחת חסותו.
"אש": אדם שהבעיר אש בשטחו ויכול לטעון שהוא עשה זאת בהיתר, אך האש התפשטה בעקבות רוח לא צפויה ושרפה רכוש של אחרים. גם כאן אין תירוצים. הכלל הוא "אדם מועד לעולם": אדם תמיד אחראי על מעשיו. היית אמור לשער שעלולה לבוא רוח לא צפויה. תחשוב, מבקשת הפרשה. אל תתרשל. תהיה בן אדם!
גם אם אין חשש שהקורונה תפגע בנו אישית, וגם אם נתעלם לרגע מטענת הממסד הרפואי שהקורונה עלולה לפגוע קשה בכל המגזרים ובכל הגילאים - יש מושג שנקרא אחריות הדדית. גם אם לא מפריע לך שהאש בוערת בשדה שלך – אסור שהיא תשרוף שדות של אחרים.
קחו אחריות
במצב שבו יש סיכון ברור ומיידי לחיים האישיים, אדם לא אמור לסכן עצמו למען אחרים (למרות שגם כאן יש מקום למידת חסידות, כדוגמת חייל שמסכן עצמו למען המדינה או הורים שמוכנים להקריב את עצמם למען ילדיהם). אבל במקום שבו יש סיכון עצמי זניח מול תועלת מרובה – חובה על כל אדם לעשות כמיטב יכולתו.
חיסון הוא סיכון זניח לעומת הסיכוי להצלת את חייהם של מיליונים. מי שקובע מה נקרא "סיכון זניח" ומה לא – אלה הם רובם המוחלט של אנשי המקצוע בתחום, ולא סרטוני פייק-ניוז ברשת. אדם שמטיף נגד ההמלצות המדעיות והרפואיות, צריך לתת את הדין, בעיקר אם הוא מציג עצמו כבעל סמכות רפואית (ועוד יותר גרוע אם מציג עצמו כבעל סמכות רבנית). קוראים לזה חוסר אחריות.
לכו להתחסן. תהיו בני אדם.
