פרופ' אפרים לב הוא היסטוריון וביולוג באוניברסיטת חיפה ובטכניון, אבל ייתכן שהתואר ההולם אותו יותר הוא "מגלה האוצרות". פרופ' לב, אם תרצו, הוא האינדיאנה ג'ונס של הכתבים הרפואיים, שמתחקה בעשרים השנים האחרונות אחרי אלפי מסמכים רפואיים ששימשו את האנושות בימי הביניים.
החומרים שאצורים בטקסטים הללו, רלוונטיים בחלקם גם לימינו אנו. בנוסף, הם שופכים אור על ההיסטוריה המרתקת של הקהילה היהודית במצרים, על היחסים בינה לבין המוסלמים, ועל דמויות מיתיות שחיו ביניהם.
פרופ' לב, מומחה לתחום הרפואה הפרה-היסטורית, פרסם ספרי מחקר על ההיסטוריה הרפואית החל מהאדם הניאנדרטלי, התקופה הפלאוליתית ועד לחדירתה של הרפואה המערבית לארץ ישראל. אבל את מחקרו הנוכחי - האוצרות שהוזכרו בפתיח - הצליח לפענח בעשרים השנים האחרונות בזכות הגניזה הקהירית. במשך שנים ישב בקימברידג', ובעבודה סיזיפית הצליח למפות ולמיין מסמך אחר מסמך - ולבנות תמונה של היידע הרפואי של אותם הימים, ראשית האלף השני לספירה.
סיפורה של גניזת קהיר
לפני כאלף שנה הייתה ארץ ישראל, כמו חלקם גדולים בעולם, תחת הכיבוש המוסלמי. הח'ליפים קבעו את בירתם במצרים - מרכז העולם של העת ההיא. קהיר הייתה טעונה בזרמים שונים, וביניהם גם יהודים שהקימו לעצמם קהילות. אחת מהן התרכזה סביב בית הכנסת "בן עזרא" שבפוסטט (היום רובע בקהיר), שאחד המתפללים הקבועים בו היה לא אחר מאשר הרמב"ם.
בשלב מסויים ייחדו גבאי "בן עזרא" חדר מיוחד, "גניזה", שאליו השליכו כל חומר כתוב שאין בו צורך. "זה התחיל בהשלכת דפים שעליהם כתוב את שם השם - כדי שדף כזה לא יהפוך למוצר לעטיפת דגים בשוק, ועל כן הניחו אותו שם על מנת שיירקב", מספר פרופ' לב. "מהר מאוד זה הפך למקום אחסון לכל חומר כתוב שהושלך לשם. אנשים היו מנקים את הבית ומרוקנים שקים של חומר כתוב אל הגניזה. למה הם עשו את זה - אני לא יודע".
בקהילה שמנתה בנקאים, חקלאים, סוחרים וגם רופאים ורוקחים, הפך החדר למכרה זהב. "האוויר בקהיר יבש, והדפים לא נרקבו, וכך נשאר לנו אוצר בלום ללמוד על החיים של הקהילה בעיקר במאות ה-11 וה-13", אומר החוקר בהתרגשות.
הם התאסלמו, המשפחה לא
המסמכים שהגיעו מבית הכנסת "בן עזרא" נכתבו בחלקם בדיאלקט מיוחד – ערבי יהודי, אולם עיון בהם מלמד אותנו כי הרופאים היו רופאים "יהודים ערבים". כלומר, הרופאים היהודים לא נבדלו מאחיהם המוסלמים או הנוצרים, וגם הרמב"ם שהיה חכם הלכה מפורסם, חיבר עשרה ספרי רפואה הכתובים לפי הידע הרפואי שהיה קיים בשדה הרפואה העולמי.
כך אנחנו מתוודעים לרופאים יהודים-ערבים מפורסמים נוספים, ולומדים על מעמדם ועל הקשרים שלהם עם השלטון המקומי, שבמקרים רבים סייע לאחיהם היהודים. "חלק מהרופאים היהודים שהגיעו למעמד מסויים התאסלם, בעוד שבני משפחתם – נשותיהם וילדיהם – נותרים יהודים", חושף החוקר.
מלבד המרשמים כולל האוסף של פרופ' לב גם ספרים, והחוקר חולם על היום שבו יוכל לבנות את ארון הספרים הרפואי של אז.
איך יודעים אלו ספרים צריך לחפש?
"אשת רופא שהתאלמנה החליטה למכור את ספרייתו של בעלה כדי להתפרנס. המסמך שבו היא מציעה את החומר הגיע לידיי ולימד אותי המון על ספרי הרפואה שהיו קיימים", אומר פרופ' לב. סוגה נוספת היא 'מחברות רפואיות'. סטודנטים לרפואה או רופאים מתחילים נהגו לרשום במחברות אישיות תרופות וצמחי מרפא שאותם גילו או למדו, וכך הצליח החוקר לחלץ מתוך 70 מחברות שכאלו אוצרות רפואיים נוספים.
כשרופאים ידעו לטעום שתן
בסיכומם של הספרים, המרשמים והמחברות הרפואיות עולה ממצא מעניין המצביע על 414 חומרי מרפא. אלא שאז, כשמצליבים את המספר עם הרישומים של בתי המרקחת, מגלים שעל המדפים היו בסך הכל 278 תרופות. לאן נעלמו 136 תרופות? למה הן סולקו, או ליתר דיוק כלל לא הונחו על המדפים? הפער הזה שבין התיאוריה לפרקטיקה פותח כר נרחב להשערות מדעיות.
בין המסמכים שנמצאו בבית הכנסת - מרשמים קלאסיים, בדיוק כמו המרשמים שלנו, עם הבדל בסיסי אחד: שם הרופא והחולה לא מופיעים במרשם. מדוע? כי זה אינו מרשם גנרי. הרופא התאים לחולה את הרפואה ההולמת קונקרטית את מצבו, לא היה למסמך שימוש נוסף.
כך, למשל, נמצא מרשם יפהפה הנפתח בברכה "בעזרת האל הרחום והחנון", ומסתיים באיחול בשפה הערבית "יעזור בעזרת ה'". במרשם זה התבקש החולה לקחת זרעים של עולש, צמח רפואי מלבנון, קליפה פנימית של פיסטוק חלבי, ורד נקי - ואת הכל לבשל עם מאה דיראם (כ-350 גרם) מים, להוסיף ריבת חבושים, אפר לבן המתקבל משריפת במבוק – ולצרף לארוחה הכוללת פרגית המבושלת במיץ של ענבי בוסר ושקדים קלויים. המינון? "שלוק שלוק".
"חלק ניכר מהמרשמים הללו רלוונטיים גם היום", מדגיש החוקר. "אין קופת חולים שלא מפעילה מחלקה של רפואה משלימה, ואנחנו מציעים לה ניסוי אמפירי שנוסה על מיליוני בני אדם במשך אלף שנים. כך, למשל, אנו יודעים היום את מה שזיהו אז - שבקליפה של עץ ערבה יש חומר המשמש בסיס לאספירין. אנו יודעים גם שאם חולה סרטן מקבל ריבת חרובים כדי לטפל בפצעי הפה, הוא מסוגל בקלות רבה יותר לעבור את הטיפול הכימותרפי. הגילויים שלנו מובילים אותנו לשיתוף פעולה תמידי עם רופאים קונבנציונלים בכל העולם".
ומה השוני? "כל מה שקשור לחישה. הם ידעו להריח שתן ואפילו לטעום אותו, אבל הם טיפלו בעיקר בסימפטומים, באלמנטים החיצוניים. הם כמעט לא ידעו מה קורה בפנים. היום, כשאנו מצויידים ב-MRI, ברנטגן, בבדיקות דם וביכולת להכניס מצלמות אל תוככי הגוף, אנו אוספים ממצאים שלא היו אז. מצד שני, אנחנו לא שואלים את הרופא מה שלומו והוא לא שואל אותנו איפה אנחנו גרים - מה שכן היה אז – כי לרופאים היום יש פחות זמן. האלמנט הזה, שאולי נתפס כאיזוטרי, עלול לגרום לרופאים שלנו להחמיץ דברים".
השמות הכי גדולים
גניזת קהיר התגלתה במהלך המאה ה-19, כשהשמועה על "האוצר" בבית הכנסת התפשטה, ולמקום הגיעו על גמלים שתי אחיות סקוטיות מלומדות, מיס לואיס ומיס גיבסון - שאת ירושתן הציע להן אביהן להפנות לצרכי מחקר. הן נכנסו לקהיר והחלו ללמוד את השפה המקומית. מהר מאוד הגיעו ל"בן עזרא" וחילצו משם מספר מסמכים.
כשהגיעו לאוניברסיטת קיימברידג', הן הראו לרב בשם זלמן שכטר מסמך הכתוב בעברית. הרב מגלה לתדהמתו כי הוא מחזיק ביד חלק מ"בן סירא" - מהספרים החיצוניים שלא נכנסו לכתבי הקודש. הרב שכטר גם הבין מיד שהוא חייב להגיע לקהיר, אל האוצר.
בסיוע חבר נוצרי, איש כמורה אך גם פרופ' למתמטיקה בשם צ'ארלס טיילור, המממן מכיסו את המסע לקהיר, הופיע הרב בפתח בית הכנסת, אך הבין כי אנשים חוששים מחדר הגניזה, שכן לפי אמונתם הוא שורץ "מפלצות" או "נחשים". אבל לאחר שהרב המקומי העניק לו אישור לשבת בגניזה, הרב שכטר ישב בה שבועות על גבי שבועות, כשהוא ממיין את החומר, מאחסן בארגזים ושולח לקיימברידג'.
בסך הכל שלח הרב שכטר למעלה מ-170 אלף מסמכים לקיימברידג', מתוך בערך כ-300 אלף מסמכים בסך הכול. בהמשך הגיעו מסמכים נוספים, וכיום רוב המסמכים מצויים בקיימברידג', אם כי ישנם עוד אוספים פרטיים.
המסמכים כוללים את הוויי הקהילה בכל תחום: כך למשל, מסמכים מרתקים משרטטים בפנינו את מערכות הנישואים שהתנהלו בקרב קבוצות מסויימות - מאות מסמכי חתונה וגירושין הנושאים רישומים מדוייקים של ההון שמביאה איתה הכלה לחתונה, מול החובות המוטלים על החתן. וגם כיצד מתנהגים כאשר החבילה מתפרקת, מה תיקח הכלה ומה ייקח החתן, ומה קורה כאשר העיסקה מתפוצצת עוד טרם נערכה החופה.
"צריך לזכור שהקהילה החשובה הזו החזיקה חיי קהילה עשירים. הייתה לה מערכת שפיטה מסודרת, היא שמרה על קשרים עם הגאונים בעיראק ובירושלים, והיא כללה – שוב על פי המסמכים שבידינו - שמות מפורסמים כמו רבי יהודה הלוי, רבי יוסף קארו, ורבי משה בן מימון – הרמב"ם".
