"את סבתא לא מגרשים מהבית", "אל תשליכני לעת זקנה" וגם "אל תקחו את הבית שלנו": למעלה ממאה נשים גימלאיות אחזו בשלטים שציירו כל הבוקר, בניסיון נואש להציל את מועדון הגמלאיות שלהן רגע לפי שהוא הופך לישיבה – והן מסולקות ממנו אחרי 40 שנה של פעילות, כפי שפורסם אמש ב-ynet.
נשים מבוגרות, חלקן ניצולות שואה, עמדו בפאות ומטפחות וזעקו הערב (ד') מול בניין העירייה, בשעה שעל גגו התקיימה ישיבת מועצת העיר – ישיבה שאליה לא הורשו להיכנס. אחת מהן, כבר בת 92, חברה מזה 15 שנים במועדון, אמרה בזעקות כאב: "לא משנה מה הם יחליטו אנחנו לא מוותרות על הבית שלנו".
הנשים התחננו שראש העיר ייצא להקשיב להן. אחרי הכול, הן סבתות ואמהות תושבות העיר – אבל ללא הועיל. ראש העיר שלח פקחים כדי לעצור את כניסתן, וגם הידפקות על דלתות הזכוכית של העירייה נענתה בשקט רועם. איש לא פתח.
חיה, אלמנה בת 69, מעולם לא חשבה שתצא להפגין. "פתאום אני מוצאת את עצמי מול שומר בכניסה לעירייה, ומנסה לעקוף אותו בכדי להיכנס פנימה, ללא הצלחה. קראנו לו לרדת, אבל הוא סירב. הוא פשוט התחבא שם. אף אחד לא התייחס אלינו חוץ מחבר מועצה מטעם הליכוד, יעקב וידר, שהקשיב לטענות שלנו. אנחנו רוצות שראש העיר יסתכל לנו בעיניים ויגיד לנו מה התוכניות שלו לגבינו. אם לא - נחזור לעוד סיבוב".
"מה רוצים, שנשכב במיטה?"
125 נשים – המבוגרת שבהן בת כמעט מאה – מגיעות שלוש פעמים בשבוע למועדונית היום שבשיכון ה'. עבורן זה קרש הצלה. הבית האמיתית. המקום שבו יש עם מי לדבר – ועבור חלקן גם המקום היחידי שבו יזכו לארוחה חמה. "לא נסלח לעסקני העירייה. איך הם מעיזים לירוק בפרצופן של אלמנות וניצולות שואה?" אמרה הערב אחת מהן.
אל חברות המועדון הצטרפו בנות משפחה, כולן חרדיות – לא רגילות בהפגנות – ואף נשים ממועדונים אחרים בעיר. "היום זה הן, ומחר אי אפשר לדעת מי יפונה לטובת ישיבה אחרת", אמרה אסתר (73). "אנחנו נלחמות בשביל החברות שלנו, אבל גם בשבילנו".
"אני אישה בודדה", מספרת אביבה וקסלר. "אני קמה בבוקר והולכת למועדון. אין לי אף אחד, וזה בפשטות נותן לי חיות". ניצולת שואה אומרת בדמעות למצלמות ynet: " זו הצלת נפשות. אם לא המועדון הזה הייתי נסגרת במיטה. מה רוצים, שנשכב במיטה?"
שרה זהבי זועקת בקול "אל תשליכנו לעת זקנה". המוני הנשים מצטרפות אליה. "עשר שנים אני כבר במועדון", היא אומרת. "שלא ישליכו אותנו לרחובות. אנחנו לא הפקר".
"זו כנראה סדום"
בינתיים מנסות הנשים להחתים רבנים ופוליטיקאים. "זו רק יריית הפתיחה", אומרות המארגנות. אפילו לשר אריה דרעי פנו, עד כה ללא התייחסות. "המסר היחיד שהצלחנו לקבל זה שאין עם מי לדבר", הן אומרות. "פנינו לחברי המועצה הדומיננטים מ'אגודת ישראל' ואף אחד לא חזר אלינו".
"אם זה נראה כמו סדום ונשמע כמו סדום, כנראה זו סדום", אומר יעקב וידר, חבר המועצה וראש סיעת הליכוד בעיר. "מעולם לא שמעתי בכי כזה. בהתחלה לא האמנתי, אבל לקחתי את הרכב ונסעתי עם הילדה הקטנה שלי - וראיתי שוואלה, זה נכון. פתאום מצאתי את עצמי עומד מול ניצולות שואה שמתקשרות ללשכת ראש העירייה וזוכות לטריקות טלפון. מי היה מאמין?"
בישיבת המועצה דרש מציאת פתרון לאלתר. "לא היתה היענות גדולה שם... לא היה להם רגע אחד לתת לקשישות הללו ולהקשיב לטענות המוצדקות שלהן. צריך להבין שהפגנה כזו של נשים חרדיות זה מחזה מאוד לא שכיח. זה רק מראה עד כמה זה אקוטי עבורן".
הקרוואן של הישיבה כבר שם
כבר ארבעה עשורים פועל מועדון היום לקשישות, בשיכון ה' בעיר בני ברק. כל 125 הנשים החברות בו עצמאיות ומחולקות לשתי קבוצות גיל: במועדון "חוכמת נשים" פועלות 80 נשים בגילאי 75-65, ועוד 45 נשים במועדון "מופת", כשהמבוגרת שבהן נושקת לגיל 100.
אם יתממש האיום, ייסגר המועדון ברחוב הרב לוין מרישא, בשיכון ה' בבני ברק, לאחר כארבעים שנות פעילות. את המבנה הישן, על קרקע של כ-700 מטרים, תרמה לפני חמישים שנה אישה ערירית לתנועת האישה הדתית "אמונה", "לטובת הציבור". עשור אחר כך הוסב המקום למועדונית לגמלאיות ללא קשר לתנועה.
לפני כשנתיים מכרה "אמונה" את זכויות החכירה בשטח לעמותת "בית אליהו אחיעזר", ומאז מבקשת זו להקים במקום ישיבה ל-31 בחורים, בראשות הרב ראובן כהן, ולפנות את הקשישות. המקום, מספר הבכיר, עבר לרשות הבעלים החדשים בידיעה על הערת אזהרה שיש על השטח, המופקע לפעילות ציבורית של עיריית בני ברק – קרי, מועדון הקשישות.
כעת, לאחר תקופה של רגיעה, שב האיום והוא מוחשי מתמיד: "לאחרונה הציבה הישיבה קרוואן בחזית המקום והביאה רהיטים וציוד", מספרת אחת הגמלאיות. "לפני כשבוע נכנסו לפה כמה בחורים והודיעו לנו שזה המקום שלהן ושאנחנו חייבות ללכת".
מעיריית בני ברק נמסר בתגובה: "בני ברק נושאת את דגל ההערצה והכבוד לבני הגיל השלישי, אנשי חיל ומופת, דוגמה וסמל לכולנו. בניגוד לפרסומים, אין ולא הייתה כוונה לפנות את הגמלאים ממועדון מופת בעיר. מאחר שמדובר בשטח של עמותה פרטית, העירייה סיכמה מראש עם בעל המקום על אורכה כדי שהגמלאים יוכלו להמשיך לשהות במקום וליהנות משירותיו עד שיימצא עבורם אתר חלופי הולם. כל ניסיון ציני להציג את הדברים באור אחר, הוא בגדר לשון הרע ויטופל במלוא חומרת הדין".
הרב ראובן כהן, ראש הישיבה והעמותה, לא הגיב לטענות.