בימים אלה משלימים במשרד הפנים את חיבור רשימת 2,000 היהודים האתיופים שיורשו לעלות לישראל בחודשיים הקרובים. בינתיים, בני משפחותיהם הישראלים של כ-10,000 יהודים שנמצאים במחנות ההמתנה באדיס אבבה ובגונדר זועמים, מתוסכלים ומאבדים תקווה: איש לא הסביר להם לפי אילו קריטוריונים נבחרים העולים, איש לא אמר להם אם קרוביהם נמצאים בכלל ברשימת המועמדים - והם חוששים שמשפחתם כבר לעולם לא תזכה להתאחד.
ב-2015 הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על תוכנית עלייה של כל הממתינים בתוך חמש שנים, כל עוד יוכח שהם בעלי זיקה ליהדות ויש להם משפחה בישראל - אך הבטחה זו לא מומשה.
3 צפייה בגלריה
"ממלאים את הטפסים כל פעם מחדש, ולא מקבלים תשובות". בליהון עלמו
(צילום: חיים הורנשטיין)
בליהון עלמו עלה לארץ ב-2005 עם הוריו ושבעה מאחיו, בעוד שלושה אחים נוספים נותרו באדיס אבבה. "15 שנה לא ראינו אותם והתקווה שהייתה לנו מתחילה להתפוגג", הוא סיפר אתמול. "אבא שלי כל בוקר קם ובוכה שקשה לו. מאז שנודע לו על העלייה הזו הוא מבקש ממני כל יום להתקשר למשרד הפנים, אנחנו ממלאים את הטפסים כל פעם מחדש אבל לא מקבלים תשובות. אי אפשר לפצל משפחות, להפריד הורים מילדים".
גלגאי טפרה עלה עם הוריו וארבעה מאחיו לישראל ב-2003, אך שלושה אחים נוספים נותרו באדיס אבבה וממתינים כבר יותר מ-20 שנה לעלות לישראל. לפי חוק השבות הם אכן זכאים לעלות, אך לפי הקריטריונים החדשים של הממשלה הם נופלים בין הכיסאות. אביו בן ה-98 כבר חולה מאוד, אך עדיין מייחל ליום שיחבק שוב את שלושת ילדיו שנותרו מאחור באתיופיה. "לפני שבועיים הודיעו לנו שהם לא יעלו בגלל שההורים שלי נכנסו לישראל בעזרת חוק השבות", אמר טפרה. "פעם אמרו שכן יעלו, פעם לא ואין לנו מה לעשות כדי לשנות את זה". הוא סיפר בכאב על געגועיה של אמו ואמר: "היא מתקשרת אליהם בכל יום ושואלת אם משהו השתנה. לפני שבועיים הלכנו למשרד הפנים, אמרו לנו באופן סופי שהם לא יעלו ומאז היא לא מפסיקה לבכות".
גזהיין וורקה שעלה לישראל עם הוריו ושישה מאחיו המתין 19 שנה לאח ולאחות שנותרו מאחור, באתיופיה. לפני שבועיים אחותו עלתה, אך אחיו אשגרה אסמרה לא קיבל אישור. "אולי הם חשבו שהוא לא מספיק יהודי", אמר אתמול וורקה. "אנחנו משפחה שומרת מצוות, אנחנו תורמים למדינה, תורמים לצבא, תורמים למשטרה, הכל כאן פוליטי וזה לא צריך להיות ככה".
נתניהו וגנץ מקבלים את העולים מאתיופיה
(צילום: חגי דקל )
גם אורטי טדסה עלה לישראל, ב-2004, עם הוריו ושמונה מאחיו בעוד שתי אחיותיו נותרו במחנה הממתינים בגונדר. המשפחה פנתה שוב ושוב למשרד הפנים כדי לברר אם השתיים ייכללו ברשימת העולים, אך הם לא הצליחו לקבל תשובה. "כל בחירות מבטיחים מחדש שיעלו את יהודי אתיופיה ואחרי זה שוכחים אותנו", התלונן אתמול טדסה. "יש כאן אנשים שממתינים לעלות לישראל 30-20 שנה. באיזו עוד עלייה עלייה זה קרה? החלום של אמא שלי זה לראות את הבנות שלה לפני שהיא מתה. 16 שנה היא מחכה להגשים את החלום הזה וזה פגע בה נפשית ופיזית. רק מכל הצער והדאגה היא חלתה".
מוקט פנטה, שנלחם יותר מעשור להעלות את דודה שלו, היחידה שנשארה ממשפחתו, הוסיף: "אם ממשלת נתניהו הייתה מיישמת את החלטתה ולא הייתה קובעת קריטריונים אבסורדיים מפעם לפעם, אז מזמן שארית יהודי אתיופיה היו פה יחד עם המשפחות שלהם, ולא היו ממשיכים לשלם בחייהם. כמות ההחלטות והקריטריונים מצביעה באופן מובהק על מדיניות שמפלה בין יהודי ליהודי. על הממשלה ומי שעומד בראשה לאפשר את העלייה של כל שארית יהודי אתיופיה ולא כל פעם להגביל אותה במכסות".
עד כה הגיעו לארץ במסגרת המבצע כ-500 עולים ובשבועיים הקרובים צפויים לנחות 370 עולים נוספים. בימים אלה נציגי משרד הפנים מתקשרים לבני המשפחה בישראל ושואלים שאלות על אחיהם וילדיהם באתיופיה לקראת ההכרעה מי ייכנס לרשימת כ-1,100 העולים שנותרו ומי שוב יישאר מאחור ולא יתאחד עם משפחתו.
