מגפת הקורונה היא התמודדות מסוג אחר. לא רק במישור הבריאותי או הכלכלי, אלא בעיקרה במישור הרוחני. זו הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שהמין האנושי עומד בפני משבר כלל-עולמי שקיצו לא נראה לעין. תחושת חוסר האונים גורמת לרבים לחיפוש אחר מפלט כלשהו.
אנשים שעולמם חסר דחיית סיפוקים מלכתחילה, בורחים לעולם האנרכיה. הכחשה גם היא סוג של בריחה. נפשות שהחיבור בינן לבין המציאות היה קלוש, בוראות לעצמן עולם הזוי של קונספירציות והתעלמות מהבעיה.
ולעיתים הייאוש יוצר ציפייה לנס. הסיבה שהחברה החרדית כה מתקשה בניהול המשבר הזה איננה רק סוציולוגית או פסיכולוגית, אלא רוחנית במהותה. בתפיסה החרדית (החסידית בעיקר) הציפייה לישועה ניסית היא מרכיב מרכזי בתפיסת העולם; וכאשר התנהלות זו מכזיבה – נוצר שבר.
המציאות היא תהליך מתמשך
"נס" ביהדות הוא מלשון "נס מתנוסס", היינו דגל. הבזק שמתנופף מידי פעם על מנת להזכיר לנו שהמציאות איננה רק תוצר של מכניקה קפואה, אלא של עולם מוסרי וערכי שמאפשר פריצה של חוקי הטבע. היו תקופות בהיסטוריה שהיו בהן "ניסים גלויים", כלומר דילוגים גדולים על שלבי האבולוציה הטבעית. כך היה, למשל, על פי המסורת היהודית בקריעת ים סוף ביציאת מצרים.
אבל מאז חורבן בית המקדש ותום עידן הנבואה, אנו מבחינים שהניסים אינם גלויים, אלא מופיעים במערכות הטבעיות. המציאות מתנהלת לאיטה, ובמבט רחב - לעיתים של מאות ואלפי שנים - ניתן לראות כיצד מובילה היא, בסופו של דבר, לכיוון מוסרי.
כך היה למשל בתהליך שיבת ציון. לא היה הבזק של אור שלאחריו מצאנו את עצמנו בארץ ישראל, אלא תהליך מתמשך, רווי הצלחות וכישלונות, שהביא למציאות לא-טבעית שבה עם שגלה לפני אלפיים שנה שב וכונן את עצמאותו. גם את מלחמת ששת הימים אנו מכנים סוג של "נס". הסטטיסטיקה איננה רגילה במצב שבו מדינה תכריע שלוש מדינות אויב תוך שישה ימים, אבל יש לשים לב שהמערכה לא הוכרעה על ידי מלאך שירד מהשמים - אלא באמצעות כוח צבאי מיומן שהשתמש בטכנולוגיה מודרנית.
גם כאשר ישנם "ניסים" חריגים שבהם אדם חולה ומבריא נגד הסטטיסטיקה – תהליך ההבראה מתגלה בתהליכים פיזיולוגיים ובפרוצדורה רפואית כזו או אחרת.
להתמודד עם האתגר
באתגר הקורונה "הנס" מתבטא בכך שאלוהים מעניק לבני האדם את הטכנולוגיה, הידע והמשאבים לטפל במגפת הקורונה טוב יותר מאשר במגפת השפעת הספרדית או הדבר השחור.
השריר הרוחני שיש לטפח כיום הוא לא ציפייה פסיבית לישועה פתאומית, אלא התמודדות – רוחנית, נפשית ומעשית – עם האתגר הנוכחי. שימוש בכל האמצעיים הטבעיים והרפואיים כדי לצלוח אותו במינימום נזקים. אימון רוחני מעין זה מאפשר עמידות, סבלנות והקפדה על כללי הבריאות. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. במקביל – התפילות הן שמזכירות לנו גם בתקופות מעין אלו את העולם הרוחני והמוסרי שמלווה אותנו כל העת.
הקורנה תדעך, בסופו של דבר. נתפלל שזה יקרה כמה שיותר מהר, אבל הדעיכה תתרחש בתהליך רפואי כדרכן של מגפות מאז ומעולם. העיקרון הנ"ל נכון אגב גם לאתגרים אחרים: רעידת אדמה באזור ארץ ישראל היא עניין של זמן, וגם מלחמה.
אמונה בוגרת איננה עוצמת עיניים, אלא נערכת לאתגר באופן מיטיבי מתוך הכרה מפוכחת שכל אלה הם חלק מההנהגה האלוהית. כלומר, גם המאורעות המעציבים הללו, בסופו של דבר, מקדמים את העולם לכיוון הנכון, ותפקידנו להתנהל באופן המעשי והרציונאלי הראוי. זוהי יהדות במאה ה-21.
צריך תקווה, ריאליה, אופטימיות, יציבות נפשית, פרופורציה ואמונה. יהיה טוב, סבלנות. בעזרת ה'.
