.1

כולם מדברים על יוסף, על פרעה, על פוטיפר, אפילו על אשת פוטיפר.
ועל מי לא מדברים? על אסנת.
היא הייתה אשתו של יוסף, אתם יודעים.
(שאלה: מה עדיף, שלא ידברו עלייך בכלל - או שידברו עלייך כמו שמדברים על אשת פוטיפר? התייעצתי עם חבר פרסומאי, אתם יכולים לנחש מה הייתה התשובה).

2.

בואו נדבר קצת על אסנת:
פעם אחת, לפני שנים רבות, היה הייתה ילדה קטנה. ולילדה הקטנה היה סוד גדול והייתה לה גם אם חורגת מרושעת ואב טוב לב.
והילדה הקטנה הזו עם הסוד הגדול, עברה תלאות רבות ולבסוף התחתנה עם נסיך יפה תואר בשם יוסף.

3.

סיפור יפה, אה? ומה שהכי יפה זה שהוא די מדוייק.
האחים גרים לא המציאו שום דבר.
גם דיסני לא.

4.

לפי חז"ל, אסנת הייתה הבת של דינה, שנולדה לה בעקבות האונס על ידי שכם בן חמור (כן, זאת מהטור הקודם).
יש אומרים שדינה קראה לה "אסנת" מלשון "אסון".
(התחלה טובה לחיים, נכון?)

5.

לפי המדרש, היא נשלחה למצרים כשסביב צווארה קמע עשוי זהב, שעליו חרוט כל סיפור קורותיה.
בוקר אחד, פוטיפר, שר הטבחים של פרעה, יצא לטייל כשלפתע שמע תינוק בוכה. כשהביאו אליו את אסנת הבוכייה הוא התפעל ממה שנכתב על הקמע שלה.
"מיוחסת", הוא אמר, ולקח אותה לביתו.
הייתי רוצה לחשוב שהוא גם אהב את העיניים שלה.

6.

ולא הייתי רוצה לחשוב מה אמרה אשתו, כשהוא הנחית לה תינוקת בוכייה ומלוכלכת באמצע הסלון.

7.

יש מדרש שמסביר כי הסיבה שאשת פוטיפר פיתתה את יוסף היא בגלל שראתה במפה האסטרולוגית שלה שהיא עתידה ללדת ליוסף בן.
אבל האסטרולוג טעה. מי שילדה את הבן הזה היתה דווקא אסנת, אותה תינוקת בוכייה שגדלה בצל קורתה של אשת פוטיפר, והפכה לעלמה מקסימה.
יש אומרים שאסנת הייתה זו שסיפרה לאביה את האמת על מה שקרה בין יוסף לאמה, והצילה אותו ממוות.

8.

ראי-ראי שעל הקיר, מי האם המאמצת הכי אומללה בעיר?

9.

התנ"ך לא נדיב מדי בפרטים על קורותיה של אסנת, אבל בספרים החיצוניים היא מככבת.
בספר "יוסף ואסנת" (או בשמו המלא, "הווידוי והתפילה אשר לאסנת, בת פוטיפרע הכהן"), היא מופיעה ככוהנת בתולה עובדת אלילים, שמתאהבת ביוסף לאחר שרואה את יופיו (בדיוק כמו אמה!)
כשיוסף מודיע לה שלא יתחתן עם עובדת אלילים, היא מחליטה להתגייר.
טראח! היא מנפצת בבת-אחת את כל הפסלים שלה.

10.

את מי היא מזכירה לכם? את אברהם אבינו, כמובן, שגם הוא ניפץ את כל הפסלים בבת-אחת, כשגילה את קיום האל.
אבל על אברהם שמעו כולם, ועל אסנת...
יש לי חברה שקורים לה אסנת והיא אמרה לי: אין לה שום זכות קיום חוץ מזה שהיא "אשתו של".
כמעט הוספתי "ובתו של", אבל סתמתי את הפה.

11.

בתיכון למדה איתי מישהי שהייתה בת-של.
כולם הכירו את אבא שלה, כל המורות התחנפו אליה ואני קינאתי בה. מאוד. את ההורים שלי אף אחד לא הכיר.
פעם, באיזה ערב כיתה, היא אמרה לי, "הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים זה שכולם יודעים מי זה אבא שלי".
אז לא האמנתי לה, אבל היום אני מאמינה.

12.

אז פעם אחת, לפני שנים רבות, חיה לה ילדה קטנה. ולילדה הקטנה היה סוד גדול והייתה לה גם אם חורגת מרושעת ואב טוב לב.
והילדה הקטנה הזו עם הסוד הגדול, עברה תלאות רבות ולבסוף התחתנה עם נסיך יפה תואר בשם יוסף.
ונולדו להם שני בנים בשם אפרים ומנשה.

13.

ופה נגמר הסיפור התנ"כי שלה.
אבל אנחנו, וכל האסנת שנקראו מאז בשמה, ממשיכות אותו בדרך אחרת.

נשות התנ"ך: