מדי שנה, ביום האישה הבינלאומי, אנו עדים לסיפורי הצלחתן של נשים פורצות דרך, שניפצו לרסיסים תקרות זכוכית, והפגינו יכולת תמרון בין קריירה מצליחה לחיי משפחה. אבל יש נשים שקולן נאלם, או ליתר דיוק הועלם; הודר מהסיפור הישראלי לאורך השנים ומתוכניות הלימוד.
כך אירע לסיפוריהן של נשות חיל רבות מקרב קהילות ספרד והמזרח, שתרומתן הייחודית לקהילה ולעם ומעשי גבורתן לא נשמעו. ביניהן היו נשים שפעלו תוך סיכון חיים מתמיד על מנת להציל ולהבריח יהודים מסכנת חיים, תוך סכנת חייהן שלהן וידיעה ברורה שהתגמול הישיר למעשיהן הוא חבל התלייה. בעולם מתוקן היו אותן נשות חיל זוכות למקום של כבוד במפעל האתוס הציוני.
עו"ד הלן בן עטר, מרוקו (1979-1898)
היהודייה הראשונה אי-פעם שכיהנה כעורכת דין במרוקו, בת למשפחה אמידה מטנג'יר שעברה לקזבלנקה - פעילה חברתית למען הקהילה שכיהנה כנשיאת ויצו במרוקו. בזמן מלחמת העולם השנייה פעלה בתושייה רבה. תוך ניצול חברותה וקשריה בארגון הצלב האדום, הקימה בן עטר ועד מיוחד להצלת הפליטים, ובכך הצילה עשרות-אלפי יהודים מציפורני המשטר הווישי- נאצי, תוך סיכון חיים תמידי.
באותם הימים כל הפליטים נעצרו ונשלחו למחנות מעצר, כאשר בן עטר פעלה ללא לאות לשחררם תוך הנפקת אשרות מזויפות עבורם. היא אף סיפקה מזון ומגורים לכל הפליטים היהודים, ולחלק גדול מהם גם תעסוקה, וכשנזקקה למימון להברחתם באוניית המעפילים וויומינג - קיימה מבצע מגבית נרחב בתוך הקהילה.
בן עטר נעצרה ונאסרה מספר פעמים על ידי המשטר, ונחשבה למפירת חוק אידיאולוגית. עם שחרורה המשיכה בפעולתה להצלת יהודי מרוקו. כינויה במדינה היה "נפוליאון היהודייה" בזכות כישרונותיה ואישיותה החזקה. עד היום שמורים מאות מכתבי תודה והוקרה של ניצולים בארכיון הלאומי, וארגון בני ברית העניק לה את "אות המציל היהודי" לאחר פטירתה.
שולה קישיק כהן, לבנון (2017-1917)
קישיק כהן הייתה מרגלת ישראלית בלבנון, שפעלה להעלאת יהודים מארצות ערב. היא בכלל נולדה בארגנטינה, עלתה עם הוריה לישראל וגדלה בירושלים. כשהייתה אך נערה כבת 16 הושאה לסוחר יהודי מלבנון ועברה לגור בביירות.
את פעילותה החלה בקרב הקהילה היהודית המקומית, ואף יצרה קשרים הדוקים עם ראשי השלטון. במשך שהייתה בלבנון הצליחה להבריח למעלה מאלף יהודים לישראל, מתחת לאפם של השלטונות הלבנוניים.
בראשית מלחמת העצמאות העבירה למפקדת ההגנה מידע על ההיערכות "צבא ההצלה" - צבא המתנדבים הערבי למלחמה בישראל. לאחר מכן המשיכה בפעילות ריגול ללא ידיעת משפחתה, וסייעה בפעילות להעלאת יהודים מלבנון ומארצות ערב נוספות לישראל.
במהלך השנים 1947-1961 העבירה מידע מודיעיני מסוריה ומלבנון לישראל. ב-1961 נעצרה קישיק כהן, עונתה ונשפטה למוות בתלייה. בהיותה אישה הומר העונש במאסר עולם, רק לאחר מאבקים וערעורים הומתק גזר דינה ל-21 שנים בכלא, בתנאים קשים. לאחר מלחמת ששת הימים היא שוחררה במסגרת עסקת חילופי שבויים והוברחה לישראל, כאן חיה בירושלים עם משפחתה ושבעת ילדיה עד לפטירתה.
פרחה ששון, בגדד (1936-1859)
דמות ייחודית ונדירה בתכונותיה ובכישוריה, אשת עסקים ופילנתרופית גדולה. פעילה ציונית וגם רבנית מלומדת הבקיאה בהלכה ובמנהג, שלטה בשבע שפות ונחשבה בעלת השכלה כללית רחבה. בכתבה שפורסמה ב-ynet, סיפרה החוקרת, יפה בניה, כי "שמה של אשת האשכולות כמעט ונשתכח, והאזכורים המועטים על אודותיה עוסקים בה בעיקר כבת למשפחת ששון המפורסמת, בחיבורים ובביוגרפיות שנכתבו על המשפחה שכונתה 'הרוטשילדים של המזרח'".
עוד הוסיפה בניה, המתמחה במחקר נשים ביהדות הספרדית-מזרחית, כי "הפער בין הדמות רבת ההשפעה המצטיירת מן הציטוטים שלעיל לבין האנונימיות היחסית שלה – מעלה בחריפות את סוגיית מקומן של נשים ספרדיות-מזרחיות, ונשים בכלל, בקאנון הספרותי ובזיכרון ההיסטורי היהודי והישראלי."
בכתבה סיפרה על ששון, אשת העסקים הממולחת שנולדה בשנת 1856 בקהילה הבגדדית בבומביי שבהודו (מומבאי של היום), לאביה יחזקאל ולאמה עזיזה. בנעוריה למדה בבית ספר קתולי בבומביי, כמו בנות רבות למשפחות אמידות שביקשו להעניק לבנותיהן השכלה כללית רחבה ושפות מערביות. במקביל דאג אביה - איש מסורת מובהק ומדקדק בקיום מצוות - לחינוכה הפרטי בכל תחומי היהדות, והיא המשיכה ללמוד גם לאחר שנישאה בהיותה בת 20, לסלימאן בן דוד ששון.
בשנת 1894, עם מותו הפתאומי של בעלה, עבר לידיה הניהול של חברת "דוד ששון ושות'" - חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה. היה זה בהחלט מקרה יוצא דופן, בתקופה שבה נדיר היה למצוא נשים במשרות ניהול ובזירה הכלכלית העסקית.
5 צפייה בגלריה
פרחה ששון (במרכז), סלינה (מימין) אשתו של בנה, ר' דוד ששון (משמאל) - והנכדים, סלימאן ופרחה (מאחור)
(נתן סלימאן ששון, ראש מכון "אהל דוד ששון")
תוך כדי עיסוקיה ולימודיה הרבים, התמידה ששון בפעילות ציבורית ופילנטרופית שכללה מעורבות והתגייסות למען מטרות חברתיות ששאפה לקדם. כך, למשל, הייתה מעורבת במאבק נגד הכולרה, עם מרדכי זאב חאבקין - בקטריולוג יהודי צעיר - שהגיע מאודסה לבומביי במטרה לפתח חיסון נגד המגפה שהפילה מאות-אלפי חללים בהודו.
החל משנת 1901 הייתה נוסעת עם ילדיה לסירוגין מבגדד ללונדון, שם קיוותה להשיג טיפול רפואי עבור בתה מזל-טוב, עד שב-1908 השתקעה בעיר. זמן קצר לאחר מכן כבר הוכרה כמנהיגה וכסמכות מובילה של הקהילה הספרדית במקום. ביתה הפך בית ועד לחכמים, גדולי תורה ואישי ציבור. התקיימו בו כינוסי מדע וכנסי צדקה, ובמידה רבה התרכזו בבית זה וסביבו החיים הציבוריים של יהודי בבל באנגליה.
באפריל 1924 הוזמנה ששון לשאת את הנאום השנתי בבית המדרש האורתודוכסי לרבנים בלונדון, בשנה ה-70 לייסודו, כיושבת ראש האסיפה השנתית. הייתה זו הפעם הראשונה, במהלך 70 שנות קיומו של בית המדרש, שאישה נבחרה לפתוח את המעמד המכובד הזה ולדבר בפני קהל של רבנים ופרחי רבנות.
שמסי מוראדפור חכמת, איראן (1997-1917)
מחנכת ופילנתרופית והלוחמת הגדולה למען זכויות נשים שנולדה בטהרן, ניהלה את בית הספר הבינלאומי בעיר, ונטלה חלק באירועי תרבות ובפעילות חברתית למען הקהילה. בשנת 1947 נשאה נאום מכונן במוצאי יום כיפור בבית הכנסת של הקהילה היהודית באיראן להגנה על זכויות הנשים, נאום שייצב אותה כנושאת הדגל של זכויות הנשים היהודיות בקהילה הפרסית.
היא נמנתה עם ארגון הנשים היהודיות באיראן, שבמסגרתו הוקמו מרכזים של מעונות יום וגני ילדים עבור משפחות מעוטות יכולת. הגנים סיפקו מזון ולבוש ושירתו גם בני דתות אחרות. ב-1979 בעקבות המהפכה האיסלאמית, נאלצה לעזוב את איראן וגלתה לארה"ב, שם נבחרה לנשיאת כבוד בארגון נשות הדסה. במהלך השנים הבאות השתתפה בוועידות בינלאומיות שעסקו במעמד האישה, ושם פעלה לקידום שינויים בתקנות מעמד האישה, בדגש על זכויות האישה בירושה.
יום האישה הבינלאומי הוא זמן מצוין לתיקון עוול היסטורי – מחיקתן של אותן דמויות נמחק כלא היו. הגיע הזמן להעלות על נס את סיפור חייהן המופלא, השזור בתקומת המדינה ושיבת ציון. אני קורא לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית להקדיש את תשומת הלב להכרה והנצחה במערכת החינוך של אותן נשות חיל שצמחו בקהילות ספרד והמזרח, ותרמו לקהילה ולעם ישראל כולו.
- ד"ר שמעון אוחיון, חבר כנסת לשעבר ומנהל מרכז דהאן לתרבות, חברה וחינוך במורשת יהדות ספרד והמזרח.
