זו השנה השלישית של משפחת פרסיקו-יחיאלי בארה"ב, שם תומר, אבי המשפחה (46), המשמש עמית מחקר במכון שלום הרטמן, הוא מרצה אורח במכון הלן דילר למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה-ברקלי. לתומר ויעל (43) שני ילדים: עברי, בן שמונה, ושילה, בן חמש.
לפרויקט התש"ף: ליל סדר בלי חברים, עם מרטין לותר קינג
"זה יהיה סדר הפסח האחרון שלנו כאן", אומר תומר, "ואחרי שנתיים שבהן חגגנו לבד, את הסדר הזה נערוך עם חברים. חלקנו, כלומר מי שהמקצוע שלו 'נחוץ', כבר מחוסן. האחרים ממילא בבועה שלנו כבר זמן רב. נחגוג את חג החירות, ונרגיש כאילו בדור הזה יצאנו ממצרים".
"למזלנו לא היה כאן כל סגר ממשי, ובוודאי לא העלו על הדעת להגביל תנועה למרחק מסוים מהבית. ניצלנו את השנה לטיולים רבים בטבע השופע בסביבה. אבל זו הייתה שנה קשה. לי אישית, זו הייתה בלי ספק השנה המתסכלת, המעצבנת והמתישה של חיי. עם שני ילדים קטנים כמעט שלא יכולנו לעבוד, ושקט הפך למשאב נדיר, המחולק במשורה, בדרך כלל בשעות הערב, רק אחרי שהם נרדמים. כמרצה באוניברסיטה, העבודה עברה לחלוטין לזום, והקמפוס היפהפה נותר ריק. יעל, אשתי, כבר לא נסעה לעבודה במרכז הקהילתי היהודי (JCC) בפאלו אלטו, וארגנה מהבית פעילויות מקוונות".
הקהילה היהודית התגייסה לשמור על המוסדות
אבל בסן פרנסיסקו יש תחושה של תקווה באוויר: "קליפורניה נפתחת ביחד עם האביב. הרחובות מקושטים עלים צבעוניים והמסעדות מציעות שולחנות בחוץ. בסן פרנסיסקו מתקדמים במהירות לקראת פתיחת מבצע החיסונים לכל מי שרוצה, ויש הרגשה שיוצאים ממיצר למרחב, שמתעוררים משנה של כיווץ ומתחילים להתמתח".
"לקהילות היהודיות כאן זאת הייתה שנה של אילתור וחדשנות. למרות החששות והתחזיות, כולל שלי, בדבר קריסה של מוסדות יהודיים רבים, יהדות ארה"ב עברה את השנה ללא קטסטרופה מהבחינה הזאת. כסף פדרלי עזר, ויש לומר שהפילנתרופיה היהודית גדלה באופן מרשים, וזאת בניגוד לירידתה במשבר הכלכלי של 2008. לא רק בעלי הון, אלא גם יהודים מן השורה התגייסו כדי לשמור על המוסדות הקהילתיים שלהם.
"לקהילות היהודיות היה עוד יתרון בשנה הזאת – מעצם היותן קהילות. חלק ניכר מהיהודים האמריקאים לא עבר את המשבר הזה לבדו. מלבד פילנתרופיה, תמיד היה מי שידאג למבוגרים יותר, שיארגן 'קייטנות' מאולתרות לילדים, שיחזיק את הקשר האנושי בזמנים של בדידות. כעת יש מי שדואג להסיע את מי שצריך למוקדי החיסונים".
נרשמה עלייה במספר המצטרפים לבתי הכנסת
בסן פרנסיסקו חיים קרוב ל-900 אלף תושבים, ובסביבת העיר, "אזור המפרץ", חיה אוכלוסייה המונה למעלה מ-200 אלף יהודים. במחוז נרשמו למעלה מ-35 אלף חולים ו-462 נספו במגפה, לא ידוע כמה מתוכם הם יהודים. מפרץ סן-פרנסיסקו היה האזור הראשון בארה"ב שבו הוכרז עוצר חלקי. כבר באמצע מרץ התבקשו התושבים להישאר בבתיהם למעט יציאה להצטיידות, אם כי הותרו גם טיולים בטבע תוך שמירת מרחק.
"לי אישית, זו הייתה בלי ספק השנה המתסכלת, המעצבנת והמתישה של חיי. עם שני ילדים קטנים כמעט שלא יכולנו לעבוד, ושקט הפך למשאב נדיר, המחולק במשורה, בדרך כלל בשעות הערב"
"בתי הכנסת, בתי הספר והמרכזים הקהילתיים היו כמובן סגורים ברוב השנה האחרונה", מספר פרסיקו. "עבור קהילות לא אורתודוכסיות, המעבר לזום נמשך גם בחגים ובשבתות, והן גם הביאו את היהדות למרחב הציבורי. היו לא רק תפילות בחוץ, אלא תקיעות שופר בפינות רחוב.
"הקהילות לא היו יכולות להיפגש, ובוודאי שלא לקבל את אותו מגע אישי שהן רגילות וזקוקות לו מהרב/ה. הכול, אפילו ישיבת שבעה על נפטרים, עבר לרשת. מצד שני, דווקא משום שהכול עבר לרשת, נפתחו אפשרויות שאיש לא העלה על דעתו. כשהתפילה איננה בבית הכנסת במקומי, אלא בזום - הרבה יותר קל 'להגיע'. וכשנמצאים לבד בבית כל היום, יש צורך גדול הרבה יותר בקשר אנושי. למרות שהחברות בבתי כנסת היא בתשלום, נרשמה עלייה במספר המצטרפים".
בתי הספר היהודיים נפתחו קודם
פרסיקו אומר כי "גם בחזית המשפחתית נרשמה התפתחות: משפחות לא-אורתודוכסיות, שכרגיל היו באות לבית הכנסת כדי 'לקבל שירות' על ידי הרבנים והרבות, היו צריכות לארגן את קבלות השבת שלהן ולחגוג את החגים בעצמן – גם אם מול הזום הקהילתי. מתוך הצורך נוצרה העצמה, ויהודים שעד כה היו רגילים להשתתף כקהל פסיבי בתפילה או בטקס, עברו לערוך אותם בעצמם, יחד עם חברי קהילותיהם, כל משפחה בביתה".
"יש לומר שהפילנתרופיה היהודית גדלה באופן מרשים, וזאת בניגוד לירידתה במשבר הכלכלי של 2008. לא רק בעלי הון, אלא גם יהודים מן השורה התגייסו כדי לשמור על המוסדות הקהילתיים שלהם"
"בבתי הספר הציבוריים, שהיו סגורים במשך רוב השנה האחרונה, יחזרו בקרוב ללמד. במקביל, נרשמה צמיחה בבתי הספר היהודיים, שכמו בתי ספר פרטיים הם בתשלום, והם נפתחו הרבה לפני אלה הציבוריים והחינמיים שפתחו את שעריהם רק בספטמבר".
פורסם לראשונה: 02:10, 25.03.21
